מאגר סיפורי מורשת

הוריה של סבתי כרמית, עלו לארץ מעיראק בשנת 1950 במבצע "עזרא ונחמיה" עם תינוקת בת שנה, אחותה הבכורה.

סבתא רבתא שלי מספרת שהם התארגנו במהירותלעלייה והשאירו את כל רכושם הרב בעיראק, כי בפקודת המלך הגבילו אותם בזמן קצר שבו הוא התיר ליהודים לצאת מעיראק לישראל. ביום הראשון בישראל הביאו אותם לאוהל ליד ביה"ס כדורי שבצפון. שם שהו מספר חודשים ואח"כ הם הועברו למעברה בנחלת יהודה בראשון לציון.

סבתי כרמית נולדה בתאריך 7 בנובמבר 1952 בביה"ח שנקרא אז "סרפנד" והיום הוא מוכר כ"אסף הרופא" או "שמיר". משם הועברה המשפחה למעברת "מחנה ישראל" (שהיה מחנה צבאי בריטי) בין לוד לפתח תקוה.

במעברה נולדו עוד אח ואחות. זו הייתה תקופה של צנע, שבה חולקו תלושי מזון לאזרחים. סבתא רבתא שלי הייתה מאוד יצירתית, היא טיפחה גינת ירק קטנה ליד הבית, והייתה מכינה לביבות ירק ביחד עם אבקת הביצים. כמובן שלא היו אז תנורים ומקררים, הם קנו בלוקים של קרח, כדי לשמור על קירור המזון ובישלו על פתיליה או פרימוס. לביבות הירק נותרו כמסורת במשפחתנו, סבתא שלי מכינה אותן עד היום (עם ביצים טריות במקום אבקת ביצים).

על מנת לקלח את הילדים, סבתא רבתא שלי חיממה מים בסיר על הפרימוס ושופכה אותם לגיגית, היא עירבבה את המים הרותחים עם מים קרים ובגיגית זו הייתה מקלחת את הילדים.

למרות כל הקשיים הזיכרונות של סבתא שלי מהתקופה ההיא טובים מאוד. למרות התנאים הכלכליים הלא כל כך משופרים, סבתא שלי הרגישה נהדר שם. היו לה הרבה חברים, היא שיחקה בחוץ באופן חופשי ולמדה בגן ילדים עד גיל חמש. סבתא רבתא דאגה מאוד להיגיינה ולבריאות הילדים, כשהייתה לוקחת את סבתא לבדיקות רפואיות שגרתיות, הרופאים והאחיות החמיאו לה על בריאותה הטובה ועל איך שהיא מטופחת.

ההורים של סבתי הצליחו בעזרת חיסכון והלוואה מהבנק לקנות דירה בפתח תקוה. סבתי נרשמה לביה"ס יסודי והוכיחה שהיא תלמידה טובה מאוד. היא למדה בביה"ס היסודי עד כיתה ח' (לא היו חטיבות ביניים בתקופתה). מנהל ביה"ס גילה את יכולותיה ומינה אותה "למורה מחליפה", מאז שהייתה בכיתה ו', כאשר היו חסרים מורים היא הייתה ממלאת המקום. אחרי שנים, סבתי המשיכה לימודיה והייתה אכן למורה לאנגלית.

 סבתי כרמית בנערותה

אביה של סבתי מצא עבודה במפעל לשימורים "יכין" כמנהל עבודה, אבל תמיד מצא זמן לשבת עם הילדים שלו ולספר את סיפורי התנ"ך, אותם הוא ידע בע"פ, או לדבר איתם על האקטואליה כשהיה צריך וחשוב כמו למשל על משפט אייכמן. הוא קנה ספרים, קרא על הנושא והקשיב ברדיו ביחד עם הילדים לכל מהלך המשפט ששודר אז. אמא של סבתא המשיכה להיות עקרת בית. בפתח תקוה נולדו עוד שתי בנות. ובסה"כ הם הפכו למשפחה בת 6 נפשות – משפחה חמה ומאושרת. סבתא הייתה חוזרת מביה"ס תמיד לבית נקי עם ארוחה חמה.

גם התקופה הזו הייתה תקופה מאושרת מאוד לסבתא. ביה"ס היה קרוב לבית והחברים גם היו השכנים וגם החברים וכולם שיחקו ביחד בחוץ בגינה, משחקי כדור כמו מחניים ומשחקי חברה אחרים כמו חמור ארוך, חבל, מחבואים ותופסת.

כאשר סבתי סיימה את לימודיה בביה"ס היסודי, היא עברה לתיכון. בכיתה ט', פרצה מלחמת ששת הימים והיא וההורים והשכנים, אספו שקי חול להניח בפתחי המקלטים. היא לא הרגישה כל כך פחד מהמלחמה.

לאחר סיום לימודיה בתיכון, סבתא כרמית, התגייסה לצה"ל והייתה מדריכה בחיל הקשר. היה לה שירות מהנה ביותר. היא השתתפה בסוף שירותה הצבאי במצעד צה"ל האחרון במאי בשנת 1973.

סבתא כרמית במצעד צה"ל האחרון – 1973

מספר חודשים לאחר מכן, בחודש אוקטובר 1973 היא גויסה למילואים כי פרצה מלחמת יום הכיפורים. את המילואים היא עשתה ב"אום חשיבה" שבסיני, בחמ"ל הדרומי. חלק מחבריה נהרגו או נפצעו במלחמה הקשה הזו.

 סבתא כרמית בשירותה הצבאי

ההורים של סבתא שלי תמיד שאפו שהילדים שלהם יהיו תלמידים טובים ויגיעו ללימודים אקדמאים ואכן כך קרה. סבתא שלי האקדמאית הייתה מורה לאנגלית בתיכון ובחטיבת ביניים בפתח תקוה עד לפרישתה לגמלאות.

אני וסבתא כרמית

היינו הולכים אליהם כמעט כל שבוע ויושבים על הגג שלהם בימים יפים או בבית שלהם בימים גשומים וקרים, אוכלים ומשחקים ולפעמים גם דוד שלי ובני דודים שלי היו באים, אבל בגלל הקורונה אנחנו נפגשים פחות ובעיקר במקומות פתוחים ועושים פיקניק.

ארבל: אני אוהבת ללכת לבית של סבא וסבתא שלי

יש לסבתא שלי עוגת שוקולד שאני מאוד אוהבת והיא הייתה מכינה לי אותה כמעט כל סוף שבוע ועוד קינוחים שאני מאוד אוהבת. מדי פעם אנחנו עושות יום כיף, רק אני והם (סבא וסבתא שלי). הייתי באה אליהם בבוקר ומבלה איתם כל היום, הייתי הולכת איתם לקניון ואז הלכנו לבית קפה או מסעדה ואז חוזרת לבית שלהם לשחק איתה במשחק כלשהו או רואות טלוויזיה יחד ואז בשש או בשבע בערב אני הייתי חוזרת הביתה.

הזוית האישית

ארבל הנכדה: אני מחכה כבר שהקורונה תחלוף ונחזור להיפגש כמו פעם.

סבתא שלי השתתפה בשנה שעברה בתכנית הקשר הרב דורי עם ירדן רוזנטל. הנה הקישור לסיפור שהם העלו: "סבתא כרמית וירדן, נכדתה, בישראל, אז והיום"