מאגר סיפורי מורשת

המשפחה שלי :שמואל בן פלורה ויוסף כונן, נולד באלכסנדריה, מצרים, בשנת 1948. המשפחה שלו גרה במשך 8 חודשים באלכסנדריה עם סבו וסבתו.

בתחילת שנת 1949 הגיעו שמואל והוריו, לארץ ישראל הם עלו דרך איטליה (מכיוון שלא יכלו לבוא ישירות ממצרים) לנמל חיפה באוניה. ארגנו להם מגורים בבית עולים  ליד נתניה.

 

בית העולים  היה למעשה מחנה גדול של אוהלים. מחנות אוהלים כאלה הוקמו במקומות שונים במדינה הצעירה כדי לקלוט את מאות אלפי העולים שהגיעו מכל קצוות העולם  להגשים חלום בן אלפי שנים של שיבת העם היהודי למכורתו. בבית העולים היו הרבה מאוד עולים מכל מיני מדינות.

בשנת 1949 היה מזג אוויר מאוד חורפי, היה שלג, והם גרו באוהלים. הכל קפא! כולל המים שהיה בברזים מחוץ לאוהל, היה מאוד קשה לגדל ילד בתנאים האלו. יחד עם תנאי החורף הקשים תקף את העולים החדשים גם וירוס חדש שגרם להרבה תינוקות וילדים לשיתוק עד שנמצא חיסון מתאים.

בשנת 1951 עברה המשפחה לגור בצריף במעברה ליד חבצלת השרון , גם שם היה קשה מאוד, התאורה הייתה על פתילות נפט, אבל, היו מים זורמים, והיו שירותים צמודים לבית.בשנת 1956 המשפחה בנתה בית בעיר נתניה, ושם מתגוררים בני משפחתו  (אח שלו ומשפחתו)עד היום.

מגי, שנולדה בשם מרגרט דרובנר, נולדה בבלגיה, אנטוורפן, בשנת 1949. אבא של מגי (סבא רבא שלי) היה ניצול שואה שהגיע לבלגיה ללא כל רכוש . כל משפחתו הקרובה נספתה בשואה. גם הוא נלקח למחנה ריכוז והשמדה בירקנאו אבל הצליח לברוח ממנו הסתתר במשך חודשים רבים בתוך שוחה שחפר מתחת לפני הקרקע ליד חווה חקלאית. השהות הזאת בשוחה הקרה וללא תזונה היא שגרמה בסופו של דבר לגופו להחלש והוא נתפס והוא הובא למחנה הידוע לשימצה  אושוויץ . למזלו כוחות הברית שחררו את המחנה כשהוא עדיין בחיים . הבריגדה היהודית היא שחילצה אותו מהתופת  והוא הגיע לאנטוורפן שבבלגיה.

אמא של סבתא שלי נולדה באנטוורפן למשפחת יהלומנים ותיקה ששורשיה היו נטועים באמסטרדם שבהולנד. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוברחה יחד עם אחיותיה וקרובי משפחה צעירים אחרים למחנה פליטים בשוויץ.

מלכת בלגיה לשעבר, פאולה, עם בתה אסטריד.    בדיוק מאחוריה יושבת סבתא שלי מגי.

בשנת 1967, מגי הגיעה לארץ ישראל כמתנדבת בקיבוצים לאחר מלחמת 6 הימים, והתגוררה בנתניה עם דודתה ננסי, שעלתה ארצה ב1960. כיום, מגי וננסי שומרות על קשר יומיומי ונפגשות פעם בשבועיים. מגי בביקור בכנרת.  מגי בבית ברודצקי ליד אוניברסיטת תל אביב.  בתקופה זאת מגי פגשה את שמואל, ששירת בצה"ל.

שנתיים לאחר מכן בני הזוג נישאו והתגוררו בנתניה, שלוש שנים, ולאחר מכן, התגוררו בת"א עד היום. יש לזוג זה שתי בנות ובן, שביתם השניה היא אמא שלי, שלי, לבת הבכורה קוראים שגית, ולבן זיו.   ילדים שגית, בתם הראשונה של סבי וסבתי, נולדה ב1972, תלמידה שקדנית ומצטיינת נשואה לנתי ולהם שלושה ילדים עמית רועי ואספי. למדה תקשורת ויחסי ציבור מרצה באוניברסיטה הבין תחומית בהרצליה.אמא שלי שלי, האמצעית בין שלושת הילדים של סבא וסבתא שלי, נולדה ב 1975.  תמיד היא הייתה תלמידה חרוצה ומתמידה ומאוד חברותית מוקפת בחברים וחברות במשך כל שעות היממה.

עם סיום לימודיה בבית הספר היסודי "אהבת ציון" בצפון תל אביב עברה ללימודים על יסודיים בבית הספר התיכון עירוני ד'.לאחר סיום הלימודים התגייסה לצה"ל ואותרה לתפקיד יוקרתי ביחידת המחשבים של חיל האוויר לאחר הכשרה מתאימה אחרי הצבא התחילה ללמוד באוניברסיטה מדעי המחשב ומנהל עסקים , וכיום היא עובדת בתפקיד בכיר בחברת הייטק .

בשנת 2003 הורי התחתנו. הורי נפגשו עוד בגן הילדים ועברו את כל מסלול הילדות והנעורים ביחד ובחוויות משותפות. בשנת 2005 נולדתי, איה נולדה ב-2006 ואחותי הקטנה, ליה, נולדה ב-2010 ואנחנו משפחה של שלוש בנות. אני אוהבת את האחיות שלי אנחנו משחקות ביחד רבות ביחד אבל תמיד משלימות בסופו של דבר.

זיו, בן זקוניהם, נולד ב1985, היה ונשאר ילד מחונן. היה 10 שנים בצבא, וכיום לומד לתואר שני באוניברסיטת M.I.T, בוסטון. התחתן , עם הילה ב2013.

סביב נובמבר 1966 התגייס סבי לצבא, וב1967 נלחם במלחמת ששת הימים ביחידת ששמה הנדסה קרבית, בגזרה הדרומית בסיני.

במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 בחודש אוקטובר, במסגרת מילואים היה חובש קרבי במשך 7 חודשים. בשביל סבתי זו הייתה המלחמה הראשונה שהיא חוותה בכל חייה מכיוון שבבלגיה לא היו מלחמות אחרי מלחמת העולם השנייה.  במלחמת ההתשה הוא גם כן השתתף, כמובן, במילואים.

תשע"ו

הקשר הרב דורי

מורה מובילה: אלונה מייזל

מדריכה: ליאורה כהן