מאגר סיפורי מורשת

שמי ישראל כדורי, נולדתי בתאריך 10.04.1955 בבית החולים הסקוטי (קיים כבית מלון). למדתי בבית הספר ע"ש יאנוש קורצ'אק בקריית שמונה עד גיל 14.

שם אבי נעים כדורי ואמי מרים לבית דוד. הורי עלו מעיראק בשנת 1950. את שמי בחר אבא שלי ונקראתי על שם ישראל בר שהיה היועץ הביטחוני של דוד בן גוריון, בשנת 1959 הוא התגלה כמרגל רוסי, נתפס ונכלא בכלא מגידו, בשנת 1960 התאבד בכלא. הורי עלו כחלוצים מעיראק לאחר שחוו את הפרעות הקשים בעיראק הנקראים בשם הפרהוד, מתוך כל המשפחה משני הצדדים, חיים היו קשים מאוד, בתחילה גרו באוהלים ועבדו בעבודות קשות כדי להביא פרנסה. שמות האחים שלי, אריה, מרגלית, תיקי, דני ודותן. אני הרביעי במספר.

אירוע מכונן ומצער במשפחה אירע בעיראק, כאשר אחי נפטר מוות בעריסה בגיל כתשעה חודשים. חודש לאחר מותו, בשנת 1950, הוריי יחד עם אחי הבכור עלו לארץ והחלו בחיים חדשים. ילדותי עד גיל 14 חיינו בקרית שמונה.

אבי התחיל את דרכו בעבודות דחק קשות ולאחר מכן עבר למסחר של רהיטים, בשנת 1959 הוא רכש מבנה בגודל 300 מ"ר שיפץ ופתח בשנת 1962 חנות למכירת רהיטים ומוצרי חשמל. במקביל המשפחה גדלה והיינו חמישה ילדים. אבי ז"ל היה מקפיד על כך שנלמד כולל לימודי מוזיקה, וכמובן שדאג לכל בני המשפחה המורחבת שלו, המשפחה נטעה שורשים בכל הארץ כולל קיבוצים מהצפון במטולה עד הדרום בבאר שבע. בכנס שערכנו בקיבוץ גן שמואל בשנת 2007 היו 227 צאצאים.

לאחר מכן עברה המשפחה לבת ים ואבי פתח חנות למכירת מוצרי חשמל ביפו ליד כיכר השעון. בילדותי לא היו צעצועים או משחקים כפי שיש היום, היינו בונים עגלות, היינו מתקנים את האופניים, משחקים בגולות, משחקי חבל, מחבואים, בונים מחנות ומטפסים על הרי נפתלי (לרגלי העיר קריית שמונה)עד הקיבוץ מנרה ומרגליות. אבי רצה שאלמד לנגן באקורדיון, היה מורה בשם פנחס וגנר שהיה מלמד אותי קצב, תוך כדי הלימוד הוא היה יורק עלי (ללא כוונה), וזה הרגיז אותי ולכן לא הקפדתי בלימוד, הוא פנה לאבא שלי ואמר שחבל על הכסף כי אני לא ממושמע. מכיוון שרציתי מאוד ללמוד לנגן לא הצלחתי כי בגרתי. כאשר נולדו ילדי, דאגתי שבני הקטן עומרי ילמד לנגן ובכך הבאתי את החלום שלי למציאות. המסקנה שיש לי: שאין תלמיד לא טוב יש מורה גרוע!

סיפור קצר – תמונתי היחידה כתינוק

בשנת 1959 בהיותי בן ארבע גרנו בצריף עץ שוודי יחד עם סבתי וסבי. ביום שישי כאשר פלטת השבת גרמה לקצר חשמלי הבית נשרף קליל ולא נותר שום זיכרון מהעבר של משפחתי שהביאו מעיראק. למעט תמונה שלי בהיותי תינוק בן שנה שהייתה בתוך סידור התפילה של סבי אליהו אבי אמי (אבא של אמי).

התמונה היחידה – כתינוק

נעורי

במקביל למדתי בפנימייה חקלאית בשם "כדורי" (לרגלי הר תבור), מגיל 14 (כיתה ט' עד כיתה י'), לאחר מכן עברתי ללמוד אלקטרוניקה בבי"ס אורט בנתניה. אספר על בית הספר כדורי, בית הספר הוא בתנאי פנימייה, למדנו יחד תלמידים מכל קצוות הארץ, ערבים, דרוזים, בדווים וצ'רקסיים. בבית הספר היה תהליך שעוברים בין כיתה ט' לכיתה י' שנקרא השבעה והכתרה, כלומר נשבעים אמונים למסורת ה"כדוריסטית" ולאחר מכן עוברים הכתרה בשמות ייחודיים לדוגמא הכינוי של שמן זה  קנדי ובדרן הכינוי הוא ג'וחה ולנמוך הכינוי פופיק ועוד כינויים רבים. כחלק מהמסורת ה"כדוריסטית", היו "מבחני כבוד" כאשר המורה היה מחלק את דפי המבחן לאחר מכן היה יוצא מהכיתה, אסור היה להעתיק, חברי הטוב יואב מלכה מקיבוץ כנרת נתפס מעתיק, קם תלמיד שראה אותו מעתיק, קרע את המבחן ובערב היו עושים לו "שמיכה" זה אומר שבלילה עוטפים אותו בשמיכה ומכים אותו. לאחר מכן היו מחרימים אותו עד שנאלץ לעזוב את בית הספר. מכיוון שהיינו חברים טובים, היינו משוחחים במקלחת כאשר זרם המים היה מעלים את הדיבור שלנו.

בן 15בבית הספר חקלאי "כדורי" 

כך עברו ימיי בבית הספר כדורי בסיום כיתה י' החלטתי ללמוד אלקטרוניקה בבית הספר אורט בנתניה, שם גרתי אצל דודי אמנון (אח של אבא שלי ז"ל). היינו 37 תלמידים ולאחר שני שנות לימוד סיימנו 7 ואני בתוכם.

שירות צבאי

התגייסתי לצבא מיד אחרי מלחמת יום כיפור בתאריך 1/4/1974, שירתי כטכנאי קשר (תיקון מכשירי קשר צבאיים). תחילה שירתי בסיני , לאחר מכן עברתי לבסיס "הגיס" ומשם השתחררתי בגיל 22.  התחביבים שלי היו מועטים, בילדותי נהגנו לאסוף בולים מכל העולם, הייתי מנוי על השירות הבולאי שמדי פעם עודכנתי על בולים חדשים, בבגרותי אהבתי לקרוא ביוגרפיות של פילוסופים מכל העולם. בנוסף, קראתי את שש הטרגדיות של שקספיר.

במקצועי אני סוכן ביטוח, למעשה זו עבודה שמטפלת ב"כאבים" של אנשים, כולל בין היתר ביטוח חיים, ביטוח בריאות, מקצוע זה דורש רגישות גבוה לזולת, המון אכפתיות ורצון לעזור. אני עוסק בתחום הזה 41 שנה ולסוכנות הביטוח הצטרפו שלושה מתוך ארבעת ילדי, בתי הגדולה (אימא של רומי), שני, ונועם. כל אחד מהם מנהל תחום מסוים. נר לרגלי הוא לשרת נאמנה את הלקוחות.

בגיל 23 דודתי נירה (אחות של אמי), הכירה לי את סילבי אשתי, החברות שלנו נמשכה 3.5 שנים לאחר תקופה זו סילבי אמרה לי שהתקופה שאנחנו חברים ארוכה ואז ….שאלתי אותה "את רוצה להתחתן" והיא ענתה "כן" וכך בעצם תמה תקופת החברות. בתאריך 30/8/1981 התחתנו ברוב פאר והדר באולמי "ארגמן" בחולון. ביתנו הראשון היה בעיר חולון, שם נולדו ארבעת ילדי: שרון בתי הבכורה, שני, נועם ועומרי הקטן.

האירוע המשמח בחיי היה כאשר בתי הבכורה (שרון) התחתנה עם טל למשפחת בידה, טל חתני הוא בחור כלבבי, אני אוהב אותו כמו הבן שלי, ותודה לבורא עולם על החסדים הגדולים שעושה עמי, בימים אלה, בני הקטן עומרי הציע נישואין לחברתו רעות ובע"ה יינשאו ויקימו בית לתפארת עם ישראל. גם בני האהוב נועם, עומד להתחתן עם חברתו דור. רוצה לומר שגם עומרי וגם נועם הכירו את בנות הזוג שלהם בזכותי.

הפעילות העסקית שלי

הקמתי עסק בתחום הביטוח לפני 41 שנה. תחום הביטוח למעשה מטפל ב"כאבים" של אנשים, החל מתאונות דרכים עד טיפולים רפואיים, מקרי מוות במשפחה כולל התחום הפיננסי כלכלי של האדם הפרטי והעסקי. במשרדי יש שמונה עובדים כאשר מתוכם שלושת ילדי. שרון בתי הבכורה מטפלת בתחום התפעול כלומר תביעות ביטוח חיים, ניתוחים, פדיון כספים וכו'. שני בתי עוסקת במכירה והתאמה של ביטוחי בריאות וביטוחי חיים ברמה גבוה מאוד. נועם, בני עוסק בתחום ביטוח הפרט כלומר ביטוחי רכב ודירה, אני מטפל בביטוחי עסקים גדולים, יתר העובדים, תומכים בנו.

חוויותיי היום

במסגרת עיסוקי וניסיוני אני מסייע לבני אדם ע"י שיחות והעצמה, כמובן ללא תמורה. יחד עם זאת אני מסייע למשפחה בתחום הכלכלי. הסיוע גורם לי אושר וסיפוק. והמוטו שלי הוא לתת ללא ציפייה לקבל.

הגשמת חלומות

חלומי, כמו חלום של כל אבא לראות את ילדיו ומשפחתם מאושרים, את חלקי במשימה אני עושה יחד עם אשתי ע"י ארוחות משפחתיות, טיולים ברחבי הארץ ואני מודה לבורא עולם על החסד הגדול שעשה איתי וזיכה אותי לראות את נכדי ובקרוב אחתן את בני נועם ועומרי. הנכד הראשון והאהוב, אריאל אח של רומי נכדתי האהובה הוא ילד אנרגטי. רומי, נכדתי האהובה מלאת הרגש והאהבה יצירתית מאוד, רקדנית נפלאה מעבר לכך שחקנית ובכלל היא ילדה/נערה יפה. שירה, נכדתי האהובה מיום הולדתה אמרתי שהיא תהיה חכמה ויפה ואכן לא טעיתי, שירה ילדה נבונה ופקחית אני בטוח שהיא תצליח בחיים בעיקר בגלל פיקחותה. אחרונה (בינתיים), אורי נכדתי האהובה רק בת שנה, כפי הנראה מפניה היפים היא תהיה יפה גם בפנימיות שלה.

ארבעת נכדי המקסימים

מסר לדור הצעיר

ממרומי גילי וניסיוני בחיים, מומלץ ונכון להיות תמיד בנתינה ועזרה לאחרים ללא ציפייה לקבל בחזרה. הנתינה מעניקה אושר ושמחה גדולה. הפתגם "להיות איש במקום של אנשים" הוא משפט נכון וחשוב. יחד עם זאת להעריך את עצמנו ולהשקיע בעצמנו בכל המובנים, גם בלימודים, מחיי חברה עשירים וחשוב מאוד "להיות בשמחה תמיד" זה כלל חשוב בחיים.

הזוית האישית

ישראל כדורי: ראשית, תודה למי שהעלה את הרעיון, מכיוון שהקשר שלי עם נכדתי האהובה רומי התהדק יותק וקיבל משמעות עמוקה יותר. שימת הלב לחיבור הבן דורי הוא בהחלט מחזק את הקשר בן הדורות והעברת המלצות לדור הצעיר מהנה מאוד.

רומי: מאוד נהניתי להרחיב את הידע על ילדותו של סבי, למדתי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי גם על משפחתי, למשל: שסבי הכיר לדודיי עומרי את בת זוגתו רעות, לנועם את דור בת זוגתו. בנוסף נהניתי מאוד מהתהליך. תוכנית זאת קרבה בנינו במיוחד. רציתי להודות לתמר המנהלת שגם בתקופה זאת קיימה ונתנה גם לנו לחוות את תוכנית זאת.