מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם נסים, אני תלמידת כיתה ז' בביה"ס עמל תעופה וחלל במעלה אדומים, בחרתי לשתף את הסיפור של סבתא שלי במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סבתא מספרת: "שמי מלכה עזריה, נולדתי בריגה שבלטביה בשם מלכה ריישטין. לאימא שלי קוראים סוניה (שרה) ולאבא שלי קראו זלמן.  יש לי רק אחות אחת קטנה בשם פנינה שקטנה ממני בשמונה שנים. ההורים שלי הם ניצולי שואה, שניהם היו בגטו ריגה, אבא שלי היה במחנה עבודה בבוכנוולד ולאחר שחרור המחנה נלחם בצבא האדום. אבא שלי עבד במאפייה והיה עובד קשה מאוד מהבוקר ועד הערב כדי להרוויח כסף, גם אימא שלי הייתה עובדת במפעל בריגה וכשעלו לארץ הייתה לה מכולת. עלינו לארץ בשנת 1965, הייתי בת 17 ואחותי הקטנה הייתה בת 9, עלינו לארץ בגלל שאבא שלי היה חולה מאוד ואמרו לנו שרק בישראל יוכלו להציל אותו. הקליטה בארץ הייתה קשה מאוד, הייתי צריכה ללמוד עברית ולהתמצא בארץ זרה.

הילדות

הילדות שלי בריגה הייתה ילדות מאושרת, היה המון שלג בריגה אז כשהיינו קטנים אהבנו לנסוע במזחלת שלג וזה היה לנו מאוד כיף, לאחר מכן כשהתבגרנו היינו הולכים לעשות סקי בשלג ומי שידע ואהב היה מחליק על השלג. יש לי המון חברים מהילדות ומהלימודים והם גם עלו לארץ לאחר כמה שנים, שמרנו על קשר במשך המון שנים, אבל בשנים האחרונות אנחנו כבר פחות מדברים.

בית הספר בריגה היה בניין גדול ולמדו בו מכיתה א' ועד י"ב, אני זוכרת שבבית הספר שלי היו הרבה יהודים. באזור שבו גדלתי בחורף היה מאוד קר, אבל אני זוכרת שאם הטמפרטורה בחורף הייתה יורדת למינוס 20, אז לא היינו לומדים כי ההסקה בבית הספר פעלה על ידי מים והמים היו קופאים, כך שלא יכולנו ללמוד. אני זוכרת שהמורה למתמטיקה היה מאוד נחמד, הוא היה גם יהודי והוא לימד ממש טוב. הדבר הכי מצחיק הוא, כשאנחנו עלינו לארץ פגשתי את האחיינית שלו, היה למורה שם משפחה מיוחד, אז שאלתי אותה אם יש לה מישהו במשפחה מריגה והיא אמרה שכן, שהדוד שלה גר בריגה והוא מורה למתמטיקה – אז אמרתי לה שהוא היה המורה שלי למתמטיקה.

סבתא מלכה מנגת על אקורדיון

תעסוקה

אני זוכרת שלא הרבה זמן אחרי שעלינו לארץ, התקבלתי לבית ספר לאחיות בהדסה עין כרם. שם גמרתי ללמוד להיות אחות מוסמכת, אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בתור אחות מוסמכת בהדסה עין כרם ושם עבדתי במשך 45 שנים. בתור התחלה עבדתי כאחות מוסמכת ולאחר מכן הייתי אחות בחדר התאוששות. לאחר מכן שימשתי כאחות כללית, שזה אומר לעבוד בערב או בלילה והיא אחראית על כל בית החולים, על כל המחלקות ואחר כך הייתי אחראית על התאוששות אחרי ניתוח לב פתוח.

זוגיות ומשפחה 

הכרתי את סבא שלך בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים. לאימא שלי הייתה מכולת ליד המסגרייה של סבא שלך והוא לפעמים היה בא לקנות במכולת, ואני לפעמים הייתי באה לעזור לאימא שלי במכולת וככה נפגשנו, סבא שלך ואני היינו אמורים להיפגש בליל שבת אבל בגלל שאני הייתי עולה חדשה, אז לא הבנתי שליל שבת לא אומר שבת בערב אלא זה אומר יום שישי בערב, ואז כל אחד בא ביום אחר ולא נפגשנו. אני נעלבתי וגם סבא שלך ממש נעלב, ביום ראשון שוחחנו וישרנו את ההדורים והבנו שהייתה בינינו אי הבנה, ומאז הסיפור הזה אנחנו ביחד. לי ולסבא נולדו שלושה ילדים, הראשונה היא ציפי, השני הוא אבי, והשלישית היא זהבית שהיא גם אימא שלך. 

לסיפור של סבא דוד עזריה במאגר המורשת לחצו על הקישור

יש לי 12 נכדים, לציפי נולדו ארבעה ילדים (ארבל, עפרי, עומר, יונתן), לאבי נולדו ארבעה ילדים (אלון, ניר, איתמר, אורי) ולזהבית נולדו ארבעה ילדים (דניאל, אורי, מאיה, נועם). האירוע המשפחתי המיוחד שאני זוכרת הוא שלכבוד יום הולדת 60 שלי, עשו לי יום הולדת בהפתעה ואפילו אחותי (פנינה) הגיעה במיוחד מקנדה.

יציאה לגמלאות ותקופת הקורונה

היום אני בפנסיה, ומהלך היום שלי נראה כך: כל יום איך כשאני קמה בבוקר אני אוכלת ואז אני לוקחת את הכדורים שלי, ואז בדרך כלל אני הולכת לקניות. לאחר מכן אני מבשלת ורואה טלוויזיה, בנוסף לכך אני גם יוצאת עם סבא שלך להליכה ואם יש לי זמן אז אני גם נפגשת עם הנכדים שלי. התחביב העיקרי שלי הוא לבשל, כי אני מרגישה שבישול מקרב בין אנשים ובין המשפחה שלי. 

בתקופת הקורונה היה לי מאוד קשה, במשך שנה וחצי לא יצאנו ולא נפגשנו כמעט עם אף אחד, התגעגעתי מאוד למשפחה שלי. משהו שהיה לי מאוד חסר בתקופת הקורונה הוא המפגשים בחגים עם המשפחה, אני וסבא תמיד היינו מארחים את כל המשפחה בראש השנה ובפסח, אבל בקורונה לא יכולנו להיפגש בגלל כל הסגרים ובגלל שהיה אסור לשהות הרבה אנשים בחדר סגור, אז בתקופת הקורונה אני וסבא היינו חוגגים את החגים לבד וזה היה לנו מאוד עצוב.

מוסר השכל לעתיד

הסיפור עם המוסר השכל שאני רוצה שתיקחי איתך זה הסיפור שלי ושל סבא, על איך שהכרנו: בהתחלה אני כעסתי עליו והוא כעס עלי כי לא הבנו אחת את השניה כמו שצריך, ובסוף כשדיברנו הבנו מה קרה ויישרנו הדורים. מה שאני רוצה שתיקחי מזה הוא שצריך תמיד לפתור בעיות עם מילים וכבוד הדדי, צריך לדבר על בעיות שיש לנו כדי שנוכל לפתור אותן, ה' לא סתם ברא לנו פה, הוא גם רוצה שאנחנו נשתמש בו.

הזוית האישית

נועם הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד, היה לי מעניין לשמוע על העבר של משפחתי ואני שמחה שתיעדנו את סבתא במאגר המורשת.

סבתא מלכה: נהניתי לשבת ולדבר על העבר שלי עם נכדתי, זה העניק לנו זמן איכות.