מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס וקס, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתא שלי לאה וקס ויחד תיעדנו את סיפורה. גם סבא וגם סבתא שלי השתתפו איתנו בתכנית. אני תעדתי את סיפורה של סבתא לאה ומעיין את סיפורו של סבא.

סבתא לאה מספרת

שמי לאה וקס, נולדתי בשנת 1955 לזאב וקוקה לפידות, אני נשואה לאמיר וקס, אמא של זאב ואיתן וקס וסבתא לחמישה נכדים ואחת מהן היא הדס וקס. למדתי אומנות במדרשה להוראת אומנות (בית ברל) ולימדתי אומנות בבתי ספר ובמקביל, עסקתי בעיצוב תכשיטים ומלאכות יד שונות.

בשנת 1933 סבי (טוביה לפידות) עלה עם כל המשפחה: אישתו ושלושת בניו כולל מספר רב מאוד של יהודים מבלרוס (רוסיה הלבנה). הוא היה אדם עשיר מאוד וקנה סרטיפיקאטים בכספו מאת המנדט הבריטי. בראשון לציון הקים מפעל לייצור זכוכית. הבריטים הכניסו לארץ סחורה זולה יותר כדי לשבור את התעשייה המתחילה לקום בארץ, כדי שלא תקום פה מדינה עצמאית. המפעל פשט רגל וסבא שלי איבד את כספו הרב. אבל בכל זאת הוא שמר מעט כסף שבעזרתו הצליח להשתקם. הוא קנה מאת הבריטים הרבה מאוד שמן מכונות במחיר זול ואחסן אותו במרתף ביתו, לאחר שהבריטים עזבו את הארץ הוא היה ספק שמן מכונות. בכסף שהרוויח מן המכירה הוא הקים מוסך משוכלל לשלושת בניו שעסקו במכניקה (תיקון מכוניות וגם מכשירים גאולוגיים מורכבים וכו'). למעשה מן המצב הכלכלי הקשה שבו היה נתון הצליח להשתקם ולשקם את משפחתו בהצלחה מרובה.

כשהייתי בת 17 נפטר אבי מהתקף לב פתאומי. כמובן שהבית היה עצוב מאוד וקודר. לאחר מכן התגייסתי לצבא, בזמני ההכשרה הייתה ארוכה: חודשיים, בצריפין. בזמן הטירונות (הכשרה בסיסית של החייל לשרות צבאי) רוב החיילות היו ממורמרות ועצובות כי הן לא אהבו את הטירונות ("קיטרו"). אני לעומתן צחקתי והתלוצצתי כל הזמן כי מה היא טירונות לעומת האבל ששרר בביתי. בצבא הייתי מזכירת ראש אגף בינויי.

את אמיר, בעלי הכרתי בתיכון עירוני ד' בתל אביב. הוא היה חבר לכיתה של שכן שלי המבוגר ממני בשנתיים, אני למדתי במגמה ספרותית והם למדו במגמה אלקטרונית. הייתה לנו עסקת חליפין: הם עשו לי שיעורים בחשבון ואני עשיתי להם שיעורים בהיסטוריה – כך הכרתי את אמיר. מאוחר יותר התחלנו לבלות אחד עם השנייה עד שהחלטנו באופן פתאומי להתחתן ונולדו לנו שני בנים: זאב ואיתן.

לפני כ – 21 שנים (2001 ), נפצע איתן (בני הצעיר) פציעה קשה ביותר בצווארו ושבר אותו וחוט השדרה נחתך חלקית. הוא נשאר משותק מהצוואר ומטה. פירושו שהיו לו קשיי נשימה, אכילה, שתיה, תנועה וכו'. אנחנו, כמשפחה ויחידים התגייסנו לצורך שיקומו. לתת איכות לחייו, ומשמעות לחיים. הראנו לו כמה שהוא חשוב לנו ונתנו לו תקווה שהוא יוכל בעזרתנו לנהל חיים טובים ומעניינים. כיום יש לו משפחה והוא מהנדס מכונות, בוגר הטכניון. ולומד לתואר שני בג'ון הופקינס בארצות הברית.

כשנה וחצי לאחר הפציעה של איתן, הוא שוקם חלקית, חזר הביתה וכולנו חזרנו לעיסוקינו הקודמים, הופיעו אצלי סימנים של מחלת טרשת נפוצה שהלכו והידרדרו עד עצם היום הזה.

כיום אני מנהלת אורח חיים הטוב ביותר שאני מסוגלת לו. עוסקת בתחביבים, שומרת על קשר עם חברים, והעיקר הקשר החם והרצוף עם הנכדים – מלמדת אותן מלאכות שונות, כגון: תפירה, סריגה וציור. תוך כדי משחק מלמדת את הנכדות איך פועל עולם הפרסום, המסחר, פוליטיקה, טבע, אומנות וכו'.

הזוית האישית

סבתא לאה: היה לי ולנכדתי מהנה להיפגש לאורך השנה ולדבר על נושאים מגוונים בהיסטוריית המשפחה אני נהניתי לחקור ולספר על משפחתי ונכדתי הסתקרנה מהסיפורים.

הנכדה הדס: נהניתי לשמוע את סיפוריה של סבתא שלי ולמדתי שגם אם נקלעים למצבים לא נעימים בחיים ניתן לבחור לצאת מהם בצורה הטובה ביותר שאפשר.

גם סבא אמיר השתתף בתכנית וסיפורו תועד ע"י מעיין. קישור לסיפורו של סבא אמיר: "האסייתי הראשון במשפחה – סיפורו של סבא אמיר"