מאגר סיפורי מורשת

שמי עומר שמיר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי חנה רוזן, סבתי סיפרה לי  על משפחתה ועל ילדותה.

סבתא חנה מספרת:

רקע על המשפחה

שמי חנה, אמי עליזה (אליזבת) טריידל באה ממשפחה מיוחדת. אביה, יוסף טריידל, נולד במיינהיים שבגרמניה והיה מהנדס מדידות. בשנת 1898 הוא נשלח ע״י הברון רוטשילד לארץ כדי לפקח על המושבות בארץ.

סבתי, לידיה טריידל (לבית אמזל), נולדה אף היא בגרמניה והיתה פסנתרנית. היא הגיעה לארץ בהזמנת ארתור רופין. כאן, בפלשתינה, היא פגשה בקרוב משפחתה הרחוק, יוסף ונישאה לו. הם גרו בבית מידות, מחוץ למושבה כנרת, בית שיוסף בנה על אדמה שניתנה לו כשכר עבודה. על בית זה נכתב השיר המפורסם ״על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת״. לזוג טריידל נולדו שתי בנות, יהודית ועליזה (אימא שלי).

כשהיתה אימי בת חמש, נפטר אביה וסבתא לידיה והבנות חזרו לגרמניה. עם עלית השלטון הנאצי בגרמניה חזרו לארץ (בשנת 1935). אבי, קורט (שלמה) אהמן, נולד בגרמניה וגדל בברלין. בגיל צעיר מאוד הצטרף לתנועת נוער ציונית ובהיותו כבן 20 עלה לארץ אחרי שעבר הכשרה חקלאית, כדי להקים קיבוץ בארץ. מהגרעין שבו אבי עלה הוקם הקיבוץ הדתי ״יבנה״.

אבי עזב את הקיבוץ ועבד כגנן בירושלים, אמי כשעלתה לארץ למדה בבי״ס לאחיות, והשניים נפגשו במוסד בו אמי עבדה כאחות ילדים ואבי היה הגנן.

תמונה משפחתית

לאחר נישואיהם, במהלך השנים, להורי נולדו שלושה ילדים: דבורה, אני, חנה שנולדתי בשנת 1948 בירושלים ואחרי שלוש שנים נולד יוסי אחי הקטן. כאשר אימי היתה בהריון איתי, היה מצור על ירושלים והיא סיפרה שבקושי היה לה אוכל לאכול. תקופת הצנע המשיכה גם בילדותי, גרנו בשכונה די מרוחקת וקטנה בירושלים, שכונת תלפיות. בין שכנינו וחברי המשפחה היה הסופר המפורסם ש״י עגנון.

הבית בו גדלתי היה בית דתי מסורתי. למדתי בבתי ספר דתיים, והצטרפתי גם לתנועת הצופים והייתי פעילה ומדריכה. בירושלים היו צופים דתיים, בה היו בנים ובנות ביחד, צורת מסורת רב גונית ופחות מהודקת ממה שקיים היום.

קצת לפני גמר לימודי התיכון שלי פרצה מלחמת ששת הימים. אנחנו, שגרנו בירושלים בשכונת ״תלפיות״ שגבלה בגבול הירדני ישבנו במקלטים ושמענו את הדי הפיצוצים קרוב מאוד.

בגיוס הראשון אחרי המלחמה התגייסתי לצבא, והוצבתי לשירות צבאי במשרד הבטחון בירושלים. לקראת סיום תקופת השירות שלי הגיע לעבודה בחור צעיר ונחמד, יוסי רוזן. אחרי שנת הכרות התחתנו.

משפחת רוזן

משהתחתנו, החלטתי שאעזוב את העבודה במשרד הבטחון ואילו יוסי ימשיך. יוסי ואני הקמנו את התא המשפחתי הקטן שלנו בירושלים. אני התחלתי לעבוד בבנק "טפחות" ורוב שנות עבודתי עבדתי שם, כמנהלת חשבונות. התמחתי בפיננסים ובמיוחד במשכנתאות. נולדו לנו שלוש בנות. מרב, נעמה ויעל. מרב נולדה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כך שגם אני כמו אמי הייתי בהריון בזמן המלחמה. הזמנים היו שונים בתכלית, כמובן שלא רעבתי, אבל יוסי היה תקופה ארוכה בחזית בסיני, ואני הייתי לבד בירושלים.

מרב ונעמה, שלוש שנים מאוחר יותר, נולדו בירושלים. כשמרב היתה בת חמש, יוסי קיבל תפקיד במשרד הביטחון בתל אביב, והמשפחה עברה לרעננה. יעל, בתנו הצעירה, נולדה כשגרנו שם.

בשליחות המדינה

לאחר כשבע שנות מגורים ברעננה, כשמרב היתה בת 14 בערך, נסענו בשליחות המדינה לשבדיה. השליחות היתה לעורר את דעת הקהל בעולם לכך שיהודים בברה״מ מאחורי "מסך הברזל", אינם יכולים לעלות למדינת ישראל. העבודה היתה בכל מדינות סקנדינביה (שבדיה, נורבגיה ודנמרק) ויוסי נסע למדינות אלה פעם בחודש.

היתה זו תקופה נהדרת בה יוסי עבד הרבה פחות שעות מאשר בארץ ואנו זכינו לזמן משפחתי איכותי ורב. בתקופה זו נסענו וטיילנו בארצות סקנדינביה, למדנו לעשות סקי, כך נהוג לנפוש בארצות קרות, וגם טיילנו לא מעט באירופה ואפילו הגענו לארה"ב. חיינו בשטוקהולם היפה והקרה והבנות למדו בבית ספר אמריקאי בין לאומי.

כוכב יאיר

לאחר שנתיים חזרנו לארץ לבית שבנינו בישוב קהילתי קטן שנקרא – כוכב יאיר. מרב למדה בתיכון בכפר סבא ונעמה ויעל למדו בתחילה בכוכב יאיר ואח״כ למדו גם הן בכפר סבא.

פרשתי מעבודתי בגיל צעיר יחסית והמשכתי לעבוד קצת בייעוץ למשכנתאות באופן פרטי. בשנים שבאו לאחר מכן טיילנו הרבה בארץ והרבה מאוד בעולם. הילדות עזבו את הבית ומצאו מקומן בארץ ובעולם, מרב עברה לכפר סבא, נעמה עברה להתגורר בניו יורק ויעל בתל אביב. התפניתי ללמוד קרמיקה, מוזאיקה, ברידג' וביליתי לא מעט בבריכה בכוכב יאיר ובחדר הכושר.

לפני 13 שנה נולדה לנעמה בניו יורק נכדתנו הבכורה, טל. מהר מאוד אחריה הצטרפו התאומים עומרי ותמר, ילדיהם של מרב ורהב ובסוף הצטרפה לי, אחות קטנה לטל בניו יורק. במשך קצת יותר משנתיים נולדו לנו ארבעה נכדים נהדרים.

אנחנו אוהבים מאוד את הנכדים ומתראים עם תמר ועומרי לפחות פעם בשבוע, בשבת לארוחת צהרים. נכדותינו בניו יורק, מעט רחוקות יותר ואנו לא יכולים לקפוץ לצהרים, אבל מבקרים אצלן לעיתים תכופות ופעם בשנה, בארץ או באירופה, נפגשנו עם כל הבנות והנכדים והחתנים.

לפני כשנה וחצי יוסי חלה בסרטן וחיינו התהפכו לחלוטין.

בחסות הקורונה, הבידודים והלימודים מרחוק, התאפשר לכל המשפחה להתאחד בישראל לתקופה מאוד ארוכה של כ 10 חודשים. היינו משפחה גדולה ומאוחדת למרות קשיי המחלה ונפגשנו פה בבית כל שבת וגם באמצע השבוע. חגגנו בת מצוה לטל, חמישים שנות נישואין, השתדלנו להיות ביחד כמה שיותר ולהנות מהמשפחתיות הנהדרת.

לצערי הרב יוסי נפטר לפני ארבע חודשים.

המשפחה בארץ ממשיכה להיפגש, כל שבת, כמו בכל השנים.

סבתא חנה מספרת בסירטון על רצף הדורות….

קישור לסיפור לזיכרו של סבא יוסי רוזן: "פרידה מסבא יוסי רוזן".

הזוית האישית

סבתא חנה: שמחתי לשבת עם עומרי ולספר את סיפור המשפחה המורחבת. בקיץ האחרון, נסענו כל המשפחה לנופש במושבה כנרת והלכנו לבקר בבית טריידל, אותו בית שבנה סבי, אותו מעולם לא הכרתי. שתיים מהסבתות רבתות של עומרי עדיין עמנו, כך שיש לו אפשרות לחוש את רצף הדורות, ולשמוע סיפורים ממקור ראשון.

עומרי: סבתא שלי מסמלת עבורי שמחה, אושר ואהבה, מפני שהיא תמיד מפגינה אהבה לנכדים שלה ולאנשים סביבה. סבתא שלי תמיד דואגת לשמחה ולאושר של כולם ואם כולם שמחים, גם היא שמחה. היה לי כייף מאוד לתעד את סיפורה ואת מה שלמדתי על המשפחה שלה שלא ידעתי, למשל, העובדה שהם הגיעו מגרמניה, הרבה לפני הקמת המדינה ומלחמת העולם השנייה.