מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורו של סבי יוסי רוזן ז"ל. בשנה וחצי האחרונות, הבנתי לאט לאט, שסבא נפרד מאיתנו ואני שמחה שהייתה לי את התכנית הזאת, שדרכה זכיתי לתעד את סיפורו ולהכיר אותו עוד קצת ולדעת עליו יותר, זה גרם לי להרגיש יותר קרובה אליו.

רקע על המשפחה

אבי המשפחה, מאיר רוזנבאום, נולד בפולין, בעיירה סטרי הקרובה לקרקוב. במלחמת העולם השנייה גויס לצבא הרוסי, נלחם בקרליה הפינית –  הוא נפצע ונשאר נכה. אימא – אדלה רוזנבאום לבית בלום, נולדה בעיירה קטנה בפולין שנקראת טומשוב-לובלסק, שבמחוז לובלין.

מלחמת העולם השנייה פרצה כשאדלה היתה בת 10 והמשפחה כולה ברחה ונדדה עד לסיביר, את המלחמה העבירו שם בקור. בתום המלחמה, בנדידה הגדולה למרכז אירופה, נפגשו אדלה ומאיר במחנה עקורים של הג'וינט בעיר היידנהיים שבגרמניה. בזמן השהות במחנה, נשלח מאיר מספר פעמים לעיירות נידחות בפולין ובגרמניה, למנזרים, כדי לאתר ילדים יהודים ולהביאם לבית ישראל בדרך לא דרך. הוא עשה את המשימות האלה בגבורה על אף היותו נכה.

 העלייה לישראל, כשיוסי היה בן שנה

במחנה העקורים נישאו אדלה ומאיר ושם גם נולד יוסי, בשנת 1948. בשנת 1949 כשיוסי היה בן שנה עלו לארץ מנמל מרסיי שבצרפת. סיפורי המשא לארץ על אונייה דחוסה בעולים עם ילד בן שנה היו רבים. משהגיעו לארץ בתקופת הצנע הקשה, שוכנו במעברת פרדס חנה ומשם עברו למגורים בצריפים במעברת חוואסה שליד חיפה, (היום נקרא המקום נשר). מאיר השתלב בעבודה פיזית קשה בחברת ״הזרע״ כשהוא מסתיר את נכותו. רק כעבור מספר שנים ״חשף״ את העובדה שהוא נכה והועבר לעבודה שאינה עבודת כפיים.

כשיוסי היה כבן שבע, עברה המשפחה לגור בחיפה ושם עברו עליו כל שנות ילדותו ובגרותו. המשפחה התגוררה בשכונת חליסה, שכונת פועלים של עולים חדשים מכל קצוות עולם ומעט ערבים, שכונה בה כולם הכירו אחד את השני. מתחת לבית בקומת הקרקע היו חנויות שונות. מאפיה שנתנה לילדים עוגות, טמבוריה, בה יוסי בילה שעות והכין בעזרת אחד העובדים פריסקופ, הרכיב מטוסים מקרטון שגזר מביטאון חיל האויר, וספרייה בה בילה גם שעות ועזר לקשישה שהפעילה אותה לסדר את הספרים, תוך כדי שקורא את מחציתם.

כשיוסי היה בן 10 נולדה אחותו רינה, נסיכה קטנה בבית. יוסי הילד הבכור והגדול היה צריך להיות אח בוגר, שמוותר לאחותו הקטנה גם כאשר היא זרקה מחלון הבית את דגמי המטוסים שהרכיב בעמל רב. בבי״ס התיכון למד בתיכון חדש, בית ספר עיוני במגמה הומנית, הוא אהב במיוחד את לימודי האנגלית והצטיין בהם. כשהיה בכיתה יב', חלה אביו בסרטן וכשהיה בטירונות בצבא, הוא נפטר. יוסי המשיך לשירות רגיל בצבא, אך שירת כך שיתאפשר לו לישון בבית יום יום, כדי להיות עם אמו ואחותו בת השמונה.

 יוסי בנערותו עם הוריו ואחותו הקטנה

התבגרות נישואין משפחה

בתום השרות הצבאי, נסע לירושלים ללימודים באוניברסיטה העברית, הוא בחר להתמחות במדעי המדינה ואנגלית. במשך שנת הלימודים הראשונה, החל לעבוד בנוסף ללימודים במשרד הבטחון. במשרד הביטחון, שירתו מספר חיילות ביניהן אני, חנה, כך הכרנו – נישאנו בשנת 1971.

יוסי נשאר לעבוד במשרד ועשה חיל בעבודתו. בשש השנים הראשונות לחיינו המשותפים גרנו בירושלים ושם נולדו שתיים מבנותינו, מרב הבכורה וכעבור שלוש שנים, נעמה. עם התקדמותו בסולם הדרגות בעבודה, נדרש לעבור לעבוד בתל אביב ואנו עברנו לגור ברעננה, שם נולדה יעל.

השליחות בשוודיה

לאחר שבע שנים ברעננה, כאשר מרב היתה בת 14, עברה כל המשפחה לשבדיה לאור שליחות ממלכתית של יוסי. יוסי עבד בקמפיין למען פתיחת גבולות ברה״מ ליהודים, ונסע בכל מדינות סקנדינביה (שבדיה, נורבגיה ודנמרק), על מנת להפעיל לחץ פוליטי שישכנע את הממשל הרוסי לאפשר ליהודים לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל. אנחנו המשפחה גרנו בשטוקהולם היפה.

אלו היו שנים יפות מלאות חוויות וטיולים בכל סקנדינביה ואירופה ואפילו ביקור ארוך בארה"ב. המשפחה בילתה הרבה ביחד, הבנות למדו בבי”ס אמריקאי וממש נהנו. לאחר שנתיים בשבדיה, חזרנו לארץ ועברנו לגור בישוב כוכב יאיר. יוסי עבד אז כאחראי על ביטחון משרד החוץ בירושלים. בגיל 50 פרש מהעבודה במשרד הביטחון, אבל המשיך לעבוד בתחום החברתי עוד 17 שנה. הוא עבד במכון פרס לשלום, בג'וינט ישראל וגם בפדרציה היהודית של סאן פרנסיסקו בישראל.

נכדים

לפני 13 שנה נולדה לנעמה ובעלה עדו בניו יורק, נכדתנו הבכורה טל. כשנה וחצי אחריה, נולדו למרב ורהב התאומים עומרי ותמר בישראל. שנה לאחר הולדת התאומים, נולדה בניו יורק אחות לטל, בשם לי. במשך קצת יותר משנתיים נולדו לנו ארבע נכדים מקסימים. נהנינו מאוד להיות עם הנכדים. כמובן שקל יותר היה להיות עם עומרי ותמר בארץ אבל נסענו לעיתים קרובות גם לניו יורק, ונהגנו, כל השפחה, פעם בשנה להיפגש או בארץ או באירופה למפגש משפחתי מורחב.

צילום משפחתי

תחביבים

יוסי, בעל קול רדיופוני ועמוק, אהב מאוד לשיר, שר במקהלה בכוכב יאיר. אהב לצלם ולערוך סרטים בתוספת מוסיקה מתאימה של המשפחה, הנכדים והטיולים הרבים שעשינו בארץ ובעולם. בשנים האחרונות, לפני פרוץ הקורונה, נסענו להרבה מאוד טיולים בעולם ובארץ. יוסי אהב את נכדיו אהבה עזה, אהב לשיר איתם, לשחות בבריכה ולבלות איתם כמה שיותר.

לפני כארבע שנים עזבנו את כוכב יאיר, ועברנו לגור בתל אביב, קרוב לים שיוסי כל כך אהב. לפני כשנה וחצי חלה בסרטן ונפטר לפני ארבע חודשים, לכן אני אשתו חנה מספרת את הסיפור שלו.

יהי זיכרו מבורך לעד!!

סבתא חנה מספרת על סבא יוסי רוזן ז"ל

קישור לסיפורה של סבתא חנה רוזן: "סבתא חנה והמשפחה המיוחדת שלי"

הזוית האישית

סבתא חנה רוזן על סבא: בתקופת חייו האחרונה של יוסי, היינו משפחה גדולה ומאוחדת, כיוון שגם נעמה ומשפחתה שהו בארץ כ 10 חודשים, שהתאפשרו בתקופת הקורונה. הישיבה עם תמר על סיפור חייו של יוסי, היתה סיכום נפלא ומחמם את הלב של תקופה קשה מצד אחד ומלאה משפחתיות ואהבה מצד שני. מקווה שתמר תזכור את סבא תמיד כמו שכולנו מזכירים אותו ומתגעגעים אליו.

הנכדה תמר: סבא שלי מהווה מקור של גאווה גדולה עבורי. אני גאה בו, שלמרות שאיבד את אבא שלו בגיל כל כך צעיר, המשיך לשרת בצבא, על הלימודים שלמד באוניברסיטה העברית ועל כך שלמד ועבד במקביל. העבודה שעשה כדי לשחרר יהודים שרצו לצאת מבריה"מ ולא יכלו, חשובה ומרגשת.

הקשר שלי עם סבא תמיד היה חזק, מכיוון שדיברנו על הכל והיו לנו כמה נושאים משותפים שעניינו אותנו. למדתי הרבה דברים על המשפחה שלנו שלא ידעתי, העבודה שעשה במשרד הביטחון ואבא שלו שהציל ילדים יהודים במלחמת העולם השנייה. בשנה וחצי האחרונות, הבנתי לאט לאט, שסבא נפרד מאיתנו ואני שמחה שהייתה לי את התכנית הזאת, שדרכה זכיתי לתעד את סיפורו ולהכיר אותו עוד קצת ולדעת עליו יותר, זה גרם לי להרגיש יותר קרובה אליו.