מאגר סיפורי מורשת

אני דליה ממן, נולדתי ב1949, באלכסנדריה שבמצרים. אני סבתא של שירה אור ממן, ובילדותי קראו לי מתילדה.

הורי פלורה ואברהם (נינו) בן אהרון הגיעו ממצרים בשנת 1949. כשהייתי בת חודש ימים. הגענו באוניה, גרנו במחנה עולים באוהלים, ואחר כך עברנו לצריף בעכו, בו גרנו כולנו באותו חדר (עם שלושת אחיי). שירותים ומקלחת היו בחוץ. במשך הזמן עברנו לצריף גדול יותר (עם שני חדרים). כשהייתי בכיתה ד' עברנו לשיכון בן שני חדרים קטנטנים מטבח קטן, שירותים ומקלחת.

אני ישנתי במיטה מתקפלת בכניסה לבית, אשר הייתה נפתחת בלילה ונסגרת בבוקר, וכמובן שלא היתה לי פרטיות. אמי עבדה בחדר אוכל בבית הספר, ואני ואחי עזרנו לה לשטוף כלים. כשיכולתי שטפתי את כל הבית. את בגדיי המעטים כיבסתי בעצמי.

לבית הספר התיכון הלכתי כמובן ברגל. בדרך חצינו חורשה, עלינו וירדנו גבעות עם ילקוטים כבדים. לא הרגשתי שקשה או צפוף. כילדים שיחקנו מחבואים, כדור, תופסת, קפיצה על חבל. בשבת הלכנו לתנועת "בני עקיבא", ובהמשך הייתי שם גם מדריכה. בית הורי היה קטנטן, אמי בשלה מטעמים, ואפתה עוגיות נפלאות במטבח פצפון ללא מזגנים וגם ללא מאוורר.

כשהיה קר פשוט הלכנו לישון. בפסח אמי הקפידה על ניקיון מופתי, וכל הכלים הוחלפו בכלים מיוחדים לפסח, בארון מיוחד. שבוע לפני החג, אסור היה לנו להסתובב בבית עם חמץ, רק בחוץ בחצר. בליל הסדר הבית הקטן והחמוד הזה היה נקי ומסודר, כל המפות והמפיות עומלנו וגוהצו, היו גם אורחים והיה מקום לכולם, כי היה מקום בלב.

כשהלכתי לגן הגננת ביקשה מהוריי לקרוא לי בשם עברי ומאז קוראים לי דליה. במסגרת שירותי הצבאי נשלחתי לעבוד כגננת במשמר הירדן. לימים במסגרת שירות לאומי כבוגרת בית ספר דתי, הגעתי לחצור הגלילית  גרתי בדירת מורות חיילות בחצור הגלילית, שם הכרתי את בעלי אהרון ז"ל, לו נישאתי בשנת 1970 וגרנו בראש פינה, היינו נשואים ארבעים שנה, ונולדו לנו ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים. לצערנו אהרון נפטר בשנת 2010. אהרון היה איש טוב לב חרוץ מאוד. מלח הארץ.

כיום אנחנו שבט גדול בראש פינה, יש לי ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים בלי עין הרע.

לסבתא עליזה ממן יש סיפור נוסף במאגר. עליזה השתתפה בתוכנית הקשר הרב דורי ב2019 עם נכדתה דניאלה וולף. משפחתה האהובה של דליה ממן

הזווית האישית

שירה: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא, ולהכיר יותר את הסיפור שלה, ואת החיים שלה.

סבתא: מאוד נהנתי לעשות את התוכנית שוב עם שירה. זו הייתה עבורי הזדמנות לספר עוד סיפור מחיי, ולהינות בזמן איכות עם נכדתי.