מאגר סיפורי מורשת

שמי יהושע כספי, נולדתי בשנת 1949 בזכרון יעקב ליוכבד ולצבי זילברשטיין. אני סבא של שניר צלניקר ומשתתף עמו השנה בתכנית הקשר הרב דורי בפעם השניה, השתתפתי בתכנית גם בשנת 2021.

הוריי עלו ארצה אחרי שאיבדו את משפחתם בשואה באירופה. הם הכירו בדרכם ארצה מהמחנות בפולין והתחתנו מספר ימים לאחר עלייתם לארץ. הם חיו כל חייהם בצל השואה ובני משפחתם שנעלמו, אך מיעטו לדבר על כך.

גדלתי בשתי שנותיי הראשונות בצריף ליד תחנת הרכבת של זכרון יעקב ואחר כך עברנו למושב שרונה שבגליל התחתון, בו הוריי היו חקלאים. הבית שלנו היה צריף קטן מאד ועשוי מעץ עם רעפים אדומים. בחצר היו לנו לול ורפת משלנו ואפילו פרדה אותה חלקנו עם השכנים. אני זוכר שאבי תפס פעם חמישה נחשי צפע ברפת ותלה אותם על הגדר לראווה ואני הייתי כה גאה מיכולותיו. עוד אני זוכר, שאמי נהגה לצנן את הבית בקיץ על ידי תליית המצעים הרטובים בתוך הבית מול החלונות הקטנים כדי שהרוח תאוורר את הצריף. ועוד זכור לי, שהיינו קמים מוקדם בבוקר ורואים מביתנו את הר תבור היפה והמיוחד מתנשא מעלינו.

סבא יהושע בילדותו במושבה שרונה

אחותי חנה נולדה כשהייתי בן 7, אהבתי אותה מאד מההתחלה ולא נתתי לאף אחד לגשת אליה. בהמשך עברנו לגור בכפר פינס לשנה, וגרנו בבית הרבי של הכפר. למדתי אז בבית ספר דתי, אבל זה לא הסתדר, כי משפחתי לא היתה מספיק 'דתית' עבור תושבי הכפר. בגלל זה וגם בגלל רצונה של אמי לגור בעיר כמו שגרה לפני השואה בלודז' שבפולין, הם החליטו לעבור לגור בחולון.

עם הגעתנו לחולון עברנו לגור ברחוב חנקין והתחלתי ללמוד בבית הספר השכונתי ע"ש יהושע חנקין. אהבתי ללמוד בו חשבון ותנ"ך ושנאתי את מקצוע האנגלית. אני זוכר שלא הייתי טוב בציור וחברתי לכיתה לאה (שהיום היא אשתי), הייתה טובה בציור וציירה במקומי את הציורים. המורה נחמה התלהבה מהציורים וצירפה גם אותי לשיעורי העשרה שלה. וכך כל השנה לאה הכינה עבודות כפולות עבורי ועבורה, כי התביישנו לספר לה על המעשה. מזל שבסוף השנה המורה עזבה וכך הסוד נשאר בינינו. היו לי חברים טובים ויחד היינו עושים שיעורים ואחר כך היינו מטפסים על דיונות החול היפות של חולון וחוזרים הביתה רק כשהשמש שקעה ואז עוזרים להורים. כך היו החיים אז פשוטים, תמימים ויפים.

בכיתה ט' עברתי ללמוד באורט סינגלובסקי בלימודי אלקטרוניקה, שלא אהבתי, ובהמשך כשסיימתי את הבגרויות, התקבלתי להמשך לימודים לתואר ראשון בהנדסה וניהול בטכניון בחיפה.

החלום שלי מרגע למציאות

עוד בילדותי חלמתי להיות מהנדס אווירונאוטיקה. אני זוכר שעוד בדרך לחולון באוטובוס בפעם הראשונה ראיתי דרך החלון מטוסים בביה"ס הולץ והתלהבתי מהמכונה הזאת. כבר אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו. לכן עשיתי הכל כדי לעבור בתום השנה הראשונה בטכניון למסלול 'הנדסת אווירונאוטיקה'. וכל כך הצלחתי, שאף קיבלתי מלגת לימודים עד סוף התואר.

עם סיום לימודיי התגייסתי לצה"ל כקצין ושירתי שנים רבות במגוון תפקידים תחת המפקד הנודע לסקוב. והמצאתי יחד איתו כל מיני פתרונות הנדסיים שנדרשו ללוחמים בקרב. ומשם המשכתי ליחידת המזל"טים כסגן מפקד היחידה ואף ההייתי מבין מקימה.

סבא יהושע בצבא

לאחר שבע שנות שירות בקבע בדרגת רס"ן, השתחררתי והתחלתי לנהל את פרויקט המזל"ט הראשון בארץ, בחברת תדיראן. נהניתי מאוד מהעבודה שם. אחרי שהפרויקט נגמר המשכתי לעבוד בפרויקטים אחרים בתחום הניהול עד הפנסיה.

דגם של מזל"ט

במהלך שירותי הצבאי התחתנתי עם חברת נעוריי, לאה, שהספיקה לשנות את שמה לליאורה. נולדו לנו שלושה ילדים: אריאלה, אימא של שניר, איתן ואסי, שהסבו לנו הרבה נחת. בחרנו לגור בחולון בסמיכות למשפחות הורינו.

כיום יש לנו חמישה נכדים: שניר, יוגב (אחיו הגדול של שניר), אופק שחף ושירה. ואני אוהב לפנק אותם, לטפל בהם, לדבר איתם ולשמוע את דעותיהם. אין כמו הרגעים הקטנים של השיחות בדרך שאני מסיע אותם לחוגים. אנחנו נפגשים לעתים קרובות מאד וזה עושה לי טוב ולפעמים קצת מתיש אבל אני נהנה מאד.

סבא ואני בטיול שורשים בלודז' פולין בשנת 2018

הזוית האישית

שניר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא במסגרת התכנית וללמוד על המשפחה ועל עברו, בנוסף למדתי פרטים חדשים שלא ידעתי על סבא. ואני רוצה לאחל לסבא הרבה בריאות, אהבה ושתמיד נוכל לסלוח אחד לשני.

סבא יהושע תרם סיפור נוסף למאגר בשנת 2021, לקריאתו לחצו על הקישור: סבא יהושע כספי מפתח המזל"טים