מאגר סיפורי מורשת

יהיה או לא יהיה מצעד בירושלים? בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, יום העצמאות היה חג מאוד שמח וכולם רקדו ברחובות. הטקס החגיגי ביותר של החג, לו כולם ציפו, היה מצעד צה"ל. לכל משפחה היה חייל או חיילת בשירות הצבאי והמצעד היה שמחה משותפת לכולם. היום אנשים מעדיפים שלא לחגוג שמחה במצעד צבאי אלה בדרכים אחרות.

אני, יששכר בן דב, נולדתי בשנת 1947 בירושלים, שנה לפני הקמת המדינה, וכמובן שכילד הייתה משמעות רבה למצעד בירושלים.

אז, אנחנו כילדים, אני בן 8 שנים ואחי חיים בן 5, רוצים להשתתף (לצפות) במצעד בירושלים, אבל הייתה בעיה. הבעיה הייתה הסכמי שביתת הנשק. הסכמי שביתת הנשק היו בעוכרינו. מהם הסכמי שביתת הנשק? במהלך מלחמת השחרור ולאחר מספר ניצחונות של צה"ל, תיווך האו"ם הסכם הפסקת אש בין הצדדים. אחד מסעיפיי ההסכם היה שלישראל אסור להכניס נשק, בעיקר נשק כבד, לירושלים. אבל כדי לערוך מצעד צבאי, יש צורך להכניס נשק לירושלים, וזה אסור לפי ההסכם. אומנם בשנת 1950 ההסכם "הופר" והתקיים מצעד בירושלים, אבל רק עם רובים וג'יפים וללא נשק כבד. בשנת 1951 היה גם כן מצעד בירושלים, הפעם עם נשק כבד וטנקים, אבל האו"ם, ארצות הברית ומדינות אירופה גינו את ישראל מאוד על הפרת ההסכם. צבא ירדן אפילו נכנס לכוננות והיה מתח גדול. מאז פסקו המצעדים בירושלים לפחות עד שנת 1961.

בשנת 1955, כאשר אני בן 8 ואחי בן 5, אנו רוצים לראות את המצעד בעיר הבירה. אנחנו מודעים להחלטה של הממשלה להימנע ממצעד בירושלים. אז מה עושים? אחי ואני כתבנו בשנת 1955 מכתב אישי לראש הממשלה, משה שרת. חיכינו לתשובה מספר שבועות עד שהגיעה מעטפה ממשרד ראש הממשלה. פתחנו את המעטפה בשמחה ובציפייה וגילינו מכתב קצר בראשו מוטבעת מנורת סמל המדינה ובסופו מתנוססת חתימה בכתב ידו המקושט של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו משה שרת. התשובה הייתה אדיבה ואישית. במכתבו הוא כותב כי הוא מבין את המשאלה שלנו ומבטיח להשתדל שבשנה הבאה יתקיים מצעד בירושלים. להלן מכתבו של ראש הממשלה:

אבל, ההבטחה לא קוימה והמצעד לא התקיים בירושלים. התאכזבנו, אבל לא ויתרנו, ובשנה שלאחריה כתבנו מכתב שני לראש הממשלה משה שרת. הפעם קיבלנו תשובה שהייתה אומנם אדיבה, אך לא נכתבה על ידי ראש הממשלה עצמו, אלה על-ידי מזכירה מיכל פלדמן. להלן המכתב:

בשורה התחתונה, המצעד לא יתקיים בשנה זו בירושלים, אבל תהיה תכנית עשירה וחגיגית.

המצעד אכן לא התקיים, אך עיתונאים שמעו על ילדים שכתבו לראש הממשלה וזימנו אותנו לצילומים ולראיונות. מצורפת תמונה שלנו קוראים את מכתבו של ראש הממשלה, אשר פורסמה בעיתון "פנים אל פנים".

ההבטחה של ראש הממשלה משנת 1955 קוימה רק בשנת 1961, עת השתתפו במצעד גם טנקים כבדים. בשנת 1967 התקיים בירושלים מצעד "קטן". מעניין, כי במהלך המצעד קיבל הרמטכ"ל יצחק רבין הודעה על שהצבא המצרי דוהר לסיני, מהלך שבהמשך הביא למלחמת ששת הימים.

בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, אבד תוקפם של הסכמי שביתת הנשק ונערך בירושלים מצעד גדול וחגיגי. המצעד נבחר להיות משודר בשידור חי בטלוויזיה הישראלית. היה זה השידור הראשון של תכנית טלוויזיה אשר שודרה אי פעם בישראל.

מצעד אחרון נערך שוב בשנת 1973 בירושלים ומאז (שנת מלחמת יום הכיפורים) לא חודש המצעד הצבאי, לא בירושלים ולא בכל עיר אחרת. במקום מצעד מתקיים מטס הצדעה של חיל האוויר החולף בשמי הארץ.

ראש הממשלה מנחם בגין ניסה בשנת 1983 לחדש את מסורת המצעדים, אך כוונתו זכתה להתנגדות רבה ומסורת המצעד לא חודשה מעולם.

המכתב שלנו לראש הממשלה לא הועיל אבל האזרחים למדו לשמוח באופנים אחרים.

הזוית האישית

סבא יששכר: ינאי היקר, שמחה גדולה הייתה עבורי להשתתף איתך במפגשי הקבוצה. כל השבוע ציפיתי לפגישה. שיתפתי אותך בסיפור ילדות אשר כמעט נשכח ממני, אך הוא מלמד שכאשר רוצים להגשים מטרה, אפשר להגיע עד ראש הממשלה (וגם זה לא מבטיח הצלחה).

ינאי: סבא יקר, המפגשים אתך היו לי כיפיים. היה לי מהנה לשמוע סיפור ילדות. לא האמנתי שאתה כילד התכתבת והיה לך קשר עם ראש הממשלה. זה מראה לי שאפשר לעשות גם דברים בלתי שגרתיים.

לסבא יששכר, סיפור נוסף "יששכר בן דב" שתועד עם הנכד אמיתי ברוך, בביה"ס האלה בכפר מנחם.