מאגר סיפורי מורשת

ההיסטוריה של מדינת ישראל שזורה בקורות חייה של סבתי ציונה

שמי פאר ענבי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי ציונה.

אני וסבתא ציונה

סבתא ציונה נולדה עם קום המדינה בשנת 1948 באלכסנדריה במצריים. באותה עת, אבא שלה ליבש מסרי-מישורי (סבא רבא שלי), היה עצור בכלא המצרי בגלל פעילותו למען הקמת המדינה. סבתא רבתא שלי, פורטונה מסרי לבית קסוטו ילדה את סבתי בבית החולים היהודי באלכסנדריה.

אחת לשבועיים סבתא רבתא הלכה לבקר את בעלה בכלא, וכשילדה את התינוקת הם החליטו לקרוא לה בשם ציונה, כדי להביע את חלומם לעלות לציון – ארץ ישראל.

סבא רבא שלי, ליבש, גורש ממצרים אחרי שנה וחצי בהם ישב בכלא המצרי. הוא הובל ישר לנמל ושם חכו לו סבתא רבתא שלי פורטונה והתינוקת ציונה. הם לא הורשו לקחת כל רכוש. הם השאירו את כל רכושם במצרים ולקחו איתם רק מזוודה אחת.

כשהיגיעו לנמל חיפה שלחו אותם להתגורר במעברת האוהלים בפרדס חנה. באותם ימים עלו יהודים רבים מרחבי העולם לארץ ישראל שאך זה עתה קמה. מקום המגורים של הרבה עולים היה באוהלים ובמעברות. שם לא היה חשמל, לא היו מים זורמים, התנאים היו מאוד קשים. חילקו להם פנקס תלושים שאתם היו יכולים לרכוש מצרכים בסיסיים.

בחורף היה קר מאוד ותנים הסתובבו בשטח. סבתא סיפרה לי, שתן אחד נכנס לאוהל וקפץ על סבתא שלי, במזל סבתא רבתא שלי נכנסה באותו רגע והבריחה את התן.

סבתא ציונה במעברה בבאר יעקב שומרת על אחיה התינוק ג׳קי אוזצקיר.

אחרי מספר חודשים כשסבתא שלי הייתה בת שנה הם עברו למעברה בבאר יעקב.

אלה היו פחונים של חדר אחד עם מיטה, השירותים היו בחוץ וכדי להביא מים לשתייה או לרחצה היו צריכים ללכת כברת דרך ארוכה. יום אחד סבתא רבתא הביאה דלי מים כדי לבשל עם המים ולכבס, אבל ציונה התינוקת הכניסה את הבובה שלה לתוך דלי המים, כדי לעשות לה אמבטייה וסבתא פורטונה הייתה צריכה ללכת שוב להביא מים.

כעבור שנתיים במעברה הם עברו לשיכון בעיר רמלה, שם נולדו אחיה של סבתא ציונה, ג'קי איזי ואורה. בתקופת ילדותה של סבתי לא היו מקררים היו צריכים להביא קרח, כדי לשמור שהאוכל לא יתקלקל. היו מבשלים על פתיליות, לא הייתה מכונות כביסה וסבתא רבתא (פורטונה) כיבסה את הבגדים בידיה.

ברמלה, למדה סבתא שלי בכיתה א' וכשעברה לכיתה ב' הם עברו לגור ברמת גן. ברמת גן סבתא שלי למדה וגדלה בבית ספר יסודי המרכז ובתיכון "אוהל שם". סבתא שלי הלכה לתנועת הצופים. היא זוכרת את התקופה בגעגועים, למרות המחסור והעוני הייתה בבית אווירה של חום ואהבה. תמיד היה אוכל חם ובגד נקי ללבוש. סבתא רבתא פורטונה דאגה מאוד לילדיה ולמשפחתה.

בימי שישי אכלו תמיד ביחד ארוחת שישי. פעם בשבוע אכלו עוף, כי הבשר היה מאוד יקר. פעם בשבוע סבא רבא, ליבש, היה מביא שקית עם ממתקים לילדיו. סבתא ציונה ישנה עם האחים שלה בחדר אחד ובחדר השני בסלון, הספה הייתה נפתחת לחדר שינה של ההורים של סבתא ציונה. במרכז החדר היה שולחן בו ישבו ארבעת האחים להכין שיעורים.

סבא רבא שלי היה נשיא ארגון יהודי מצריים בישראל במשך 30 שנה.

בילדותה של סבתא ציונה לא היו טלוויזיות, מחשבים, טאבלטים, טלפונים, לכן היו להם משחקים רבים שהם המציאו בשכונה. כמו למשל: שני דגלים, מחבואים, תופסת, חמש אבנים. לכן הקשרים עם חברי השכונה והכיתה היו טובים.

היות וסבתי גדלה עם ארבעת אחיה בחדר אחד הם למדו לחיות אחד עם השני בכבוד ובעזרה הדדית ואחריות.

תמונה משפחתית של סבתא ציונה עם ההורים שלה ליבש ופורטונה מישורי ואחיה ג׳קי איזי ואורה

סבתי הייתה הבת הבכורה ולכן ציפו ממנה לעזור עם האחים הקטנים לשמור עליהם, וכל פעם שסבתא הייתה מוזמנת למסיבת יום הולדת גם אחיה היו מצטרפים אליה. לים היו נוסעים בקיץ עם אוטובוס וסבא רבא היה מצטרף אחרי העבודה.

בבית סבתי ברמת גן דיברו שש שפות: עברית, צרפתית, לאדינו, ערבית, איטלקית ויוונית. סבתא שלי אהבה מאוד לקרוא ספרים וכל יום הייתה מחליפה ספר בספרייה. היא הייתה תלמידה טובה וחרוצה. סבתא הייתה ספורטאית, היא הייתה בין הרצות המהירות בבית הספר. סבתא הייתה בתנועת הצופים ויצאה לטיולים רבים. בגיל 17, בבוקר למדה בתיכון ואחרי צהריים נסעה לעבוד בתל אביב. כדי שיהיה לה כסף לקנות ספרים או צבעים וכל מה שלא יכלה לקבל. שם הכירה את סבא ישי.

בגיל 18 התגייסה סבתא לצבא, ובסיום השירות הצבאי התחתנה עם סבא. סבתא הייתה בת 23 כשהתחתנה, ותמיד היא חלמה ללמוד באוניברסיטה, אבל המצב הכלכלי בבית לא איפשר את לימודיה באוניברסיטה. במהלך השנים נולדו ילדיה: שרונה, יוחאי ואיריס (אימא שלי).

האחים של אמי איריס

האחים של אמי איריס: שרונה, הבכורה ויוחאי שרתו בצבא בתפקידים חשובים. איריס אימא שלי הייתה בגיל 16 מלכת היופי של השרון. כשהמנחה בטקס שאל אותה מה היא רוצה להיות כשתגדל, ענתה: עו״ד ואכן היא הגשימה את תכניותיה והיא היום עו״ד. בצבא הייתה אמי, איריס מפקדת קורס קצינות חינוך.

הם עברו לגור ברעננה, שם גדלו והתחנכו הילדים. כשבגרו הילדים נרשמה סבתא ציונה לאוניברסיטה וחלומה התגשם. סבתא עבדה שנים רבות בתחום החינוך הבלתי פרומאלי היא ניהלה את הקתדרה ברעננה. עד לפרישתה לגמלאות. גם כשהיא בגמלאות היא פעילה בתחום האמנות, סבתא מציירת ומפסלת מקיימת תערוכות.

ימור המורשת חשוב מאוד לסבתי, היא משמרת את מורשת יהדות מצריים. היא השתתפה בעריכת ספר המתעד סיפורים וזיכרונות של יוצאי מצריים. שם הספר "עידן הזהב של יהודי מצריים – עקירה ותקומה בישראל". ספר זה מהווה פריצת דרך בתיעוד ההיסטוריה ומורשתם התרבותית העשירה של היהודים במצריים במאה העשרים.

היום סבתא כותבת בעיתון של גמלאי נתניה, מציירת ומבקרת אותנו לעיתים קרובות.

אני אוהבת מאוד להתארח אצל סבא וסבתא. סבתא מכינה מאכלים רבים וטעימים. בימי שישי אנחנו אוהבים לאכול אצלם ובימי שבת אנחנו אוהבים לטייל בטבע.

משפחתנו

לזיכרם של סבא רבא ליבש וסבתא רבתא פורטונה

תעודה מהקרן הקיימת לישראל על נטיעת 10 עצים לזכרם של סבא וסבתא רבא שלי ליבש ופורטונה מישורי ההורים של סבתא ציונה

הזוית האישית

פאר: סבתא ציונה קוראת לי ״עיניים שלי״, היא חיברה לי שיר.

שמחתי להאזין לסיפוריה של סבתא שלי. למדתי הרבה על שורשי המשפחה. כתיבת הסיפור על תולדות חייה של סבתא ציונה הייתה מאוד חשובה לי. היה לי מעניין להקשיב לסיפורים, ללמוד על התקופה של קום המדינה ועל תקופת ילדותה.

סבתא ציונה: פאר נכדתי, ילדה נבונה ומקסימה, אוהבת לסייע בכל מה שתתבקש. אחראית ורגישה. משתתפת בחוגי העשרה וחברותית. תכנית הקשר הרב דורי אכן מאוד מקשרת בין הדורות. היה לי אושר עילאי לשכתב את הסיפור יחד עם פאר שגילתה סקרנות ועניין. המפגשים עם נכדתי, פאר היו לי מאוד נעימים. סיפרתי לפאר על ילדותי, על השורשים של משפחתי. יום אחד פאר תרצה  לספר לילדיה על סבתה ועל השורשים של המשפחה שלי. העבודה מאוד חיברה ביננו, לימדתי את פאר מושגים שהיום כבר לא בשימוש כמו מעברה.

סבתא ציונה השתתפה בתכנית בשנת 2020 עם שגב ענבי. קישור לסיפורה הנוסף: יציאת מצרים של ציונה אוזצקיר