מאגר סיפורי מורשת

סבתי ציונה נולדה בשנת 1948שנת תש"ח,עם קום המדינה, נולדה באלכסנדריה שבמצרים.

בתאריך 14.5.1948 ערב הכרזת המדינה, מידפקים קצינים מצריים בביתו של אבא של סבתי – סבא רבא שמו היה ליבש מסרי ועוצרים אותו ומשליכים אותו לכלא המצרי בגלל פעילותו הציונית למען הקמת מדינת ישראל. אבי סבתי היה עצור במשך שנה וחצי בכלא המצרי "אבוקיר" ליד אלכסנדריה.

האמא של סבתי ,סבתא רבתא פורטונה קסוטו מסרי הייתה באותם ימים בהריון וכשסבתי נולדה בעת מעצרו של סבא רבא ליבש הם קראו לסבתי ציונה.

סעו ציונה! זאת הייתה משאת נפשם לעלות לציון.

סבתא ציונה בצעירותה

שורשיה התחילו כבר בשנת 1760 כאשר אבות משפחתה של סבתא רבתא פורטונה, אביה יצחק קסוטו, נולד בירושלים בשנת 1887 הם מאנוסי ספרד שגורשו מספרד והגיעו לירושלים העתיקה. אבותיה קבורים בהר הזיתים בירושלים.

בתחילת המאה ה-20, בשנת 1917 התורכים שלטו פה בארץ, בתקופת מלחמת העולם הראשונה העוני היה גדול היה דיכוי של השלטון הטורקי כלפי היהודים וסבא של סבתי יצחק קסוטו יחד עם אשתו קלרה ירדו למצרים וגרו באלכסנדריה שם נולדו הוריה ליבש ופורטונה מסרי.

מצרים בתחילת המאה ה 20 תחת שלטונו של המלך פארוק, הייתה ליברלית ומשגשגת וליהודים במצריים היה החופש והחיים הנוחים והטובים לחיות את חייהם בחופשיות. היהודים חגגו את החגים היהודיים, שמרו על המסורת היהודית. הקהילה היהודית מנתה באלכסנדריה 100.000 איש.

אבי סבתי ליבש מסרי היה פעיל בתנועה הציונית וממקימיה של תנועת הנוער "החלוץ הצעיר". היה ציוני בנפשו. בהיותו בן 17 הוא גוייס לארגון ההגנה והיה מעביר מידע למוסדות בארץ ועבר אימונים למען המדינה שבדרך. האמא של סבתי פורטונה קסוטו עבדה במפעל שייצר את בגדי המלכות של המלך פארוק ואשתו המלכה פארידה. סבתא רבתא פורטונה הייתה יפהפייה והדגימה את הבגדים בפני המלכה פארידה. ההורים של סבתי הכירו ונפגשו בתנועת הנוער "החלוץ הצעיר" .

בשנת 1942 מתנהלת מלחמת העולם השנייה והנאצים הגרמנים רוצים לכבוש גם את מצריים ואת כל המזרח התיכון. באירופה מתרחשת השואה ויהודים נשלחים לתאי גזים. והעולם שתק. בקרב "אל עלמיין" לא רחוק מאלכסנדריה, האנגלים בראשם והגנרל מונטגומרי מנצחים את הגרמנים הנאצים ואת רומל המפקד של הגרמנים. הניצחון הזה היה מכריע ביותר כל יהודי מצריים ניצלו מהשואה וגם כל יהודי ארץ ישראל.

אבא של סבתי גויס ל "ארגון ההגנה" ונשלח מספר פעמים לישראל להתאמן ולהעביר מסמכים למוסדות בארץ ישראל. סבתא שלי ציונה התינוקת בהיותה בת שנה יחד עם הוריה מגורשים ממצרים, לאחר שנה וחצי בכלא המצרי, הם השאירו את כל רכושם בתים, חנויות וכסף במצרים. על הדרכון שלהם  חתמו השלטונות המצריים שהם מגורשים ממצרים. כשסבא רבא ליבש עלה לישראל הוא הוכר כ"אסיר ציון" וקיבל את "עיטור לוחמי המדינה" על פעילותו למען הקמת המדינה.

 משפחתה של סבתא

הם עלו לארץ בתאריך 1.9.1949 באנייה "אספריה" דרך ונציה עד חיפה והתגוררו באוהלים בפרדס חנה. לילה אחד נכנס תן (שקאל) ורצה לטרוף את סבתי ציונה התינוקת אך ברגע האחרון נכנסה סבתא רבתא פורטונה וגירשה את התן. אחר מכן הם עברנו לגור במעברה בבאר יעקוב.

המעברות

כדי לקלוט את העולים ניבנו מעברות. המעברות היו בנויות מפחונים כשבחורף קר מאוד ובקיץ חם מאוד. תקופת המעברות הייתה קשה, כדי לשתות מים הלכו מרחק רב, שמיכות ומיטות קיבלו מהסוכנות. האוכל היה קצוב. לאחר שנה במעברה הם עברו לגור ברמלה שם נולדו אחיה של סבתי, יעקב – ז'קי, יצחק – איזי ואורה.

בימים של קום המדינה, שנת תש"ח, מתרחשת מלחמת העצמאות מיליוני יהודים עולים לארץ והמצב הכלכלי מאוד קשה. כל משפחה מקבלת פנקס תלושים ועם התלושים האלה הלכו לקנות את מצרכי היסוד כמו סוכר לחם שמן וכו'.

אחרי תקופת מגורים ברמלה עברו סבתי ומשפחתה של ציונה לגור ברמת גן, היו 4 ילדים בחדר אחד. לא אכלנו בשר כל יום, ותפוחי עץ היו מצרך נדיר. אבל אימא של ציונה, פורטונה ידעה להכין מטעמים מירקות וקטניות ורק פעם בשבוע אכלנו עוף.

לא היו אז משחקים רבים ומחשבים וטלפונים ניידים היינו צריכים לאלתר משחקים ממה שיש. לא הייתה מכונת כביסה ולא טלפון, ולא מקררים, את המזון קיררנו עם קרח.

המשפחה של סבתא ברמלה

שיחקנו הרבה בשכונה למשל מחניים, קפיצה בחבל, מחבואים, שני דגלים, גולות, אספנו גוגויים (הגלעינים של המישמש), קראנו הרבה ספרים. סבתי הייתה בתנועת הצופים ברמת גן, אחיה ג'קי אהב מאוד ספורט ושיחק בקבוצת הכוח רמת גן בכדורגל. אחי איזי אהב מוזיקה וניגן על גיטרה ואחותי אורה הייתה מדריכה בצופים.

האחים של אמא שלי שרונה יוחאי ואיריס. סבתא זוכרת את ארוחות השישי שלנו כשאבא שלה היה מכין צ'יפס ואמא הייתה מכינה עוף.

למדתי בתיכון אוהל שם ברמת גן הוריי קנו לי אופניים משומשות שעליהם רכבתי לבית הספר. אהבתי מאוד ספורט בעיקר ריצה הייתי הרצה הכי טובה בבית הספר. המאמן של סבתא עמיצור שפירא ז"ל (נירצח עם 11 הספורטאים במינכן) הוא רצה לאמן את סבתי.

התגייסתי לצבא והייתי שרטטת (מפות טבלאות שלטים).

סבא ישי וסבתא ציונה

כשהשתחררתי מהצבא הכרתי את ישי (ישעיהו) והתחתנו בשנת 1969.ישי נולד בתורכיה ועלה ארצה בשנת 1944. הוריו שרה וחיים אוזצקיר התגוררו בתל אביב שנים רבות. האבא של סבי חיים הקים מפעל לייצור חגורות עור. ישי עבד אתו שנים רבות. עם נישואי לישי התגוררנו בנחלת יצחק בתל אביב. שם נולדו ילדנו: שרונה נולדה בשנת 1971, יוחאי נולד בשנת 1974, ואיריס אמא של שגב, נולדה בשנת 1977. 

פורים עם האחים 

סבתא ציונה מספרת:

"כשאיריס אמא של שגב, הייתה בת שנה עברנו לגור ברעננה. באותם ימים רעננה הייתה מושבה מוקפת פרדסים הייתה ילדות יפה טיולים, תנועת נוער, חברים משפחה, איריס תמיד הייתה מצטיינת בבית הספר בכל התחומים.

אני עם איריס בתי ביום חתונתה

כשהייתה איריס בת 16 נבחרה למלכת היופי של השרון, שאל אותה המנחה מה תרצי להיות שתגדלי, ענתה איריס  לקול תשואות הקהל: עורכת דין! ואומנם איריס היא היום עורכת דין.

איריס התגייסה לצבא לחיל חינוך בשנת 1995 היא שירתה כמש"קית חינוך ואחר כך היא הלכה לקורס קצינות חינוך הצטיינה בקורס וערכה את תכניות הליבה של חיל חינוך. איריס עלתה בדרגות והייתה למפקדת קורס קצינות חינוך בגיל 22. איריס הכירה את שי ענבי, בעלה, אבא של שגב. הם התחתנו בתאריך 28.7.2003 בקיבוץ העוגן במקום שנקרא "קו האופק". וגרו בהוד השרון, שם נולד גם בנם הבכור דולב 8.12.2005."

שגב מספר:

"גם אני, שגב ענבי, נולדתי בהוד השרון בתאריך 20.5.2008. אמא ואבא מעידים עלי שהייתי ילד מקסים מתוק יותר משוקולד, שקט, סקרן ושובב לא קטן.

שגב בילדותו אוהב ספרים

אהבתי תמיד לטפס על מיתקנים ועצים היו חייבים להשגיח עליי בעשר עיניים, בלי פחד כי תמיד הייתי הולך לחקור משהו שסיקרן אותי. היה לי שיער בלונדיני משי, עיניים גדולות וסקרניות, חייכן וצחקן. הייתי זוחל ומשחק ומציק לכלב שהיה לנו ששמו היה שוקו. היום יש לנו כלב ושמו מסי.

עם משפחתי בכפר הס

באוגוסט 2008 עברנו לגור בכפר הס כמה חודשים אחרי שנולדתי. אחותי, פאר, נולדה בכפר הס בתאריך 26.9.2011. הייתי מאוד עצמאי והייתי משכיב את עצמי לישון. היום אני בכיתה ו' 1 בבית ספר בין ההדרים. הולך לחוגים: סטארטר, בר אילן, מצוינות משרד החינוך, תנועת נוער ומנווט. אני אוהב להיות עם משפחתי לשחק עם אחי ואחותי.

חג שבועות בכפר הס

סבתא שלי ציונה עבדה שנים רבות בתחום של חינוך מבוגרים, הייתה רכזת הקתדרה ברעננה שנים רבות, עזרה בפיתוח השתלמויות ותכננה קורסים לאוכלוסייה הבוגרת. סבתי ציונה מאד מעורבת בחיינו ושותפה שלנו בפעילויות. לוקחת אותנו הנכדים לתיאטרון, טיולים וחוגים.

סבתי ציונה חוגגת כל שנה את יום הולדתה יחד עם המדינה כי היא נולדה גם בשנת 1948 עם קום המדינה. סבתי ציונה משמרת את מורשת יהדות מצרים ואת סיפור הוריה שהגיעו ממצרים, הייתה בהנהלת פרויקט להוצאת ספר ותיעוד על יהודי מצרים. סבתי אוהבת אמנות מציירת, מפסלת, סורגת. היא  השתתפה בתערוכות ציור וחברה באיגוד אומני מוזה ברעננה.  בחגיגות ה- 70 למדינה הציגה ציונה ציורים בכפר הס. והציגה תערוכה והקדישה אותה לזכר הוריה ליבש ופורטונה מסרי מישורי ז"ל.

כיום סבתי שותפה ולוקחת חלק איתי בתכנית הקשר הרב דורי. תעדתי את סיפורה, שיועלה לתיעוד באתר התכנית בבית התפוצות. אני לומד ממנה את סיפור הקשר הרב דורי במשפחתנו".

משפחתנו

טיול משפחתי באיטליה

בר מצווה של אחי דולב

מרתון תל מונד

עם אחי דולב בעין ורד

עץ שורשים של משפחתה של סבתי ממצרים ועד ארץ ישראל

קישור למצגת באתר בית ספר "בין ההדרים"

הזוית האישית

שגב: תכנית מבורכת, מחברת ומקשרת ביני לבין סבתי – נהנתי וזכיתי!

סבתא ציונה: תודה לנכדי, שגב על ההתעניינות והרגישות לסיפורי המשפחה והשורשים שיתחזקו בזכות התכנית. תודה למורות המלוות לילך וגילה על השקעה, מאור הפנים והדגש על חשיבות טיפוח הנושא של הקשר הרב דורי.