מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי, מלכה כהן, עלתה לארץ מלבנון בשנת 1945 יחד עם אמה ועוד שלוש אחיותיה, זאת לאחר שאביה יצחק גרשון עלה מלבנון עם ארבעת בניו לארץ ישראל. העלייה נעשתה בהליכה רגלית.

המשפחה התגוררה בביירות. היה להם בית גדול שהיו לו שתי כניסות משני רחובות. בשנים שבין 1942-1947 הבית של המשפחה שימש כתחנת מעבר לעולים שיצאו ממדינות סוריה ולבנון לארץ ישראל בשנים שלפני הקמת המדינה.

הסיבה לקבלת ההחלטה לעלות לארץ ישראל הייתה כאשר אביה של סבתא רבתא, יצחק גרשון, עבד כשוחט בקר וצאן בקהילה היהודית ואחד העובדים שאינו יהודי אמר לאביה שיבוא יום והערבים ישחטו את היהודים כמו שאביה היה שוחט את הבקר. זה היה היום האחרון בו אביה עבד כשוחט בלבנון והוא עלה לישראל עם ארבעת בניו בסיוע של חברי קיבוץ כפר גלעדי. לאחר שחצו את הגבול השתכנו בקיבוץ כפר גלעדי למשך מספר שנים עד שסבי רכש קרקע בתל אביב, בשכונת התקווה. הוא בנה את ביתו ולאחר מכן עלו ארצה סבתא רבתא עם אמה ואחיותיה, העלייה הייתה בסיוע אנשי הסוכנות היהודית.

בדרכם ארצה הן נתפסו על ידי השלטון הלבנוני וכלאו אותם בבית הכלא מרג' עיון. לאחר שהשתחררו החזירו אותם לביתם בלבנון. הן יצאו שוב בליווי של יהודים אשר התחפשו לערבים וסבתא רבתא שמה על צווארה שרשרת עם צלב, כאילו הם נוצרים, רק כך יכלו לחצות את הגבול והגיעו לבסוף לכפר גלעדי. משם עברו יחדיו לתל אביב.

סבא רבא שלי, עזרא כהן, עלה מסוריה בהיותו בן 4 יחד עם אמו ושלושת אחיו, בזמן שאביו לחם במלחמת העולם השנייה בצבא האנגלי. משפחתו של סבא רבא שלי עלתה לישראל מסוריה דרך לבנון בתחילת שנות ה-40. הם הגיעו לתל אביב, אל שכונת כרם התימנים, ולאחר מספר שנים בנו את ביתם בשכונת התקווה.

בגיל ההתבגרות, כשהיה בן 15, סבא רבא שלי התגייס למחתרת האצ"ל בגדוד 14 ולחם לשחרר את מדינת ישראל מהמנדט הבריטי אשר שלט במדינת ישראל עד קום המדינה. בשנת 1948 הכיר סבא רבא שלי את סבתא רבתא שלי דרך חבר משותף שגר בשכונה יחד איתם. בתקופה זו היו כ-20 בתים בכל שכונת התקווה.

תקופת הילדות

מאיר כהן (סבא שלי) נולד בשנת 1963 בבית הוריו שהיה בשכונת התקווה. הוא למד בבית ספר הגליל, דב נוב ועירוני ט'.

משחקים ששיחקו בהם בתקופת ילדותו היו: תופסת, גוגואים, גולות ומחבואים. חוויה זכורה מתקופת הלימודים: בין כיתה ט' לכיתה י' הייתה שביתה של המורים שנמשכה בערך כחודשיים ולאחר מכן לא רצה לחזור לספסל הלימודים, הוא הפסיק ללמוד והחל לעבוד עם אביו במוסך עד אשר מנהל בית הספר הגיע אליהם הביתה והחזיר אותו ללימודים.

אל השירות צבאי סבי התגייס בשנת 1981 והשתחרר בשנת 1984. במהלך השרות הצבאי התחתן והביא שלושה ילדים לעולם. סבא שירת בהנדסה קרבית ונלחם במלחמת לבנון הראשונה. לאחר השחרור מהצבא עבד במוסך של אביו כמכונאי רכב ונשאר מאז בעולם הרכב, עבר קורס קציני בטיחות בתעבורה והיום עובד כקצין בטיחות בתעבורה בחברה גדולה. כיום סבי עובד כקצין בטיחות בתעבורה בחברה גדולה טרם יצא לגמלאות.

היכרות ונישואים, בניית משפחה

סבא הכיר את סבתי נאוה בלונה פארק בתל אביב, בטיול שהוציאו אליו את ילדי שכונת התקווה. הם התחתנו והביאו שלושה ילדים: מלכה, עזרא ועדן כיום נשואים עם ילדים. יש לסבי שמונה נכדים בגילאים 1-16. אנו נוהגים לחגוג חגים וימי הולדת יחד וארוחות שישי. הנכדים הם האחים שלי יהלי, ליהיא ואני, בני הדודים שלי: ליאן נויה ואלמה, ינאי ונאיה. אנו נפגשים מדי שבוע לארוחה משפחתית ודואגים להתאחד ולהתגבש.

תחביבים

לסבי יש מספר רכבי אספנות אשר אותם הוא נוהג לתקן ולשפץ עד אשר הם מגיעים למצב מוגמר, הוא חבר במועדון החמש, הולך לתערוכות של רכבי אספנות בהם הוא מציג את רכביו.

חפץ מיוחד שעובר במשפחה

"האוון"- טוחן קפה שעובר במשפחה שלנו מדור לדור, שמור כיום אצל סבתי נאוה.

מסר ועצה לדור הצעיר: ללמוד ולהגיע להישגים! להיות אנשים טובים וללכת עם האמת שלך תמיד!

הזוית האישית

ליאם: נהניתי מאוד לדבר עם סבי על עברו ולצחוק איתו אחרי הרבה זמן שלא דיברנו בצורה פתוחה אחד על אחד בגלל הקורונה. לפי דבריו הוא מאוד נהנה לספר על חלק ממנו ומעברו כילד, ומעבר לזה הוא ממש שמח שיש פעילות כזאת בבית הספר כמו תכנית הקשר הרב דורי.

תיעדתי גם את סבתי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. לקריאת הסיפור לחצו על הקישור: נאוה כהן מספרת על חייה