מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ליאן ברזילי. במסגרת הפעילות של מעורבות חברתית, בחרתי דווקא כן למצוא משהו שאני מתחברת אליו יותר, אז בחרתי בתכנית הקשר הרב דורי בו אני מספרת את סיפורו העוצמתי של סבי היקר, שמעון לוי. הסיפור של סבא שלי הוא סיפור שאני באמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו אני מתעמקת בו כמו בפעם הראשונה.

הילדות בעיראק

סבא שלי נולד בשנת 1943 בעיראק וחי עם אמו ואביו, כשכולם במשפחה היו קטנים וגרו בבית אחד משותף. לסבא שלי לא היה כסף לחיות והם חיו בעוני. לסבא שלי יש חמישה אחים והם כולם גרו באותו הבית. סבא שלי באותה התקופה של מחסור כלכלי, היה בין 6 ולמד בבית ספר, והוא סיפר על כל הקשיים שהיו לו בבית הספר. בית הספר היה מאוד רחוק מהבית, במרחק של 25 דקות הליכה ברגל, ולא היה לו כסף אפילו לתחבורה ציבורית כשהייתה. כשכל הילדים היו מביאים סנדוויצ'ים מהבית והוא היה מסתכל ושואל את עצמו: ״למה רק לי אין אוכל ?״ ולפעמים גם נשאר בכיתה כדי לקחת לילדים את הסנדוויץ' כדי לאכול, אחרי כמה ימים שלא אכל. אבל הילדים בבית הספר מאוד אהבו את סבא ותמיד נתנו לו להרגיש בסדר, גם אם לפעמים אין. בגשמים ובקור לסבא ומשפחתו בקושי הייתה שמיכה. היה להם חור בקורת גג בבית ואפילו לזה לא היה להם כסף לתקן.

סבא אמנם היה הכי קטן אבל עם הכי הרבה חכמה בבית, כי כשסבא היה יותר קטן הוא ואבא שלו היו מתקנים את הבובות הקטנות שנשברו בכל פעם לאחותו, והוא היה עולה לקורת הגג עם אביו ועוזר לו לתקן את קורת הגג השבורה.

החיים לא היו קלים ופשוטים. ניסים, אבא של סבי, היה יוצא בבוקר מהבית וחוזר בלילה בשביל לפרנס ושיהיה למשפחתו כמה שאפשר. היו לילות שהוא גם לא חזר הביתה והיה חוזר מעולף אחרי בקרים שלא היה בבית, עד שהוא ואמו של סבי החליטו שהמצב לא יכול להישאר ככה ואחרי שנה החליטו ביחד לעלות ארצה לישראל. כשהם תיכננו לעלות לארץ סבא סיפר לי שהוא תמיד היה שומע אותם מהחדר כשהם רבים, הוא היה מתחבא מתחת למיטה ובוכה.

לאחר שנה, כשסבא היה בן 7, סבא ומשפחתו החליטו שהם רוצים לעלות לארץ ומפה הכל משתנה. אביו ואמו של סבא הבינו שהמצב לא יכול להישאר ככה ויש להם חמישה ילדים שצריכים לגדול ומשפחה גדולה בישראל שיכולה לעזור להם ולהתפתח, ולא להמשיך כך בצורה בה הם חיים. הם החליטו לעלות ארצה לארץ ישראל.

סבא ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1951. שנה אחרי שנכנס לבית הספר, שהייתה שנה של חיי הקושי ועוני עבור משפחתו כשהוא רק בן 8, עלה סבא עם אמו, אביו, שתי אחיות ושני אחים. לפני עזיבת המקום, הם נסעו בכירכרות וסבי התעקש לעצור בבית הספר בעיר בה היה גר, בשביל לראות, להיפרד ולהודות לכל הילדים שעזרו לו, אלו שידעו שהוא נמצא בקשיים.

ההתיישבות בארץ

משפחתו של סבי עלתה לארץ והתגוררה בבאר שבע יחד עם דודים, שידעו שאין למשפחתם אמצעים.

לאחר כמה שנים אבא ניסים נפטר. אמו של סבי הייתה צריכה לגדל חמישה ילדים לבדה והלכה להיות מטפלת. סבא ידע שאמו לא תהיה בבית הרבה עכשיו והדבר הראשון שהם עשו כשעלו היה להחזיר את סבא למסלו הלימודים, לחזור לבית ספר ולהתקדם מחדש.

סבא התחתן עם סבתי בשנת 1969 וכיום הם נשואים 50 שנה. יש להם שלושה ילדים: איריס, מיטל ויעקב, מהם יש להם כ-11 נכדים. סבא היום הוא אדם מאוד מצליח שיש לו עסק גדול מאוד שמשותף לילדיו.

במבט מן הצד, כשאני מסתכלת על סבא שלי, אני רואה בן אדם טהור, שמכל הנפילות שהיו לו הוא קם על שתי רגליים. בכל מהלך הסיפור הוא גם הזכיר ואמר שבזכות הדברים שקרו לו – כל העוני והקושי והבדידות – הוא מי שהוא היום.

הזוית האישית

ליאן הנכדה המתעדת: כמו שאמרתי בהתחלה, בכל פעם הסיפור הזה מעצים אותי ומרגש אותי מחדש. למדתי כך כך הרבה דברים מסבא שלי על הילדות המאתגרת ולאן הגיע סבא כיום. אני שמחה על כך שיצא לי לחלוק את סיפורו אתכם.

ליאן תיעדה במאגר המורשת גם את סבתה, כרמלה לוי, בסיפור הבא: אהבה ממבט ראשון