מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ליאן ברזילי, במסגרת הפעילות של מעורבות חברתית, בחרתי משהו שאני מתחברת אליו יותר אז בחרתי בתכנית הקשר הרב דורי, בו אני מתעדת את חייה של סבתי כרמלה.

כרמלה נולדה בשנת 1951 בבגדאד להוריהף סביחה ואושר.

היא קרויה על שם אימא שלה, כרמלה בת סביחה. אבא של כרמלה היה מוכר בשוק והיה להם גם תרנגולות, חמור ושדה בגינה וכך היו מתפרנסים.

לאימא של כרמלה היו בעיות רפואיות ואחרי הלידה של בנה הבכור הייתה לה הפסקת לידה למשך חמש שנים. לאחר חמש שנים של בדיקות ומאמצים רפואיים, ואין סוף ביקורים אצל רופאים, כי היא לא ויתרה וזה היה כל כך חשוב לה, לבסוף היא ילדה עוד שבעה ילדים בהפרשים קטנים.

לסבתא שלי יש שמונה אחים כולל אותה עצמה. כרמלה, אלי, אבלין, סוהם, דוד, רוחמה, מרים ואסתר. סבתא היא הסנדויץ במשפחה.

העלייה לישראל – 1958

בשנת 1958 כשהייתה בת שבע, עלתה סבתא כרמלה לארץ יחד עם כל משפחתה בטיסה מעיראק. כשסבתא סיפרה לי את הסיפור היא לא זכרה ממש את כל הפרטים, מכיוון שהייתה קטנה בעלייה ולכן אלי הדוד, אח של סבתא הבכור, בא לספר ביחד איתה. הם סיפרו שבאותה התקופה גירשו את כל היהודים מעיראק ורק לאחר כמה חודשים הם פחדו שיגיעו אליהם אז הם עלו ארצה.

כשהגיעו לקחו אותה ואת כל משפחתה לבית שמש, שם שהו למשך תקופה ומשם המשיכו לשכונת התקווה. כרמלה התאקלמה והלכה לבית הספר. אבל לסבתא היה מאוד קשה בהתחלה מפני שלא ידעה מילה בעברית. לאחר תקופה, כשכרמלה הייתה בת כעשר היא חזרה הביתה למשפחתה וקיבלה מין פתק כזה (כיום היינו קוראים לזה תעודה), של הצטיינות בכתיבה בעברית! אבא של כרמלה היה מאושר, כי סבתא היא זו שהתעקשה ללכת לבית ספר הוא היה מעדיף שהיא תעבוד, אבל סבתא התעקשה שאם עולים ארצה היא תהיה בבית ספר כמו כולם. למרות שאף אחד מכל שבעת האחים שלה לא למד בבית ספר סבתא התעקשה ולמדה.

ההיכרות של סבתא עם סבא שמעון

סבתא כרמלה, עד להיכרות שלה עם סבא שמעון היא גרה בשכונת התקווה. סבתא כרמלה הייתה אישה נורא יפה וצנועה כשהייתה הולכת סיפרה לי שכל הבנים היו מחכים לה מחוץ לבית או ליד האוטו ומתחננים שתצא איתם. סבתא יצאה עם איזה בחור שלא היה מהשכונה והוא לקח אותה למסעדה שהייתה מדוברת בזמנו וגם סבא שמעון היה שם, וכשראתה את סבא לראשונה היא ידעה כבר אז שאותו היא הולכת לאהוב. אז כשהגיעו למסעדה סבא לא שם לב בכלל לסבתא ורק אחרי שיצאו הוא הסתכל.

רק לאחר חודש יצא להם להיפגש שוב בדרך מקרית, בשכונה של סבתא. בביתה היו הרבה תקלות, היה להם חור בקומה העליונה של הבית. סביחה, אימא שלה, הביאה טכנאי שיתקן ומי הגיע? סבא ועוד חבר. בזמנו סבא היה עובד, בזמנו היו לו אמצעים והוא היה מוכר סחורות בשוק וגם היו לו כמה שדות שהיו שייכיים לו. ומעבר לכך גם היה מפעיל צוות פועלים ולפעמים היה מתלווה אליהם כשהיה פנוי. כך קרה שסבא הגיע לביתה של סבתא עקב התקלה, (התקלה הייתה בקומה העליונה בחדר של סבתא), וכשסבא ראה את סבתא היו "ניצוצות" בין שניהם, אבל לא סבא דיבר וגם סבתא לא.

 סבתא בצעירותה

לאחר יומיים סבא התחיל לחזר אחריה כל יום. יום אחד הוא חיכה לה אחרי העבודה עם זר פרחים. יום אחד הוא בא עם האוטו שלו לאסוף אותה לטייל. סבא נורא אהב את סבתא והיה מהופנט מיופיה, אבל סבתא תמיד נשארה צנועה למרות כל הביקוש שהיה לה ולאחר כמה חיזורים הסכימה לצאת עם סבא ומאז הם נשואים 50 שנה +++

סבא שמעון אומר עליה: ״כרמלה הייתה מראה העיניים שלי, בגלל הצניעות שלה וזו הסיבה שאנשים כל כך התאהבו בה״.

כיום יש להם שלושה ילדים: איריס, מיטל, ויעקב ומהם יש להם אחד עשר נכדים והם מתגוררים בשכונת תל חיים, שם גרו עוד לפני חתונתם, כבר יותר מ 50  שנה.

הזוית האישית

ליאן הנכדה: היה לי נורא כיף לשמוע את הסיפור של סבתי כרמלה, תמיד כיף לי להקשיב ולשמוע אותה ונהניתי מאוד מהתיעוד הזה.

ליאן תיעדה במאגר המורשת גם את סבה, שמעון לוי, בסיפור הבא: מילדות מאתגרת למציאות אחרת