מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית כהן, נולדתי בתאריך 10.2.1956 בכפר סבא. לאמי קראו רחל ז"ל ולאבא יוסף ז"ל. הוריי היו יחסית הורים מבוגרים כאשר נולדתי. אמי ואבי היו בערך בגיל 42. יש לי שני אחים גדולים ממני. לאחותי הגדולה קראו יעל ז"ל, ילידת 1940 שנפטרה לפני שבע שנים, בשנת 2015. לאחי קוראים אבנר, יליד 1945.

הוריי, רחל ויוסף, עלו לארץ מפולין לאחר שהשאירו משפחות. אמי ילידת 1913 שנולדה בעירה שנקראת בנדין בפולין. היו לאמי עוד 11 אחים ואחיות. אבי יליד שנת 1914, נולד בעיירה שנקראה רדזיווילוב, אשר עד מלחמת העולם הראשונה היתה תחת שלטון פולין ולאחר המלחמה נכבשה על ידי הרוסים ועברה לשטח רוסיה אוקראינה. הוריי שבאו ממשפחות חסידיות (דתיות) אך מעוטות יכולת היו ציונים שרצו מאד לעלות לארץ ישראל. לפני שעלו לארץ יצאו כל אחד מהם להכשרה בקיבוץ שהיה בעיר קונין בפולין כדי ללמוד את חיי העבודה בארץ ישראל. שם הם היו כמה שנים טובות ושם הם הכירו.

אמי רחל עלתה לארץ עם אחותה בעלייה בלתי לגאלית, זה אומר שהם נכנסו בלי אישור לארץ בזמן שהבריטים שלטו בארץ. אם היו נתפסים, הבריטים היו מכניסים אותם למחנות עבודה או שולחים אותם בחזרה למדינה ממנה באו. אבי יוסף נשאר בהכשרה משום שלהוריו לא היה כסף לקנות לו כרטיס לארץ. בשנת 1939 עלה אבי לארץ כשהוא מתחתן עם בחורה מההכשרה שהיה לה סרטיפיקט (אישור לעלות לארץ) וכך הוא כאילו נישא לה כדי להעלות עוד יהודי לארץ ישראל.

כשהגיע לארץ פגש שנית את אמי בקיבוץ גבעת מיכאל ויחד עם חברים עלו להקים את קיבוץ דפנה, שם התחתנו ושם נולדו שני אחיי. אמי היתה חלק מהזמן מטפלת בילדים וחלק מהזמן אקונומית ומבשלת לאנשי הקיבוץ. אבי היה בפלמ"ח עד לאחר מלחמת השיחרור. לאחר שהשתחרר הם עזבו את הקיבוץ ועברו לגור בתל מונד, משום שאחות של אמי גרה כבר בתל מונד ובעלה היה הרופא האזורי. לאחר שבע שנים אני נולדתי. אחותי כבר לא גרה בבית אלא למדה בסמינר למורות בתל אביב ואחר כך באורנים ליד טבעון.

הדרך מקיבוץ דפנה בו סבתא גרה ועד תל מונד (גוגל מפות)

כאשר הייתי בת 3 אחותי נישאה לבן קיבוץ יגור. גדלתי והתחנכתי בתל מונד. הייתי בגנים בתל מונד וכן בבית הספר המקומי. תיכון למדתי בבית חינוך כצנלסון בכפר סבא. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. סבא יוסי השתתף בה, וכאשר הסתיימה המלחמה הם המשיכו לשמור על הגבול. היה נהוג לשלוח מכתבים לחיילים שלא יהיה להם משעמם. ואני גם שלחתי מכתב. המכתב הגיע לחייל ששירת עם סבא יוסי. החייל ידע שסבא גר גם בתל מונד אז הוא ניגש אל סבא ושאל אם הוא מכיר אותי. סבא אמר שלא אבל הוא יברר. אני הייתי אצל חברה והוא בא לאח שלה, מאז אנו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

נישאנו בשנת 1976 לאחר שסיימנו את השרות הצבאי ונולדו לנו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. הבן הבכור – קוראים לו נעם, יש לו שלושה ילדים: בת ושני בנים. השנייה זו אימא של יואב שנקראת מורן, ואתם שלושה בנים. השלישי הוא דור, יש לו שלושה בנים והצעירה היא עדי, שיש לה ארבעה ילדים: שלושה בנים ובת.

היום יש לנו 13 נכדים: 11 בנים ושתי בנות. אני עדיין עובדת במשרה מלאה כמנהלת לוגיסטית יבוא בחברת תקשורת. לפני כן עבדתי בחברת יבוא אחרת, וכשהילדים היו קטנים היה לי עסק ליבוא ריהוט עתיק. אני וסבא אוהבים לטייל גם בארץ וגם בחו"ל. היינו בהרבה ארצות בעולם. כמו הודו, סין קוסטה ריקה, קובה, ארה"ב וכמעט כל אירופה. העולם עוד גדול ונקווה שנוכל בבריאות טובה להמשיך לטייל.

סבא יוסי וסבתא אורית עם ילדיהם נועם, דור, מורן (אמי) ועדי

הזוית האישית

יואב: חוויתי את האור של סבתא ושמחתי לעשות את התיעוד. אני אוהב במיוחד כשסבתא מספרת לי סיפורים טובים, אני מקשיב ומתעניין.

אורית כהן תרמה סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

סיפור העלייה לארץ של סבא רבא וסבתא רבתא 

ילדותו של סבא יוסי כהן בתל מונד