מאגר סיפורי מורשת

שמי עציון קריס, נולדתי לפני שבעים וחמש שנים להורי, אבי יוסף קריס ז"ל, ממקימי מושב אביחיל ואמי תבדל לחיים ארוכים, בת התשעים ותשע, חנה קריס לבית ניצן. התברכתי בשושלת מפוארת, רבת פעלים.

סבי מצד אבי,יוסף, שמואל דב חיים קריס, היה ממקימי ובוני תל אביב, מהנדס ואדריכל, חבר באספת הנבחרים וציר בקונגרס הציוני, מראשוני הגדוד העברי וממיסדי מושב אביחיל. סיפורו יסופר בהרחבה.

סבי מצד אמי, חנה, יעקב ניצן היה מהאבות המייסדים של אדריכלות הנוף בישראל. בחודש אוגוסט האחרון, יזמנו ופתחנו תערוכה ייחודית לזיכרו של סבי, יעקב ניצן – הקדשתי לנושא את תיעוד סיפורו המופלא: "חריג בנוף".

תיעוד זה מוקדש לסיפורו של אבי – יוסף קריס

אבי, יוסף קריס הרבה לכתוב, בעשורים האחרונים משיצא לגמלאות כתב במרץ רב ובמיוחד תיעד וריאיין עשרות חברים, מותיקי מושב אביחיל. הראיונות והספורים פורסמו בעלון אביחיל ונקדיש להם תיעוד נפרד. בין אלפי דפי התיעוד שמצאתי בביתו של אבי לאחר מותו, בחרתי באחד מסיפורי התיעוד שהוא עצמו כתב בגוף ראשון. תיעוד מקורי ואותנטי:

קיצור תולדות חיי – מאת קריס יוסף

"נולדתי בשנת 1920 בחודש ינואר בתל אביב. אילן היוחסין של אבי מגיע מצד אביו עד לישראל בעל שם-טוב, שהיה מייסד החסידות. השם ישראל ניתן לילדים בכל הדורות. סבי שנרצח ביפו, גם שמו היה ישראל. היה לי אח שנפטר כשהיה בן כמה חודשים – ששמו היה ישראל. היה לי בן דוד בשם ישראל.

סבתי מצד אבי, הייתה ממשפחת הורביץ (היה לה קשר לבתי הורביץ בירושלים). היה לה ייחוס מצאצאי השל"ה הקדוש. היא נפטרה בירושלים במלחמת העולם ונקברה בהר הזיתים.

אמי מוצאה מאנטופול, עיירה ליד וילנה, היא בת למשפחה דתית של בעלי מלאכה יישרי-דרך. סבי מצד אמי היה בנאי והיה בונה תנורים במקצועו. התורכים גייסו אותו לעבודת כפייה בסלילת רכבת לסיני. מטוס אנגלי שחשב שהעובדים הם תורכיים, זרק פצצה ו-16 יהודים נהרגו. הוא נטמן בקבר אחים בבאר שבע. סבתי מצד אמי גורשה מתל אביב לטבריה ושם נפטרה מררעב וממחלות.

אבי התנדב לגדוד נהגי הפרדות ושרת שם, משפורק הגדוד, הוא נסע לאמריקהוהתגייס משם לגדוד ה – 39. אבי היה מהנדס וקבלן בניין בתל אביב הקטנה. בשנים 1927-1926 פרץ משבר קשה בארץ. ענף הבנייה שהיה הענף הכלכלי העיקרי אז, קרס. הוא ירד מנכסיו, ונאלץ לנסוע לאמריקה למצוא פרנסה.

אנו גרנו בשכונת עוני בצפון תל אביב, שכונת "מחלול". גרנו בצריף דולף. אמי נהגה לשים קערות על המיטות לקלוט את מי הגשם שנזלו מהגג. השירותים היו בחוץ, וברז מים אחד ברחוב שהיה משותף לכל הסביבה. איני יודע איך אמי שהייתה מטופלת בארבעה ילדים קטנים, הצליחה להתקיים מדולרים בודדים, שאבי שלח מאמריקה.

אמי לחצה עלינו ללמוד. למדתי בבית הספר "תחכמוני". בתחילה בשכונת שפק (ליד אולם הבימה כיום), ואחר כך ברחוב לילינבלום, כך שהיה עלי, ילד בן עשר, להשכים קום, כדי ללכת ברגל לבית הספר, מרחק של כמה קילומטרים.

בשנת 1931 חזר אבי לארץ, ופתח משרד אדריכלות ברחוב פינסקר 20 בתל אביב. במקביל הוא היה מזכיר הארגון להתיישבות של החיילים המשוחררים.

המשכתי ללמוד בבית הספר הטכני "מונטיפיורי". בסוף שנת 1934 עלינו למושב אביחיל. אבי עבד בחוץ וכך נפל עלי נער בן 14 – 15, עול הטיפול במשק, פרדס, רפת, לול וגינת הירקות. בנוסף יחד עם בני הנוער מאביחיל, נכנסתי ל"הגנה" ומלאתי את כל המשימות שנדרשו.

בשנת 1938 השתתפתי בסמינר מדריכי הנוער העובד ושימשתי מדריך הנוער הראשון מבני אביחיל. בשנת 1939 נסעתי לעין גב, שרק עלתה על הקרקע ושהיתי שם למעלה מחצי שנה.

בשנת 1941 התנדבתי לצבא הבריטי, לפלוגה 12, שממנה יצאו הרמטכ"לים מקלף ולסקוב והאלופים: יריב, טל, בנגל ושמיר. הייתי בקורס הקשר הראשון לחיילי חיל-רגלים שהבריטים הרשו ליהודים להשתתף בו. עם יצירת הגדודים העבריים, עברה פלוגה 12 לגדוד השני.

במרץ 1943 נישאתי לחנה לבית ניצן, שלמדה בנהלל. בחודש מרץ נולדה בתנו אוריה. ראיתי אותה בפעם הראשונה, כשקיבלתי חופשה מבנגזי, כשהיא הייתה בת שלושה חודשים. לאחר השיחרור מהצבא חזרנו למושב אביחיל.

בננו עציון נולד בערב יום הכרזת המדינה ב – 13 למאי 1948, ביום נפילת גוש עציון. בשנת 1952 נולדה בתנו רקפת.

כשהתקרבה מלחמת העצמאותעבדתי ב"סליקים" והמשכתי בבניית מחנה החימוש שהוקם בעין-עובד ובטיפול בנשק שהיגיע מצ'כיה ושליחתו לחזית. במקביל הייתי במשלטים בכל רוחב החזית מכפר הס עד קקון.

יחד עם חנה פיתחנו את ענפי המשק, הפרדס, הלול, הרפת, הירקות והפרחים. עבדתי מספר שנים כאחראי על הקטיף באביחיל. ניצן, אביה של אשתי חנה, שהיה ארכיטקט-גנים, זכה במכרז על גינון הר הרצל בירושלים ואני שימשתי כמנהל העבודה שם, וכן בגן יד-לבנים בחדרה. עבדתי בהרכבת פרדסים בחברת "פרי-אור", והמשכתי כמנהל עבודה בפרדסי אודים, בני-ציון וקדימה. בערבים למדתי הנהלת חשבונות ועברתי לעבוד בבית האריזה בנתניה.

בשנת 1970 עברתי לחברת "פרדס" והייתי פקיד ראשי בבית האריזה בקדימה. בין השנים 1977-1982, עבדתי במושב אביחיל בהנהלת חשבונות.

בשנת 1953 סיימתי קורס קציני חי"ר כסגן -משנה. כקצין השתתפתי במלחמת סיני וששת הימים. סיימתי שירותי במילואים בצה"ל, במלחמת יום-הכיפורים, כמפקד פלוגה בגדוד שדה של אספקת-שריון לאחר חצי שנה בגולן ובסיני.

במהלך השנים נבחרתי לוועד ולוועדת הביקורת ביישוב. בתפקיד זה הייתה בעייה למי יש זכות לשיכון בנים? לאחר חקירה מאומצת, פתרתי את התסבוכת לשביעות רצונם של כולם. השתתפתי בהרבה פעולות תרבות בכפר, בין היתר, בחוד הדרמטי, משפט ספרותי על הספר "מלך בשר ודם", "עשרים מי יודי" ועוד.

יש לי תחביב "כתיבה", דברים שכתבתי הופיעו כבר בשנת 1939 ב"מעלה", עיתון הנוער העובד, בעלון נוער המושבים, בעלון פלוגה 12, ובספר "הגדוד שאין שני לו"- על הגדוד השני.  מזה כ – 15 שנים, שבכל גליון של "ביננו", אני מראיין את אחד או אחת מוותיקי מושב אביחיל ומפרסם את סיפורם ובנוסף כותב על אירועים שונים".

יוסף קריס, מאי 2002

ביום הולדתו המאה, הוזמן אבי יוסף לראיון עם יובל מלחי, באתר "קטעים – יובל מלחי" – פרקי פודקאסט

קישור לראיון בו מספר יוסף את קורות חייו: השכן שלי בן מאה – קישור לראיון עם יוסף קריס

"השכן שלי יוסקה קריס, חגג לאחרונה 100 אביבים או חורפים. עוד לא יצא לי לראיין מישהו בן 100, אז ישבתי איתו לשמוע את סיפור חייו. יוסקה סיפר לי על סביו שנהרגו על ידי ערבים ביפו ועל ידי הפצצה בריטית בבאר שבע. על המשבר הכלכלי של 1927, המעבר של אביו לארצות הברית, ועל החיים כילד עני בתל אביב של שנות העשרים.

יוסקה סיפר לי על שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, המפגש עם ילדי קהילת לוב ועל אישתו חנה שהיא ילדה צעירה בת 96.

תודה לגיא פלביאן שערך את הפרק ותודה למשפחת קריס".

כפי שספרתי אבי אהב לכתוב, זה היה התחביב דלו לאורך כל השנים, כפי שהוא עצמו מעיד במסמך שהעלתי. צילום זה הוא של כתביו הרבים, הכוללים:יומנים, רשימות וסיפורים שכתב.

יומנים, רשימות וסיפורים שכתב אבי יוסף קריס ז"ל

חלק א

חלק ב

חלק ג

יוסף קריס נפטר במרץ 2021 בן 101 היה במותו – יהי זיכרו מבורך לעד!!

הזוית האישית

עציון: לקחתי על עצמי כמשימה לתעד ולשמר את סיפורם של בני משפחתי. משפחה שבורכה באנשי מעשה, ממקימי היישוב, שחשוב שסיפוריהם יישמרו לדורות הבאים. סיפור זה הוקדש לזיכרו של אבי, יוסף קריס, ז"ל.

סיפורו של סבי מצד אמי, יעקב ניצן ז"ל, שהיה אדריכל הנוף הארצישראלי תועד וניתן לקרוא בקישור זה: "חריג בנוף".