מאגר סיפורי מורשת

היי, אני יפתח הנכד של סבא יוסי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת זו בחרתי לתעד את סיפורו של סבי, יוסי ברק וערכתי עמו שיחות וראיון.

ביקשתי מסבי לספר לי על ילדותו בבית הוריו במרוקו וסבא מספר:

"יפתח יקר, נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בתאריך 16 לינואר 1943 להורים שלי אהרון ועליזה חזיזה. אני הילד הבכור בין שישה בנים והייתה לי אחות גדולה ממני בשנתיים שנפטרה בגיל שמונה ממחלה. חמשת האחים שלי לפי סדר לידתם: אליעזר, אליהו, דוד, גבריאל ודניאל".

ביקשתי מסבי לספר לי על עליית המשפחה ממרוקו.

סבא מספר על העלייה לישראל ממרוקו 

"כידוע מרוקו הייתה תחת חסות השלטון הצרפתי במשך יותר מחמישים שנה. בתחילת שנות החמישים הראשונות, מרוקו רצתה עצמאות והחלו מהומות עד שהצרפתים הגלו את המלך מוחמד החמישי לגלות במדגסקר ומינו במקומו מלך בובה בשם מולאי ערפאת, אולם לבסוף הצרפתים עזבו את מרוקו בשנת 1955 ואז מרוקו קיבלה עצמאות.

מדינת ישראל חששה לגורל היהודים והחלה לשכנע על יד נציגי המוסד ועוד ארגונים חשאיים את היהודים להתכונן לעלות לישראל ותחילה להעלות חלק מהילדים ולאחר תקופה מאוד קצרה הבטיחו להם שגם הם יצטרפו אליהם. הבטחה כזו לא קוימה מעולם. אני ושני אחיי אליעזר ואליהו עלינו לבד בחודש יולי  בשנת 1956, עלינו לבד עם דרכונים מזויפים ובשמות בדויים. נסענו ברכבת לעיר צפונית במרוקו בשם טנג'יר שם שהינו כשבועיים במסווה של קייטנה, לאחר מכן הפלגנו ברפסודה לכיוון גיברלטר, שם שהינו כארבעה ימים עד שהתאפשר לעלות לארץ ישראל.

שלושת האחים: אליהו, יוסי ואליעזר

בעלייה זו, היינו כמאה ילדים, כולנו, אחים ואחיות, ילדים בגילאי 9 עד 14, כולם לבד ללא הורים. עלינו על אונייה איטלקית בשם "פצ'ה" הגענו לארץ בתאריך 19 לאוגוסט והועברנו למוסד של עליית הנוער שליד טבעון בשם כפר הנוער רמת הדסה.

אחרי תקופה של חודש בערך ברמת הדסה הועברנו כמאה ועשרים ילדים לבית ספר חקלאי שנקרא "הכפר הירוק" בנווה-אילן שבהרי יהודה ליד ירושלים, שם בבית הספר החקלאי שהינו שלוש שנים. לאחר מכן חלק מהילדים עברו למשמר השרון וחלק לבי"ס ניצנים ורק בשלהי שנת 1960 עלו ההורים שלנו לישראל והשתכנו במושבה קדימה שבשרון.

כאמור לאחר שלוש שנים התארגנה קבוצת הבוגרים – שאני נמניתי עליהם וכן קבוצה של בוגרי הכפר הירוק שליד רמת השרון והחלטנו להפוך את בית הספר החקלאי נווה אילן לקיבוץ. הקיבוץ החזיק מעמד בקושי שנתיים ואז התפרק. בינתיים התקרב מועד גיוסי לצה"ל והצטרפנו לגרעין שהיה מיועד להתיישב בקיבוץ צובה שליד ירושלים".

כיצד סבא יוסי הכיר את סבתא סימונה?

"סבתא רבתא פגשה באקראי את אימא של סימונה בקופ"ח בנתניה, הן התיידדו והחליפו כתובות. קיבלתי את כתובתה של סימונה מאימא שלי והחלטתי לכתוב לה מכתב ובין היתר ביקשתי אם אפשר יהיה להיפגש. סימונה נאותה להיפגש איתי ונסעתי לבית הוריה וכשראיתיה, היא מאוד מצאה חן בעניי, מאותו יום היינו חברים ולאחר שבעה חודשים בלבד נישאנו".

סבתא סימונה ז"ל וסבא יוסי

השירות הצבאי של סבא יוסי בנח"ל

"בהגיעי לגיל גיוס הייתי חבר גרעין שאמור להתגייס במסגרת הגרעין לנח"ל. בשנת 1962 הייתי בגדוד 50 של הנח"ל, שהוא גדוד של צנחנים. לאחר השחרור נמניתי עם כוחות המילואים ובמסגרת זו הייתי חייל מילואים עד גיל – 50.

 בתקופת השירות הצבאי

בהיותי חייל מילואים שירתי כלוחם ותוך כדי השרות השתתפתי בארבע במלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון השנייה.

במלחמת ששת הימים השתתפתי עם חטיבה 55 של מוטה גור בשחרור העיר העתיקה בירושלים והייתי בין הראשונים שהגיעו אל הכותל המערבי. במלחמת ההתשה הייתי חודש ימים בקו הביצורים שבתעלת סואץ, ושם כל יום קיבלנו הפגזות.

במלחמת יום כיפור הפלוגה שלי הייתה הראשונה שצלחה את תעלת סואץ ואפשרה לכוחות הצבא להיכנס למצרים והגענו עד 101 ק"מ לפני קהיר. במלחמה זו שהייתה קשה מאוד שירתי חצי שנה.

במלחמת לבנון הראשונה נלחמנו בלבנון והייתי בלבנון כחודש ימים. כאמור במשך כל תקופת שירותי כחייל מילואים צנחתי קרוב ל-40 צניחות ובגיל חמישים חדלתי להיות חייל מילואים".

סבא יוסי עם חבריו במילואים  

סבא יוסי מספר על החיים בקדימה

"בשנת 1964 עזבתי את קיבוץ צובה ועברתי לקדימה היכן שההורים שלי התישבו. אחרי שעזבתי את הקיבוץ עבדתי על כלים מכניים הנדסיים כבדים במיוחד על שופלדוזר בכל רכבי הארץ זו הייתה העבודה הראשונה שלי בשכר.

אני זוכר, בזמנו כשהייתי חקלאי, רכשתי חלקת אדמה והתחלתי לבנות את הבית בו אנו גרים עכשיו, אבל מצב החקלאות לא היה טוב ולא היו הכנסות טובות. בניית הבית נמשכה כארבע שנים ועל מנת לסיים את הבנייה נאלצתי למצוא עבודה נוספת ועבדתי כנהג מונית בלילות. עם הזמן השתפר המצב הכלכלי ונכנסנו לבית בשעה טובה.

בתחילה עבדתי על ציוד מכני כבד כמעט בכל הארץ עד שנת 1969, לאחר מכן הייתי שותף עם אחד האחים שלי בחקלאות בקדימה באדמות שהחכרנו מק.ק.ל. בשנת 1983 התקבלתי לעבודה ב"מועצה המקומית קדימה", כמזכיר המועצה. בשנת 2003 כשקדימה אוחדה עם צורן התמניתי למנכ"ל המועצה תפקיד אותו מילאתי עד לשנת 2010.

במשך כל שנות עבודתי במועצה הייתי שותף בקבלת החלטות חשובות ששינו את פני קדימה ואת צורן עם האיחוד לדוגמה: שיפור כללי בכל מערכת החינוך, בניית שכונות חדשות בבנה ביתך, שיפור פני היישוב, מתן שירות טוב לתושבים. והראייה קדימה-צורן מהווה מוקד משיכה לתושבים חדשים והיא מדורגת באשכול מספר 8 במדד הארצי.

בתוקף תפקידי כמנכ"ל מועצה הייתי אחראי לכל ניהול מערכות הבחירות, כדי שינוהלו כסדרם ועל פי חוק זה כולל גם בחירת ראש רשות וחברי מועצה. הייתי אחראי למינוי חברי ועדות קלפי ולמיקום הקלפיות בכל רחבי הישוב, בדרך כלל הבחירות התנהלו ללא דופי.

שירתי כמנכ"ל המועצה תחת שלושה ראשי מועצה. גם כשכבר הייתי בגמלאות, קרא לי ראש המועצה, לעבוד כשלושה חודשים עד שימצא מחליף לתפקיד הזה.

סבתא סימונה ז"ל – יהי זיכרה מבורך לעד

"מאז ומתמיד היחסים ביני לבין משפחתה של סימונה על כל שלוחותיה היו מצוינים והתבססו על אהבה והערכה הדדית ובמיוחד עם שתי אחיותיה ואחיה. לסבתא סימונה ולי היו חיים טובים ומאושרים. אני ממשיך להיות בקשר עם כל בני משפחתה מאז שהלכה לעולמה ומבקר אותם למעט את קלוד אחיה של סבתא סימונה, שגר בצרפת והוא מגיע מדי פעם לבקר אותנו בארץ".

תחביבים של סבא יוסי

כבר בילדות אהבתי תמיד ספורט, גם במרוקו שיחקתי כדורגל. בבית ספר החקלאי "נווה אילן" הייתי יושב ראש ועדת הספורט והייתי אחראי להתעמלות הבוקר בכפר. בנוסף הייתי חבר בנבחרת הכדורסל של הכפר. עם הגיעי לקדימה הצטרפתי לקבוצת הכדורגל של קדימה ושיחקנו בליגה ג' הארצית.

אני שומר על קשר עם רוב חברי הילדות שלי בנווה אילן כמו כן עם חברים מהצבא ומהקיבוץ. לדוגמא: בקרוב אני מתכנן כנס של בוגרי נווה אילן בחצר ביתי.

מאז פרישתי לגמלאות מהמועצה, התחלתי לממש את התחביב שלי לציור. אני מצייר הרבה ואפילו מציג תערוכות הן בבית ספר והן במתנ"ס. בנוסף לתחביב הזה, אני מטפח את גינת הבית שלי ושל בני וממשיך להתנדב בתחומים שונים בפעילות המועצה ולמען הקהילה.

 סרטון מתערוכת הציורים של סבא יוסי

זיכרון נוסטלגי: בהיותי בבית הספר החקלאי הייתי חבר במערכת העיתון היומי, שקראנו אותו בכל ערב בפני התלמידים. לאחרונה השגתי את החוברות הישנות משנת 1957 עד 1959 ואני מקליד אותן במחשב על מנת לשמור אותם ובהמשך אני מתכוון לכתוב ספר על התקופה הזאת.

הטרקטור בו יוסי עבד בקיבוץ

סבא יוסי מספר על רגעי האושר המשפחתי

"הדבר הכי טוב שקרה לי ולסבתא שלך הוא נישואיו של בני זיו עם כלתי זהר והולדתם של שלושת נכדי היקרים: יהל, אלה ויפתח, שאותם אני מאוד אוהב וקשור אליהם. בגילי המופלג, אני מאחל לעצמי להיות מאושר בקרב בני משפחתי ובעיקר להיות בריא".

סבא יוסי ונכדו יפתח – אהבת נפש

סבא יוסי מספר ליפתח על הפמוטים של סבתא רבתא, אמו של סבא יוסי

סבא יוסי מספר ליפתח על חייו

הזוית האישית

סבא יוסי על תוכנית הקשר הרב דורי ועל העבודה עם הנכד יפתח: מעבר לקשר העמוק שהיה לי עם יפתח, העבודה המשותפת במסגרת תוכנית ה"קשר הרב דורי" יצרה בינינו קירבה שלא תסולא בפז, יפתח ממשיך לשאול ולחקור וזה ממלא אותי.

יפתח הנכד: היה לי כיף כי דיברתי עם סבא הרבה יותר, היה לנו זמן איכות ועכשיו אני יודע עליו הרבה יותר דברים, בזכות תכנית הקשר הרב דורי. התוכנית חשובה ואני אזכור אותה ואת הסיפורים של סבא כל החיים וגם הוא יזכור כך את התוכנית.

בני משפחה רבים שלנו השתתפו התכנית הקשר הרב דורי, מהיישובים באזור שלנו והסביבה. הנה הקישורים לתיעוד סיפורי בני המשפחה המורחבת שלי:

• 2012 – סיפורם של סבא שלי, מוטקה לויסון ורוני גול – בי"ס הדר השרון: "גן החיות עובר דירה"
• 2014 – סיפורם של סבא שלי, מוטקה לויסון ומאיה גול – בי"ס הדר השרון: "חמש דקות מכפר סבא".
• 2017 – סיפורם של משה גרציאני ונכדתו דנה מבי"ס בין-הדרים:  "מדוד המלך עד אלי".
• 2018 – סיפורם של סבתא שלי, עדי לויסון (בלומנקרנץ) ואורי לויסון מבי"ס בין הדרים: "סבתא עדי מספרת לי על הגיבורים שהכירה חסידי אומות אולם"
• 2021 – סיפורם של סבתא שלי, עדי לויסון (בלומנקרנץ) ויובל גול מבי"ס בין-הדרים: "סופר סבתא" שלי – הסיפור של סבתא עדי