מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית טינוביץ

סבתא אמה מספרת לעמית:

שמי אמה גרינברג, נולדתי בכפר דיסנה בלרוס (רוסיה) בתאריך 23.9.1951 (כיום אני בת 70) ובגיל שבע עברתי לגור במולדביה הנמצאת גם ברוסיה. שמות הורי היו לובה קיטרובה שנלחמה נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה ואבי יופיק זלמן שהיה קצין בצבא הרוסי. אמא שלי הייתה פרטיזנית. משפחתו של אבי נרצחה על-ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה וגם חלק מהמשפחה של אמי נרצחה. הייתה לי גם אחות שמה היה אלה ניסזנון שנפטרה בגיל 59.

בעלי אריה גרינברג עלה מרוסיה והתגורר בקריית חיים. הכרתי אותו בארץ כשעסק ברפואת שיניים. בעלי נפטר בגיל שישים ושתיים ממחלה. שני ילדי מיכל גרינברג טינוביץ בת 41 אימא לשלוש בנות שביניהם "עמית טינוביץ" וחנן גרינברג, בן 38, אבא לשלושה בנים.

בתאריך 8.8.1973 כאשר הייתי בת 20 עליתי ארצה לבד. הגעתי ללא רכוש ובגדים, את הבגדים תפרתי לעצמי, קיבלתי בדים מכל מיני אנשים ועיצבתי לעצמי את הבגדים.

הגעתי לקיבוץ "רמת השופט", ברמות מנשה, מתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, שנוסד ב-2 בנובמבר 1941 ונקרא על שם השופט יוליאן מק. שם למדתי באולפן, אחרי הלימודים התחלנו לעבוד בעבודות קיבוץ כדוגמה: זריעת מטעים, טיפול בשדות, עבודה במכבסה ועוד. במקביל גם למדתי עברית. בקיבוץ נכחתי בחתונה של שני חברי קיבוץ ערב לפני יום הכיפורים בשנת 1973. בלילה התחילה מלחמת יום הכיפור ולקחו את החתן שהיה טייס להילחם והוא נהרג. אירוע זה השאיר בי חותם לכול החיים.

אחרי חצי שנה הועברתי ל"קריית ים" היא עיר בחיפה. במשך חצי שנה  למדתי בקורס "הנהלת חשבונות סוג 2" בתקופת הקורס היה לי מאוד קשה מכל הבחינות. קיבלתי "סטיפנדיה" שהספיקה לנסיעות, לחם ותפוחי אדמה, למדתי להסתדר בעצמי ולשרוד את היומיום. והתקבלתי לעבודה בחברת "אל ים" בחיפה בתור מנהלת חשבונות. בעבודה זו עבדתי במשך שתיים עשרה שנים.

בשנת 1979 התחתנתי עם אריה גרינברג רופא שיניים במקצועו, הינו נשואים 12 שנה ואחר כך התגרשנו וגידלתי את ילדי לבד והתמודדתי עם קשיים רבים. עם זאת אני גאה בילדי ובהצלחתם בחיים. הבת מיכל שנולדה בשנת 1980, כיום מנהלת שיווק בחברת היי טק אמא לשלוש בנות נהדרות. הבן חנן נולד בשנת 1983 כיום שותף בחברת היי טק, אב לשלושה בנים. אני גאה בילדיי תמיד נמצאת לצידם ועל ידם נהנית מהנכדים. הילדים מעריכים מאוד את החינוך שקיבלו ורואים את הצלחותיהם בזכות החינוך והתמיכה שלי.

בשנת 1988 עברתי לגור ב"ראשון לציון", שם התחלתי לעבוד בבית אבות "הבולגרי" בתור "חשבת שכר" ואחר כך המשכתי לתפקידים רבים. עבדתי במשך עשרים וארבע שנה ויצאתי לפנסיה.

בשנות ה-90 עלו אבא שלי ואשתו, אחותי ומשפחתה. לצערי כולם נפטרו. אחותי שנפטרה צעירה ממחלה יש לה שתי בנות והיום אני מלווה אותן ומתפקדת כסבתא לנכדייה.

היום אני מתגוררת בביתי בראשון לציון, מקפידה לעסוק בספורט 4 פעמים בשבוע אני מתאמנת, נפגשת עם חברות, יוצאת לטיולים, שומעת הרצאות וכמובן מבלה עם הנכדים.

הזוית האישית

שתינו שמחנו מאוד לבלות יותר זמן איכות ביחד ומאחלות לאחת השנייה בריאות ואושר.

אמה גרינברג יופיק: הרגשתי בתהליך העבודה שנכדתי כעת יודעת יותר עלי ועל קורות חיי, היה לי מאוד נחמד להתקרב אל נכדתי ולהכיר אותה יותר טוב.

עמית טינוביץ: לאורך העבודה גיליתי דברים שלא ידעתי על סבתי לפני כן, ניתן לי להכיר את העולם שהדורות הקודמים חיו בהם ובכלל למדתי דברים חדשים.

סבתא אמה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בשנת 2018, בבית הספר אחרון הבילויים בראשון לציון. סיפורה תועד ע"י ליאל רוטנברג ושלי פיפלקס: הסתגלות בארץ ישראל.