מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים אפל. נולדתי בשנת 1952 בעיר בית שאן בישראל. נולדתי להורים ניצולי שואה. אבי יצחק, יליד פולין, היה במחנות ריכוז והשמדה במשך כל מלחמת העולם השנייה (כולל 2.5 שנים באושוויץ). הוא ואחיו היו השרידים היחידים ממשפחתו הגדולה, הכוללת את הוריו, ארבע אחיותיו ואחיו נתן. אני נקרא חיים יעקב אפל על שם סבי מצד אבי. אימא שלי, הלן, ילידת גרמניה, בת למשפחה של זוג הורים, שני אחים אחות גדולה, מלכה, ואחות תינוקת, רוזה. מן המשפחה נותרו רק אמי ואחותה מלכה. אמי התחבאה בדרום צרפת בבתי ילדים והוחבאה על ידי משפחה נוצרית ששמרה עליה עד סוף המלחמה. מלכה ובעלה טוביה יחד עם אבי היו יוצאי קיבוץ בעמק בית שאן שגרו לאחר עזיבתם בעיר בית שאן. הלן אמי הגיעה ב-1951 לעיר בית שאן על מנת לפגוש את אחותה היחידה שנותרה לה, וכך הכירו אבי ואמי בבית שאן, התחתנו שם, והביאו אותי לעולם.

בגיל 3 עברה משפחתי לעיר נהריה ושם גדלתי עד סוף כיתה א׳. בשנת 1959 עברה משפחתי לעיר קריית גת, שהוקמה באותם ימים, ואבי הקים עם חבריו את משרד ההובלה ״מובילי לכיש״. למדתי בבית הספר היסודי ובתיכון בקריית גת. חוויות ילדותי היו חיוביות מאוד, העיר הייתה קטנה ומלוכדת, בשכונה שבה גרנו המשפחות היו מעין חמולה גדולה ומלוכדת. בגיל 10 אמי עברה ניתוח גב קשה ושהתה כשמונה חודשים בבית חולים ואני גדלתי אצל השכנים, כאשר אבי הגיע מדי פעם הביתה ולקח אותי אליו.

בשנת 1970 התגייסתי לשירות הצבאי שלי והייתי לוחם בסיירת אגוז. את כל שירותי עשיתי בגבול הצפון. שכבתי במארבים רבים, השתתפתי בפשיטות לתוך לבנון ובחודש סיום שירותי עברתי עם היחידה את מלחמת יום הכיפורים, שם לחמתי ברמת הגולן מול הסורים. בסיום הקרבות, לקחו את כל בני המחזור שלי לאזור תעלת סואץ כדי להקים פלוגת סיור שריון, במקום הפלוגות שנפגעו בקרבות בתעלת סואץ, משם חצינו את התעלה לצד המצרי שלה. השתחררתי באפריל 1974.

לאחר הצבא נרשמתי לכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בר אילן. בסוף שנה א׳ של הלימודים,  בגיל 24, התחתנתי עם ציפי חברתי מגיל 18. בסוף שנה ב׳ בלימודים נולדה בתי סיון. בסיום הלימודים, התחלתי לעבוד כרואה חשבון במשרד רואה חשבון, ולאחר מכן כמנהל כספים בחברות במשק הישראלי. לאחר סיום לימודיי, נולדו גם מיכל ועומר. קבענו את ביתנו בעיר גבעתיים, שם גדלו ילדינו.

ב- 1974 הוקם בקריית גת בית ילדים בשם ״נווה חנה״. הלן אמי הצטרפה לסגל בית הילדים כאם בית מרכזת. בית הילדים מגדל ילדים ממשפחות עם קשיים שאינן יכולות לגדל את הילדים בעצמם. בסוף שנות ה-70, ביקשה ממני מייסדת בית הילדים להצטרף כמתנדב לוועד המנהל של בית הילדים. במשך שנים רבות, טיפלתי בתחום הכספי של בית הילדים ובשנת 2000 החליטה המייסדת להעביר אלי את תפקיד יושב ראש הוועד המנהל של בית הילדים. מאז ועד היום אני משמש בתפקיד ועם יציאתי לפנסיה, בנוסף לתפקידיי הניהוליים, אני נמצא בבית הילדים לפחות יומיים בשבוע, ומלמד ילדים המבקשים תיגבור. כיום, אנחנו כוועד המנהל של בית הילדים עוסקים בחיזוק תשתיות  בית הילדים, מבחינה ניהול ומבחינה כספית, על מנת להעביר את התפקיד בהמשך לדור הצעיר.

בנוסף לעיסוקיי בבית הילדים, אני משמש נציג ציבור ומגשר בבית הדין לעבודה. אשתי ציפי ז״ל נפטרה לפני 15 שנה. היא זכתה לראות את עמית (אחיו הגדול של איתן) ואת איתן ,טרם נפטרה, אך לאחריה נולדו לנו עוד שמונה נכדים ולכן אני סבא לעשרה נכדים.

לפני שנים אחדות, הכרתי את מיכל בת זוגי ואנחנו חיים יחד ביפו. אני אוהב לטייל בארץ ובחו"ל עם משפחה וחברים. אני גם אוהב לרוץ ליד הים ועל הטיילת. בזמני החופשי בבית אני אוהב לקרוא וללמוד דברים חדשים.

מסר חשוב שלמדתי מהאני, מייסדת בית הילדים, הוא שלהגשמת חלומות אין גיל. האני הקימה את בית הילדים כפרויקט הפנסיה שלה והיא המשיכה להיות מעורבת בבית הילדים עד מותה. את המסר הזה אני מנסה להעביר לדור הבא.

הזוית האישית

איתן הנכד המתעד: מלשבת עם סבא שלי ולהקשיב לסיפור החיים שלו למדתי והבנתי את החשיבות של התכנית הזו. לפנות זמן בשביל להיפגש ולדבר עם סבא שלי הייתה חוויה מאוד מהנה ומלמדת. את חלק מהסיפורים כבר שמעתי אבל לשמוע סיפורים חדשים זה תמיד מעניין.

איתן קורמן תרם סיפור נוסף למאגר המורשת בשנת 2023, לקריאתו לחצו על הקישור: בטי קורמן – אף פעם לא לשאוף לבינוניות אלא להכי טוב שאפשר