מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב פלד, נולדתי בתל אביב וגדלתי בחיפה. למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה ואחר כך באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים.אני גר ברמת השרון.

הקמתי חברה קטנה שעסקה ועוסקת עד היום בתעשיית הגומי והצמיגים, החברה גדלה והיא היום קבוצה מובילה בעולם בתחום, ועוסקת בנושאי ציוד, הנדסה, חומרי גלם וייצור. אני נשוי לתלמה, נפגשנו באוניברסיטה לפני 58 שנים, יש לנו שלושה ילדים וארבעה נכדים.

בגיל 16 אבי, דוקטור רפאל פלד ז"ל, התבקש על ידי דוד בן גוריון, ראש הממשלה, לנסוע לשליחות בבורמה (היום היא מינמאר) כדי לשמש נגיד הבנק הבורמזי, זו המשרה הגבוהה ביותר ששליח ישראלי קיבל אי פעם. עברנו לבורמה לאחר טיסות ארוכות דרך טהרן ובנקוק, היחסים אז עם איראן היו טובים מאוד. לאבי הצטרפנו אמי, אחי הצעיר ואני.

במסגרת זו אבי השתתף בישיבות הממשלה הבורמזי שבגללו התקיימו באנגלית. בשנות כהונתו הוא בנה ופיתח את הבנק המרכזי ואף אימן את יורשו, הוא זכה כמובן לכבוד רב ומעמד מאוד גבוה ונפגשנו לעיתים קרובות עם ראש הממשלה ועם בכירי הממשל והתעשיה.

השהייה הייתה מאוד מעניינת ושונה, עם צוות משרתים שכלל טבח, מלצר, שתי עוזרות, שני גננים ושני נהגים. גרנו בארמון על אגם עם 16 חדרים, לאחר מספר חודשים אבי צמצם את הצוות ואת מספר המכוניות, ועברנו למגורים יותר צנועים, שגם היו מופרזים בעליל. התקופה הייתה אולי המעניינת ביותר בחיי והשאירה עליי רושם כביר. חזרתי ושבתי למזרח הרחוק גם במסגרת עבודתי. בזמן שהותי החוויה שהשפיעה עליי מאוד הייתה קשורה לאחי הצעיר עמוס פלד ז"ל.

בכיתתו למד הבן של שגריר יגוסלביה שהיה מגודל ואנטישמי. יום אחד הגיע לכיתתי עמוס בוכה, כי אותו נער היכה אותו וקרא לו בפני כולם "יהודי מלוכלך". לא יכולתי לעבור על כך בשתיקה, ולמרות אזהרות המנהלת, נכנסתי לכיתתו והיכיתי אותו מכות נמרצות. כמובן שגירשו אותי מבית הספר והתוצאה הייתה שעברתי לית ספר פרטי שבו ביליתי רוב הזמן בבריכה. ציער אותי שעזבתי את בית הספר ואת חבריי, אך הקשר החברתי נמשך.

בשהייה שם למדתי להכיר את מזרח הרחוק כולל יפן, קמבודיה והודו.

חוויה נוספת וחשובה הייתה לי לפני שעזבנו את בורמה, נערכה מסיבה בבית השגריר ובבית ראש הממשלה. בשני המקרים נפרדו השגריר וראש הממשלה מאבי בתודה ובקצרה אבל האריכו בדברי פרידה ארוכים מאוד לאמי. מסתבר שבכל זמן שהותנו, אמי הקימה אגודה שטיפלה בילדי הפליטים שנעו מצפון בורמה לבירה ראנגון. היא דאגה להקים מועדונים באזורים הצפופים והעניים מאוד שהקיפו את הבירה ושאף אדם לבן לא העז לבוא לשם.

לפני 30 שנה ביקרתי בבורמה, הלכתי לאוזר הפליטים, והמועדונים עדיין היו ופעלו, מאוד התרגשתי וגם תרמתי תרומה גדולה של כסף וציוד. לסיכום, הנסיעה והחיים בבורמה תרמו מאוד לתפיסת עולמי ולנערותי כחוויה יוצאת דופן.

משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבא יעקב: החוויה העיקרית היא היכולת להיות כל שבוע שעתיים עם נכדתי, גם השהייה בבית הספר הנקי והמפותח מרגיעה ומפרידה אותי מאירועי ימים אלה, שרובם מועקה גדולה. אני מאחל לנכדתי האהובה שכל מאוויה יתממשו, ושתזכור שלכל דבר עליה להתייחס בספקנות, חוץ מיכולותיה.

תמר הנכדה המתעדת: החוויה שלי מהתכנית היא מצוינת, אני נהנית בכל שבוע לקבל את סבא לבית ספרנו, לשמוע על חוויותיו ועל החיים שלו בתור ילד. אני אוהבת אותו כל כך ומתרגשת לשתף אותו בחיי. התכנית גורמת לי לאושר ואני מרגישה קרבה לסבי יותר מאי פעם! אני מאחלת לו בריאות ושיהיה מאושר כמה שיוכל. שנזכה לטייל ולחוות עוד המון חוויות ביחד.

יעקב פלד תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: סיפורה של קרולינה