מאגר סיפורי מורשת

אנו תלמידי כתה יא בתיכון מית"ר: אורי אנג'ל ועמית ברוש משתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית. השנה נבחר מיזם מיוחד לתיעוד ותיקי היישוב לציון 70 שנה לגני תקווה. בחרנו בסבתו של אורי, חביבה אנג'ל כתושבת ותיקה בגני תקווה, ממנה ביקשנו לספר את סיפורה וכיצד ומתי עברה לגור בגני תקווה? ..

סבתא חביבה מספרת:

רקע

"שמי חביבה אנגל, נולדתי בגדס שבתימן בשנת 1942. שם הוריי הם זוהרה ומוסא נגר. גם הם נולדו בגדס שבתימן. כל המשפחה עלתה ביחד בדצמבר שנת 1949 זו הייתה שנת העלייה הגדולה שנקראה גם מבצע על כנפי נשרים וגם "מרבד הקסמים: מבצע העלאת יהודי תימן לישראל. כשהגענו לישראל הייתי כבת שבע, והגענו למעברת עפולה. שם, בעפולה עברה עלי ילדותי ובגרותי.

הילדות בתימן הייתה מאוד שונה מהמציאות כיום, כשהייתי ילדה הייתי רועת צאן היו לנו 40 גדיים איתם יצאתי מידי יום למרעה. החיים היו צנועים מאוד, לא היה הרבה, אבל הייתה לנו שמחת חיים רבה. היינו מטיילים בשדות והיינו אוכלים ענבים ואבטיחים טריים מהשדות. לא היה לנו תלונות. הצניעות הביאה לנו שמחה. על פרק זה בחיי סיפרתי בסיפור הקודם שלי, כשהשתתפתי בתכנית לפני שלוש שנים "הרועה הקטנה'".

 בתלבושת המסורתית אותה הבאנו מתימן

זו התלבושת המקורית מתימן, אורגינלית, שנתפרה שם והוברחה בתחבולה לישראל. כשעלינו לארץ, הייתי קטנה ואמי החביאה את התלבושת ביני לבין התינוקת יחד יחד עם התכשיטים, העגילים, הצמיד והשרשרת.

ההכרות עם יפת אנגל בן גני תקווה

"למדתי, כאמור בעפולה גם בבית הספר היסודי וגם בבית הספר התיכון. יש לי דוד שגר בגני תקווה באחד הימים הגענו לבקר אותו, מביתו שבגני תקווה נסעתי לבקר את אחי, שגר בהוד השרון. ישבתי בתחנת אוטובוס וחיכיתי לאוטובוס, כי נסעתי מגני תקווה לבקר את אחי בראש העין ואז עבר לידי הבחור, יפת אנגל, שנראה מסורבל וזרוק. הסתבר אחר כך, שבדיוק חזר לחופשה ממלחמת ששת הימים, בה השתתף. אני ישבתי בתחנה וקראתי בעיתון את החדשות על ארועי המלחמה. הוא פנה אלי ושאל: "מה כתוב בעיתון?" כאב לי הלב עליו, כי הוא היה נראה כל כך מותש ועייף, נתתי לו את העיתון ואמרתי לו: "קח את העיתון, אתה יכול לקרוא". הוא המשיך ושאל: "מי את" ועניתי לו: "אני באתי לפה לבקר את דודי גדאסי" ואז הוא אמר: "אחי, שאול, יוצא עם הבת שלו, מזל". אמרתי "טוב" והלכתי לדרכי.

מאוחר יותר, יפת אנגל, פנה לבת דודי, מזל, ואמר לה שהוא רוצה להכיר את בת דודה שלה ושאל עליי, וכך  הכל התחיל. המשכנו להיות בקשר ולהפגש והחברות ביננו  נמשכה עד לנישואינו כשאני הייתי בת 22 והוא היה בן 29.

לאחר נישואינו עברתי, כמובן, לגור עם בעלי יפת, בגני תקווה ומאז אני גרה שם כל השנים 57 שנים. עם השנים נולדו לנו ארבעה ילדים. כל ילדינו נולדו בגני תקווה, גדלו פה ביישוב, בגרו ונישאו ובנו את ביתם לשמחתנו פה – כולם פה בגני תקווה.

 אני ויפת בצעירותנו

התנדבות ונתינה בגני תקווה

במהלך של השנים בגני תקווה, גדלתי את ילדי באהבה. היו תקופות, בהתאם לגילאי הילדים, בהם שילבתי את האמהות עם עבודה, עבדתי במשק בית ובצהריים עבדתי במועצה ב"קידום נוער" ולעיתים גם הייתי בייביסיטר, בעיקר אני אוהבת לבשל ולראות את האנשים להם בישלתי – אוכלים ונהנים.

יותר מכל אני אוהבת את הנתינה והעזרה לזולת, תמיד מצאתי פנאי לעזור ולסייע לאחרים. כל חיי אני מתנדבת במקומות שונים. תמיד ידי מושטת לכל מי שמבקש. אם מישהו  נכנס לביתי רעב, מייד אכין לו לאכול. הנתינה טובה לנשמה.

תעודה הוקרה מהתדנבותי במבצע "הקש בדלת"

ההתנדבות הראשונה שלי הייתה דרך משרד הרווחה, התגייסתי לעזור למשפחת מנוס, שבנם החייל נרצח ע"י מחבלים. המשפחה עברה משבר קשה ונרתמתי ועזרתי לשמור על הבנות, לתמוך בהן ולעזור להן בשיעורי הבית. את המשפחה הכרתי מהשכונה שלנו האמא והאבא היו במצב נפשי וכלכלי לא קל, ואני התנדבתי לעזור למשפחה ובעיקר לבנות דרך משרד הרווחה.

לאחר מכן אימצתי אישה עיוורת מהשיכון, התנדבתי להיות לה לחברה. הייתי מביאה אותה לארוחות ערב ומסיעה אותה באוטו שלי לבקר את הבת שלה בפתח תקווה. היינו משחקות במשחקים ומפטפטות, ומאוד נהניתי להנעים לה את הזמן ולשמש לה כחברה להפגת בדידותה.

התנדבות שמאוד אהבתי הייתה לספר סיפורים לילדים בגנים. ביקרתי בכל שבוע בגני ילדים ברחבי גני תקווה וסיפרתי סיפורים לילדי הגן. הילדים מאוד אהבו את זה. הם מאוד אהבו אותי ונקשרתי אליהם מאוד. הרגשתי בהתנדבות הזאת כמו בשאר ההתנדבויות את האושר שבנתינה.

אני משמשת בתפקיד התנדבותי שנקרא "עוזרת חברתית", לאישה קשישה. אני מארחת לה חברה, מכינה לה לשתות, עוזרת לה במשימות שונות בבית ומשחקת איתה, היא אוהבת לשחק בדומינו מאוד. אני נפגשת עמה בכל יום ומארחת לה חברה לשלוש שעות. .

מרכז שלהבת לנכי צה"ל בגני תקווה

ההתנדבות הכי משמעותית בשבילי היא במרכז "שלהבת", מרכז זה הוא מועדון שיקומי לנכי צה"ל פגועי ראש ונפש, אהבתי במיוחד את הקשר עם נכי צהל. הגעתי למרכז והתאהבתי בחברה. הייתי חוזרת משם  בכל פעם בהרגשה כמו מיליון דולר על הלב. אני מבשלת להם ארוחות. במרכז זה אני ממשיכה גם היום להתנדב אני מבשלת עבורם ארוחות טעימות, משוחחת עמם ונהנית מחברתם. 

מבשלת לכולם אוכל טעים באהבה 

בהוקרה ממועדון שלהבת לנכי צה"ל בגני תקווה

אני אמשיך בהתנדבותי במרכז שלהבת לנכי צה"ל וגם אצל הקשישה שלי ואעשה זאת כל עוד נשמתי באפי. אמשיך תמיד לתת ולתרום מעצמי. החיים שלי זה הנתינה, אני אוהבת את זה. אני מאמינה שכל מה שאני צריכה אני מקבלת משמיים ומאלוהים.

חוויות מההתנדבות עם נכי צהל

כשאני מגישה להם לאכול כולם מברכים אותי ונשיקות עפות באוויר. רק שבוע שעבר פגשתי מישהו שלא ראיתי הרבה זמן וישר היה חיבוקים ונשיקות. אני נותנת מעצמי וזה בריאות לנפש.

בהוקרה מועדון נככי צה"ל – שלהבת

שיר הלל  – גני תקווה שלי – חביבה אנג'ל

חביבה מפליאה בשירתה באוטובוס בדרך מסיור במוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי – "שחורה אני ונאוה" 

הזוית האישית

סבתא חביבה:  תכנית הקשר הרב דורי מאפשרת לצעירים ללמוד מנסיון חייו של המבוגר. אני מקווה שלמדתם ממני על נתינה והסתפקות במועט –  ה"ביחד" הוא נשימה לנשמה. נהנתי מאוד מההקשבה שלכם ואני מקווה שקבלתם ממני כמה נקודות אור לדרכיכם בחיים. 

השתתפתי בשנת 2019, בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת השתתפותי בכתת הותיקים וסיפורי הראשון תועד ע"י  התלמיד דור בר חיים, שתיעד את סיפורי:הרועה הקטנה…. חביבה אנג'ל. השנה שוב לקחתי חלק בתכנית במסגרת כתת הותיקים והפעם זכיתי להנות מחברתו של נכדי אורי וחברו עמית.

אורי ועמית: נהנינו מאוד להקשיב לסיפורים של סבתא חביבה. למדנו המון מחוכמת החיים ומנסיון החיים שלה,  ואנחנו מקווים שהקוראים של תיעוד זה יפיקו ממנו את אותה תועלת.

אורי הנכד: סבתא שלי, אהבת "להאכיל" אותנו, בכל מפגש בו ביקרנו אצלה בבית אני וחברי עמית, היא ישר פתחה שולחן עם אוכל טעים. לסבתי שלי יש המון שמחת חיים וחוש הומר אהבתי במיוחד כשהיא סיפרה על התנדבויותיה היא הוסיפה: "עוד התנדבות זה שאני מגדלת נכדה (היא אומרת בצחוק), יש לי כיום שמונה נכדים. ויש לי גם זקן (התכוונה לבעלה, סבא שלי) שהוא כמו מכונה שצריך ללחוץ לה על הכפתורים כדי שיעבוד.