מאגר סיפורי מורשת

סבתי מצד אמא, יוכי ג'נט יסמין קסבי, נולדה בשנת 1967 בישראל בעיר באר שבע, להורים, אבא אברם ואמא אליזה.

סבתא ג'נט, הייתה ארכיאולוגית ברשות העתיקות וציירת מוכשרת מאוד, ותפקידה היה לצייר את הממצאים הארכיאולוגים.

בנוסף לכל הייתה נגנית פסנתר מוכשרת ונגנה בפסנתר במשך מספר שנים.

סבתי ג'נט התחתנה עם סבי, אבי, בשנת 1980, ובשנת 1993 הם התגרשו וכל אחד הלך לדרכו.

בשנת 2005, כשאימי הייתה אז בת 17, סבתי חלתה בסרטן ונפטרה.

הפסנתר של סבתא ג'נט

הפסנתר של סבתא ג'נט נבנה במפעל בסן פטרסבורג ברוסיה בשנת 1918, הוא יוצר בשיטה שכבר לא משתמשים בה כיום. הוא נבנה כיחידה אחת ונחשב לפסנתר מאוד איכותי וכיום הוא קשה מאוד להשגה ונחשב כנדיר.

סבתי למדה שנתיים נגינה בפסנתר עם מורה פרטי בשם אנטון. אנטון היה מורה למוסיקה שהגיע מרוסיה לארץ באחת העליות הראשונות, ויחד אתו הגיע הפסנתר.

אנטון היה אדם ללא ילדים וללא משפחה משלו, ולאחר כשלוש שנים שסבתי למדה אצלו פסנתר, הוא החליט להעניק לה אותו במתנה.

סבתי הייתה פסנתרנית מחוננת וניגנה בפסנתר באופן מקצועי עד גיל 17, בסינפונייטת באר שבע. הסינפונייטה הישראלית באר-שבע נוסדה בשנת 1973. שתי מטרות ניצבו לפני התזמורת בעת הקמתה: הבאת מוסיקה בצורה קבועה לבירת הנגב וליישובים סביבה ולשמש מקור תעסוקה לנגנים עולים חדשים שהתיישבו בבאר-שבע. מייסד התזמורת הוא נסים אלשיך,

בשנת 2005 סבתי ג'נט נפטרה והפסנתר עבר לאימי בירושה, ועובר איתנו לכל מקום אליו אנחנו עוברים.

בתחילה הפסנתר היה בצבע שחור, ובשלב מסויים בהחלטה להפיח בו חיים החלטנו לצבוע אותו ללבן, מתוך תקווה שאחד הילדים יתחיל לנגן בו.

אחותי אביב, למדה פסנתר כשנה אחת ולבסוף החליטה להפסיק לנגן מפני שלא התחברה לכלי, ועברה לנגן בחצוצרה.

לאחר שנתיים התחלתי אני לנגן בפסנתר ולמדתי נגינה אצל מורה פרטית ומאוד אהבתי זאת. נכון להיום אני מנגנת שנתיים בסך הכול ולפי התכנון שלי אני לא מתכוונת להפסיק בקרוב.

תמיד אהבתי להקשיב לאנשים מנגנים כי המוזיקה הייתה "בתוכי" כמו כישרון חבוי.

זוהי היסטוריית הפסנתר של סבתא ג'נט.

הזוית האישית

שי לי: היה מעניין להכיר את סיפור הפסנתר המשולב בסיפור חייה של סבתא.