מאגר סיפורי מורשת

ניסים אלשייך נולד בעיר וידין שבבולגריה, הנמצאת על גדות  הדנובה, ב-17.12.1926.  

בני משפחתו היו מראשוני הקהילה היהודית שהתפתחה בוידין.

כאשר היה בגיל שנתיים, הוא והוריו עברו לכפר וודניאנצי, ושנה לאחר מכן לכפר אחר שנקרא קרבינצי.

אהבתו למוסיקה החלה כבר בגיל שלוש כאשר ניגן על התוף הגדול  בכיכר המרכזית בימי ראשון,  כאשר צעירי הכפר היו מתכנסים מנגנים ורוקדים. לקראת גיל 7 עברו ניסים ומשפחתו לבירת בולגריה – סופיה.

בגיל 7 הוא החל לשיר במקהלה.

בגיל 9 קיבל מאביו את כלי הנגינה האישי הראשון שלו – כינור, ובהמשך למד לנגן גם עם מורים פרטיים. בגיל 10 למד לנגן בכלי נשיפה והשתתף בתזמורת ביה"ס, ולאחר מכן ניגן גם בכלי מתכת ובכלי קשת.

בשנת 1933 הופיעו תנועות נאציות בבולגריה. אמנם האוכלוסייה הבולגרית הייתה בעד היהודים, והכומר אף התנגד להוצאתם מן המדינה, אך התנועות הנאציות קבעו גזרות והגבילו את היהודים בכל תחומי חייהם. מצב זה נמשך כעשור, עד לשנת 1944. אף על פי שלא היה באפשרותו של ניסים ללכת וללמוד כל אותה תקופה, הוא לא הפסיק ללמוד מוסיקה ולתרגל בעצמו.

בסוף המלחמה, עם סיום לימודיו בתיכון, ניגש ניסים להיבחן באקדמיה למוזיקה והתקבל.

באוקטובר 1948 נישא למימי, בת זוגתו אשר הכיר דרך תזמורת משותפת.

בשנת 1949 עלה ניסים לארץ ישראל עם אשתו מימי והוריו.

הם הגיעו ליפו ועקב העלייה ההמונית נאלצו לחיות כולם ביחד, באוהל אחד.

                                                 אשתו מימי הייתה בהריונה הראשון

בשנת 1950 התגייס ניסים לצה"ל, והחל את שירותו  בבסיס אימונים, ולאחר שהתגלה כשרונו עבר לנגן בתזמורת הצבאית. במסגרת תפקידו הוא ניגן יחד עם התזמורת באירועים רבים, בנה כלים לקונסרבטוריונים ברחבי הארץ ועוד. הודות לתזמורת צה"ל, הכיר ניסים את ארץ ישראל ומצא את מקומו באותה תקופה. ניסים שירת בתזמורת צה"ל במשך שש שנים.

ב-1956 החל ניסים ללמד מוזיקה בשלושה  בתי ספר לחינוך מיוחד בתל אביב, ולאחר מכן גם בבית הספר "הנגב" ביפו שם הקים גם מקהלה. במקביל הוא למד בסמינר למורים.

ב-1957, חודש לפני תחילת הלימודים, עברו ניסים ומימי לגור בבאר שבע. הם הגיעו לעיר  בעקבות  פרסום של משרד החינוך  לתמוך במורים שיגיעו לבאר שבע.

מיד עם הגעתו לבאר שבע התחיל ללמד בבית הספר. בתחילת דרכו בעיר באר שבע הוא מספר: "העיר הייתה רק חול וחול ולא הייתה בה פעילות מוזיקלית כלשהי".

ניסים  החל ללמד בכיתות ג' עד ח' בשלושה בתי ספר – נטעים, נתיבות וקורצ'אק  ושאיפתו הייתה ללמדם לשמוע מוסיקה וליהנות  ממנה.

במסגרת הלימודים  חשוב היה לניסים ללמדם לקרוא את הטקסט ולנתחו, להבין את הרעיון בשיר, ולאחר מכן ביקש מהתלמידים להציע כיצד ניתן לבצע את השיר? התלמידים הגיעו להבנה שעל מנת להביע את תוכן השירים  יש להשמיע את הצליל הנכון,  בכדי שהקהל  המאזין לביצוע יבין את תוכן השיר.

בהמשך, הקים את המקהלות בבתי הספר ואז את המקהלה המשותפת של שלושת בתי הספר האלה.

בשנה זו פנתה אליו  פועה מנצ'ל, שהייתה מנהלת בית הספר התיכון הראשון בבאר שבע  וביקשה, שילמד במקיף א'. בתמיכתה התחיל בפיתוח המוזיקלי בבית הספר, מכתה ט' עד יב. בהמשך, הקים בבית ספר זה את תזמורת כלי הנשיפה הראשונה בבאר שבע.  ניסים ותלמידיו ניגנו באירועים שונים כמו יום הזיכרון, יום העצמאות, חגים ועוד.

'

במהלך שנות פעילותו, בשנת 1959 נולדה למימי וניסים בת. ניסים לא הפסיק לעבוד תוך כדי תמיכה רבה מצד אשתו מימי.

החזרות נערכו בבית יציב, בבית העם וחלקן אף נערכו בביתו של ניסים שלמען קיום החזרות, היה צריך לפנות את הרהיטים ולהחזירם בכל פעם מחדש.

אחרי שהופיעו באירועים רבים והביאו גאווה רבה לעיר באר שבע, העירייה תמכה בהקמת קונסרבטוריון חדש בבאר שבע, בו יוכלו להתקיים החזרות ואליו תלמידים יוכלו להגיע ללמוד ולנגן. ניסים לקח חלק גדול, עיקרי וחשוב בהקמתו. כשקם הקונסרבטוריון בשנת 1961 ברחוב הכותל המערבי הוקמו בו כיתות ללמוד כלי נגינה בכל התחומים וניסים לימד כלי קשת.

מבנה הקונסרבטוריון החדש הוקם בשנת 1973, המבנה היה, מרווח עם הרבה כיתות ואולם גדול.

את הצלחתו בחינוך למוסיקה  זוקף ניסים לשלבים  שעשה: ראשית לימד, ערך מבחנים מוזיקליים  לתלמידים ולאחר ששמע אותם התאים את הכלי, זימן את ההורים שיתף והסביר. עבורו החינוך בכל התחומים, ובמיוחד במוסיקה, מתחיל  במסירות של המורה, אח"כ בהשקעה  של התלמיד, שיתוף ההורים ולבסוף שיתוף הקהילה כולה.  לדבריו "אתה מלמד על מנת לחבור ולהתחבר לכל הקהילה".

 תזמורת כלי הקשת בניצוחו של ניסים

ב-1973 הקים ניסים את הסינפוניטה – התזמורת הקאמרית המקצועית. בתזמורת זו  שולבו העולים החדשים שהגיעו מרומניה, ברית המועצות ועוד.

לניסים היה חשוב לפתח את תרבות המוזיקה בכל רחבי הפריפריה, והוא היה שותף בהקמת קונסרבטוריונים גם בירוחם, נתיבות ואופקים, גם כאשר לא קיבל תגמול כספי.

יחד עם תלמידיו הגיע פעמיים לבית הנשיא, להופעות רבות בחו"ל, צעדות רבות ביניהן צעדת ירושלים, פסטיבלים ועוד.

        בצעדה בירושלים -הנשיא זלמן שז"ר לוחץ את ידו

בשנת 1983 מונה להיות מנהל הקונסרבטוריון ובשנת  1993 פרש לגמלאות.

ניסים זכה להוקרה והערכה  מתלמידים רבים, ממשרד החינוך בשנת  1994, יקיר העיר ב-1995 מהעיר באר שבע, ויקיר הנגב מנשיאת האוניברסיטה.

נשיאת האוניברסיטה  פרופ' כרמי מעניקה לו את תואר יקיר הנגב

בשנת 2006, ביום הולדתו ה-80, שונה שמה של תזמורת הבוגרים, ביוזמת ראש העיר רוביק דנילוביץ, ל-"תזמורת כלי הנשיפה ע"ש ניסים אלשייך" 

"חלום לא הופך למציאות באמצעות קסם, זה דורש יזע, נחישות ועבודה קשה".

ניסים הגיע לבאר שבע עם חלום, ובמאמצים ועבודה קשה הצליח להגשים את חלומו ולהפכו למציאות.

ניסים קידם והצמיח את המוסיקה בעיר.  ניסים מצהיר: "עבורי זה טעם החיים".

הקשר הרב דורי עם מייסדי העיר  באר שבע, שנת תשע"ח – 2018

ראיינו ותעדו: שלי בר ומרי מישייב, תלמידות כתה י'  ממקיף אמי"ת

עריכה לשונית: הגב' נעמי לסקר מתנדבת "ידיד לחינוך" בבאר שבע

עריכה מבנית ועיצוב: שוש לוי מובילת הנוער בפרויקט המייסדים, מחלקת הנוער-כיוונים.

הזוית האישית

שלי ומרי – קיבלת אותנו באהדת פנים יחד עם אשתך מימי, ושמחנו לגלות זוג מקסים, מקבל ואוהב. תוך כדי שהעברת לנו את סיפורך המרתק, דאגת להעביר לנו ערכים ומסרים לחיים. קודם כל, לימדת אותנו לחלום. לימדת אותנו להילחם בשביל החלום. ולימדת אותנו שבעזרת התמדה, אמונה ועבודה קשה אפשר להגשים את החלום. לימדת אותנו על דבקות במטרה, על צניעות, על רצון, על אהבה, על חברות אמת ועל השקעה אין סופית. לימדת אותנו שיש לעזור ולהיעזר באנשים שאנו פוגשות בדרך ליעד שלנו. לימדת אותנו לא לפחד משינויים. לימדת אותנו להיות אלה שמתחילות משהו חדש, ולא מפחדות מההשלכות.

תודה על החוויה המדהימה שעברנו איתך. תודה על כל ההשראה, אתה בן אדם מדהים.