מאגר סיפורי מורשת

שמי שאול ג'ורג'י. נולדתי בבגדד שבעיראק בשנת 1949 להוריי, מנשה ופלורה. שמי נבחר על שמו של הדוד של אבי. הורי אמי, מנשה וחתון סומך, נפטרו עוד בעיראק הרבה לפני שאני נולדתי. הורי אבי, יהודה ופרחה גורג'י, עלו לארץ באותה תקופה כמונו. הם הועברו למעברת עמישב בפתח תקווה. סבי יהודה נפטר כשהייתי בן 9. סבתי פרחה חיה עוד כמה שנים ונפטרה כשהייתי בן 14 בערך.

עליתי ארצה בתחילת 1951 בגיל כמעט שנתיים יחד עם הוריי ושלושת אחיותיי: ולנטין, רבקה וכרמלה. בארץ הועברנו למעברת חולון באוהלים. את החיים באוהל אני לא זוכר הרבה. עד כמה שאני יודע היינו באוהלים כמעט שנה עד שעברנו לצריפים. בצריף לא היו חדרים או מחיצות אלא רק חלל אחד לכולם. המיטות היו מיטות מתקפלות, אני היחיד שישנתי על ארגז עץ ששימש מיטה בלילה וארון בגדים במשך היום. החיים בצריף היו פחות גרועים מאשר באוהל בייחוד בחורף. המעבר מהחיים בעיראק למעברה היה עבור הוריי ואחיותיי קשה ואכזרי – מהחיים הנוחים בעיראק ללא עבודה פיזית, כאשר אמי לא עבדה בכלל, לעבודה פיזית קשה בחנות לקרח ודגים עם קיצוב קשה של אוכל.

בשנת 1956, מספר חודשים לפני מבצע קדש, עברנו "לארמון" – שיכון של 2.5 חדרים ללא כל אביזרי מחייה כגון דלתות פנים, גז, דוד חשמל וכד'. היו רק ארבעה קירות וכל דבר אחר היה צריך להתקין לבד. השיכון היה באמצע החולות ללא כל דיירים אחרים מסביב. לנו הילדים היה נח במצב הזה שכולם היו משחקים בחוץ עם כולם. היינו משחקים בחולות בכל משחקי הילדים מכדורגל ומחניים עד שבע אבנים ומחבואים. מדי פעם היו מתאספים כל ילדי השכונה על מנת ללכת ל-"חוסמסה".

אתר חוסמסה היה בלב החולות, מרחק הליכה של כשעה עד שעתיים. אתר חוסמסה היה אתר של ההגנה. בזמנו כשהיינו ילדים לא בדיוק הבנו את משמעות המקום. זה היה אתגר גדול להגיע למקום אשר מהשיכונים לא היה נראה והיה קשה מאוד להגיע אליו. היום האתר שוחזר והפך לאתר מורשת של ההגנה.

בזמן מבצע קדש לא היו מקלטים. אם היתה אזעקה ביום היינו יורדים לחולות שמסביב, ואם הייתה אזעקה בלילה היינו יורדים לקומת הקרקע בבניין אצל השכנים. כמובן שבזמן המבצע חלו תקנות מחמירות של האפלה בכל הבניינים. היה מותר לנוע רק עם פנס כחול שהיה רק אצל אנשי הג"א. על החלונות היו מרכיבים שמיכות על מנת שלא תהיה תאורה כלשהיא בחוץ (היה קנס כבד על כל הפרה).

סבא שאול – בר מצווה

למדתי בבית הספר היסודי ע"ש משה הס עד כיתה ג', מכיתה ד' עברתי לבית הספר ע"ש יהושוע חנקין. משם לתיכון חדש בחולון. מלחמת ששת הימים תפסה אותנו בזמן בחינות הבגרות. חלק מהבחינות נדחו על מנת שנוכל ללכת ולבצע כל מיני עבודות כגון חלוקת דואר, מילוי שקי חול (שבדיעבד לא היה בהם צורך), עזרה בכל המטלות שהעירייה ביקשה. התגייסתי לצה"ל באוגוסט 1967 ושירתי עד אוגוסט 1970. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור שהייתה בגדר טראומה קשה לכולם, כאשר מדינת ישראל הופתעה על ידי מצרים וסוריה והייתה בסכנת הכחדה ממשית. בסופו של דבר התגברנו על כל הצבאות במחיר כבד מאוד בחיי אדם פצועים ושבויים.

בנובמבר 1975 הכרתי את שושנה, סבתא שלך, וזה קישור אל הסיפור שלה: ההווי המשפחתי על פי סבתא שושנה ג'ורג'י

אשתי שושנה ואני בצעירותנו

הזוית האישית

ירון מאירוביץ: היה לי כיף להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" ולמדתי המון דברים חדשים על המשפחה שלי. אני רוצה להגיד תודה רבה לקלאודיה רונן, המורה המובילה.