מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'פרי איבן לדרר, נולדתי בתאריך 22.5.1946 בקייפטאון, דרום אפריקה. אבי, בנו לדרר, נולד בגרמניה בשנת 1904. אמי מרגו נולדה בגרמניה בשנת 1907. שם המשפחה של אמי היה גארציה דה לוס רייאוס, צאצאה למשפחה שגורשה מפורטוגל ב-1496 והגיעה לגרמניה לאחר מאות שנה.

ההורים עזבו את גרמניה בשנת 1936 וכך ניצלו מהשואה. הם נסעו לדרום אפריקה עם הבן הבכור, רולף, ואחרי חודשיים נולדה הבת, אווילין. מכאן, תמשיך את הסיפור איילה לידור, הנכדה של ג'פרי (ג'ף):

"ג'ף נולד בשנת 1946, גדל ולמד בקייפטאון. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר לרפואה, עלה ארצה ב- 1971 והקים את משפחתו בארץ ישראל. לג'ף יש חמישה בנים, השני מהם הוא אבא שלי, אורי.

סבא רבא שלי, בנו לדרר נולד בכפר קטן בחבל הסן (HESSEN) בשם גלאדנבך, בן יחיד לאוגוסט והילדה לדרר. לאוגוסט היה עסק בשותפות עם אחיו סימון, שמכר בו אוכל לחיות כמו סוסים, פרות, תרנגולות ועוד. בנו למד בבית ספר יסודי בכפר ולאחר מכן נסע לגיסן, עיר במרחק 32 קילומטר  מהבית, כדי לסיים את התיכון. לאחר מכן הוא מצא עבודה בפרנקפורט במפעל מתכת ואחרי זמן עבר להמבורג כנציג של החברה. בהמבורג הוא פגש את מרגו, הם התאהבו והתחתנו ב- 1930.

בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון ומיד התחילה האפלייה נגד היהודים. בנו ומרגו מיד הבינו שאין מקום עבורם לחיות בגרמניה והחליטו לחפש מיקום אחר לגור בו. היות והם לא קיבלו אשרות מהבריטים לנסוע לפלסטינה, הם החליטו לנסוע לדרום אפריקה, שם חיכו להם האימא של מרגו ואחיה.

בינתיים בגלאדנבך נפטר אוגוסט לדרר בשנת 1930 והילדה נשארה לבד. ב- 1939 הצליחה לעלות על האונייה האחרונה שעזבה את גרמניה לפני המלחמה, ושטה לדרום אפריקה כדי להתאחד עם בנה ומשפחתו. בגלאדנבך נשארה משפחת סימון לדרר, אשתו פרנצסקה וילדיהם, פאולה ג'וליוס וברטהולד. פאולה התחתנה עם היינריך לוונטל תושב הוסבך, כפר קטן, בחבל בוואריה (BAVARIA) והם הקימו את ביתם בגלאדנבאך. ברטהולד המשיך לעבוד בעסק המשפחתי, אבל אחרי שהאנטישמיות התגברה, נסע לקנדה. ג'ולייס התחתן עם לואיז והזוג נסע לארצות הברית.

פאולה והיינריך נשארו בכפר וסטפי, הבת נולדה ב-1931, אבל בגלל החיים הבלתי נסבלים בכפר בעקבות חוקי נירנברג, עברו לגור עם הדודה של היינריך בהוסבך. בשנת 1938 נולד בן לזוג, שמו היה הארי. בשנת 1937 גם פרנצסקה וסימון עברו לגור עם המשפחה בהוסבך, שם סימון נפטר ב- 1938. במהלך מלחמת העולם השנייה, כתוצאה ממדיניות של הנאצים שנקראה "הפתרון הסופי", נשלחו ארבע נפשות של משפחת לוונטל והסבתא פרנצסקה לדרר למחנה המוות סוביבור בפולין, שם נרצחו.

המסע המשפחתי לגרמניה

במרץ 2022 אני ומשפחתי (אבי אורי, דודי דורון, סבי ג'פרי ובת דודי מרגו) טסנו להוסבך על מנת להשתתף בטקס הנחת אבני נגף לזכרה של משפחת לוונטל – לדרר. איך הגענו לתהליך זה?

דוד של אבי, רולף, שגר בצפון אמריקה מצא את ג'וליוס לדרר ואשתו בארצות הברית בשנות ה-80. ג'וליוס סיפר שאחותו פאולה ומשפחתה נרצחו בפולין ב-1942 ואחיו ברטהולד נפטר בקנדה ב-1975. רולף קיבל מכתבים של המשפחה מג'וליוס ובעקבות המכתבים התחיל להתעניין בתולדות המשפחה. הוא בנה אילן משפחה מורחב ומפורט שכלל דורות רבים.

בינתיים ברטהולד שיסלר, תושב גרמניה שנולד בהוסבך, התחיל להתעניין בגורלה של המשפחת לוונטל-לדרר. אמנדה וולף, שהייתה אחות של היינריך לוונטל והיגרה לישראל לפני מלחמת העולם השנייה, חזרה ב-1958 כדי לקבל פיצויים מטעם ממשלת גרמניה. באותה תקופה, בהיותו בן 9, ברטהולד פגש את אמנדה במלון בו היא לנה. היא מאוד הרשימה אותו. אחרי הרבה שנים, כאשר הוא יצא לגימלאות, החליט לחקור את תולדות משפחת לוונטל-לדרר.

דרך האינטרנט הוא מצא את רולף, שמסר לו את הפרטים על המשפחה. ב- 2016 ברטהולד פנה לראש העיר של הוסבך כדי ליזום טקס הנחת אבני נגף לזיכרה של המשפחה. עקב מגפת הקורונה הטקס נדחה עד השנה שעברה.

הגענו לטקס בצהריים, הרחוב הראשי היה חסום על יד הבית של משפחת לוונטל-לדרר. קהל רב של תושבי הכפר הגיעו ועמדו בשקט, היו נאומים של ראש העיר, ראש המועצה האזורית, הייתה מקהלה של גברים, היה מנגן קלייזמר שניגן מוזיקה עברית וחסידית. תלמידי בית ספר סיפרו על תולדות כל בני משפחה והאומן שיצר את אבני הנגף השתתף בטקס. סבי אמר "קדיש" קודם בגרמנית ולאחר מכן בעברית, ובסוף שרנו  את "התקווה". אחר כך נסענו לקבלת פנים באולם הספורט המקומי, שוב היו נאומים, מוזיקה עם תזמורת וכיבוד. השיא של קבלת הפנים היה כשחתמנו בספר האורחים של העיריה. היה טקס מאוד מרשים ובלתי נשכח.

ביקור בגלאדנבך

יומיים לאחר הביקור בהוסבך, נסענו לגלאדנבך, מקום היוולדו של בנו. נסענו לבית של רולף שניידר, רולף ואשתו קיבלו אותנו בחום רב. רולף שניידר הוא תושב המקום שהחליט לחקור את תולדות הקהילה היהודית של הכפר, גלאדנבך. הצטלמנו יחד עם ראש העיר ליד אנדרטה לזכרה של הקהילה היהודית המקומית שממוקם במגרש שפעם עמד בית כנסת. לאחר מכן הלכנו לבית הקברות שבסביבה והתרשמנו מהמקום, היו מעט מצבות מפני שהנאצים לקחו אותם והשתמשו בהם לבניית כבישים, מדרכות ועוד.

למדנו שמעט מאוד מתושבי גלאדנבאך ניצלו בשואה, הסיבה לכך: השנאה של המקומיים כלפי היהודים וחוקי הגזענות שהיו כל כך חריפים, שרוב האוכלוסיה היהודית עזבה את הכפר ואת גרמניה לפני תחילת מלחמת העולם השנייה ונסעה למקומות מעבר לים.

לאחר מכן הלכנו למסעדה, שם פגשנו את אלמנתו של יורגן רונצהיימר, שהיה מנהל בית הספר המקומי, וכתב ספרים על תולדות הקהילות היהודיות בכל האזור. השיא של הביקור בכפר היה הביקור בביתו של בנו שנולד שם בשנת 1904 וגדל שם עד גיל 22. בעלת הבית הנוכחית קיבלה אותנו בברכה, היה מאוד מרגש להיות בביתו של סבא רבא שלי וההורים שלו.

מאלבום התמונות – כולל הביקור בגרמניה

תמונות של סבא ג'ף לדרר

הזוית האישית

איילה הנכדה המתעדת: לסיכום המסע, הייתה לי חוויה בלתי נשכחת לנסוע עם אבי ועם סבי ועם המשפחה הקרובה לגלות מאין המשפחה שלי הגיעה.