מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אהובה, נולדתי ב- 17 לינואר 1948 בתל אביב.

הילדות בתל אביב

הבית בו גדלתי היה ברחוב שלמה המלך בתל אביב, זו הייתה דירה קטנה בת שני חדרים עם מרפסת ובה גדלתי יחד עם הוריי, שלוש נפשות בדירה. בבניין בו גרתי היו ארבע קומות, כולם היו משפחות ובעלי הדירות.

בדירתנו היו שני חדרים. באחד ישנו אמי ואני וכיוון שאבי עבד בלילות הוא ישן בסלון, כדי לא להפריע לנו כשהוא חוזר הביתה מהעבודה. הייתה לנו כלבה זאבה בשם עזית, ובאופן קבוע ישנה מדי לילה מתחת למיטתי.

אני זוכרת שהאווירה בביתי הייתה חמה ונעימה, אמי הייתה בשלנית טובה ואבי אהב מאוד לאכול. אהבנו לארח. היו פעמיים קבועות בשבוע שאמי הייתה מזמינה את חברותיה למשחק רמי בביתנו ואני אהבתי לצפות מהצד. יחסי השכנות היו מאוד טובים, בייחוד עם שתי המשפחות בקומה השלישית. היו להם ילדים בגילי פחות או יותר, גם בנות וגם בנים. יצאנו לשחק הרבה ביחד בעיקר בחוץ במשחקים של פעם – תופסת, קלאס, מחבואים ובתוך הבתים – משחקי קופסא.

בימי שבת בבוקר אהבתי ללכת עם הוריי לגן החיות שהיה במורד הרחוב שבו גרנו. אחר הצהרים נהגתי ללכת עם אמי לקפה "גינתי ים" בטיילת,  שבו ניגן אבי בפסנתר ואקורדיון יחד עם ארבעת חבריו מהתזמורת והנעים את זמנה של האצולה התל אביבית. נהניתי לראות את הרוקדים לצלילי שירי שנות ה-60.

הייתי ילדה של בית. אהבתי מאוד לקרוא ספרים, בעיקר רומנים והרפתקאות, ולכן כינו אותי "תולעת ספרים". בגיל 5 התחלתי לנגן בפסנתר כשאבי הוא המורה, עד אותו היום בסביבות גיל 6, שבמהלך התרגול אבי נתן לי "פליק" על כף היד כי טעיתי בנגינתי. באותו הרגע אבי נבהל מתגובתו, סגר את הפסנתר והודיע לי: "מחר הולכים לחפש לך מורה". כיוון שאבי רצה את הכי טוב עבורי, הוא לקח אותי אל מנהל הקונסרבטוריון שילמד אותי. אך כיוון שהוא פרש מעיסוק זה, הפנה אותנו לתלמידתו – אורה תורן, שלימדה אותי עד גיל-14.

בימי שישי, חלק מבני הנוער היו הולכים לתנועות הנוער השונות וחלק היו נפגשים בבתים שם רקדו ריקודים סלונים. בנוסף, עיריית תל אביב לא רצתה שנוער יסתובב ברחובות ללא מעש ולכן הקצתה לחלק מחברות הנוער מועדונים ברחבי העיר כשעל כל מועדון מופקד אב בית. אני הייתי חברה במועדון שהוקם ברחוב יורדי הסירה פינת הנמל עד שהתגייסתי לצבא.

אני שמחה שחוויתי את ילדותי בתל אביב, עיר תוססת, שמחה וכיפית. תמיד היו בה אירועים כמו העדלידע בפורים, חגיגות יום העצמאות, המצעד הצבאי ומדורות ל"ג בעומר בכל רחבי העיר. תמיד הרגשתי שייכת לעיר ולכן בחרתי לגור בה גם אחרי שירותי הצבאי, להקים בה משפחה ולהישאר בה עד היום.

הזוית האישית

אנה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה ומעניין בתהליך התיעוד. למדתי המון על הילדות של סבתא שלי ועל תל אביב באותה התקופה וריגש אותי לשמוע את כל הפרטים הקטנים שהיא זוכרת מילדותה.

אנה בר תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת המתעד את סבה, לקריאתו לחצו על הקישור: החיים בצל המלחמה – דוד אטלס