מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי (פסיה) זלינסקי לבית בנך. אני קרויה של שם אחותו של אבי, שנספתה בגיל צעיר מאוד בשואה. מוצאו של אבי מפולין מהעיר בנדין ואמי נולדה בליטא. הוריי הינם השורדים היחידים, כל אחד במשפחתו, מתקופת השואה – דבר שהשפיע רבות על כל התנהלותנו בבית.

הוריי היו אסירים כחמש שנים במספר מחנות עבודה וריכוז בגילאים 13-18, כאשר האחרון שבהם היה ברגן בלזן. כאשר הצבא הסובייטי שיחרר את המחנה, הוריי ניצלו והועברו למחנה פליטים בשבדיה (מאלמו) כל אחד לחוד, ובעצם שם נפגשו, התאהבו והתחתנו. אחותי הבכורה מרים נולדה בשבדיה. בשנת 1948 עלו הוריי לארץ והתיישבו בכפר תבור. אני נולדתי בשנת 1961 בעפולה, בה אני חיה כל חיי.

לגדול כדור שני לניצולי שואה לא היה פשוט. בבית הספר לא אחת מצאתי את עצמי כילדה יחידה המגיעה מרקע של שואה, דבר שגרם לי לעיתים להסתגר ולא לדבר על הנושא. למרות שהוריי היו ניצולי שואה, הבית היה שמח עם משפחה אוהבת, אולם השואה הייתה תמיד נוכחת וזה בא לידי ביטוי בכל תחום. הנושא שבא לידי ביטוי במיוחד היה בכל הקשור לאוכל: אימא שלי תמיד דאגה שנהיה שבעים והאוכל היה מוטיב מאוד מרכזי בבית לאור זאת שההורים שלי כילדים חוו רעב.

בתקופת חיי הבוגרים למדתי הוראת אנגלית במכללת אורנים ולימדתי במשך 35 שנה במספר מקומות, האחרון שבהם – בו לימדתי במשך 25 שנה – היה בעפולה. לפני חמש שנים יצאתי לגמלאות.

במהלך השנים האחרונות בהוראה לקחתי על עצמי משימה אישית, יצרתי מצגת לסיפורה של משפחתי והעברתי אותה מול התלמידים באופן תדיר ובכל שנה, על מנת שנזכור ולא נשכח.

מסע שורשים לפולין

מכיוון שאני דור שני לניצולי שואה, תמיד רציתי לטוס לפולין, לברר ולראות את עברה של משפחתי. אולם החשש והפחד מנעו זאת ממני במשך הרבה שנים. כשפרשתי לגמלאות החלטתי לנסוע לפולין עם אחותי מרים.

אחותי מרים ואני טסנו למסע שורשים בפולין בשנת 2018. נסענו במסגרת קבוצה מאורגנת עם קבוצה של אנשים שבני משפחתם גרו גם במחוז זגלמביה ובעיר בנדין. הייתה ברשותנו את הכתובת של בית סבא בעיר הזאת. כשראיתי את השם בנדין בכניסה לעיר, מאוד התרגשתי. נסענו לבית ילדותו של סבא יצחק, מצאנו בית ישן נטוש מול היער ודמיינו שסבא בטח שיחק שם ביער בילדותו. ביקרנו באנדרטה לבית הכנסת שהגרמנים שרפו והנחנו שם פרחים. ברחוב נראו הרבה שכנים פולנים שלא רצו לדבר איתנו, אז הבנו שאולי עדיין גם היום קיימת שם אנטישמיות. ראינו עיר שפעם חיה בה קהילה יהודית גדולה ותוססת ואחרי המלחמה נותרה ללא יהודים והפכה לעיר פשוטה, ענייה ומדכאת.

הטיול היה מאוד מעניין ומשמעותי. גיליתי מידע חדש על משפחתי, הייתי בבית ילדותו של אבא שלי ומאוד ניחם אותי להבין שאבא שלי כילד חי במקום עם הרבה צמחייה ירוקה, בתוך יער, מקום שמתאים לילד. אם אסכם את המסע, אפשר להגיד שלמרות כל החששות וההתרגשות, חשתי גאה בעצמי שהגעתי למקום הזה וסגרתי מעגל.

חפץ מיוחד: דף מאלבום בולים נדיר של סבי עוד מימיו כילד בפולין

הזוית האישית

הנכד יונתן: היה לי מאוד מעניין ומסקרן לשמוע ולהכיר סיפורים מן העבר של משפחתי בצד סבא וסבתא. היה מאוד כיף לעבוד עם סבתא במחשב וללמד אותה דברים חדשים.

סבתא רותי: תהליך העבודה היה מאוד מרגש עבורי, בגלל שמאוד התרגשתי להגיע לבית הספר בו יונתן לומד ולראות את הכיתה שלו. התרגשתי מאוד לספר לנכד שלי על ההיסטוריה של אבי ואמי. בנוסף, יונתן לא ידע על אוסף הבולים של סבא שלו ודרך התכנית הוא הכיר. היה מאוד מעניין ומרגש לשבת עם הנכד שלי ולחקור על השורשים של המשפחה ביחד אתו.