מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית רומפלר, במקור אלוש. נולדתי בשנת 1957 במושב פורת למשפחה ברוכה ילדים. למשפחתי היו תשעה ילדים: חמישה אחים וארבע אחיות. ביסודי למדתי בבית ספר "שכטרמן" בכפר יעבץ עד כיתה ח'. בתיכון בכיתות ט'-י' למדתי בכפר אליהו, ובכיתות י"א- י"ב למדתי באולפנת צפירה שבכפר צפריה שבמרכז. גדלתי וחונכתי גם בבית ועם בני המשפחה ובבתי ספר עם אופי דתי. בעת ההיא מטעמי דת ומסורת, הבנות לא היו מתגייסות לצבא ולא היו נוהגות לעשות שירות לאומי, כפי שהיום נוהגות בנות שגדלות ומתחנכות בבית דתי. למרות זאת, הקפדתי להתנדב במסגרת המושב בהדרכת בני נוער, פתחתי במושב פורת מועדונית אחרי הצהרים, כשילדים היו מגיעים אליה מכינים שיעורים, משחקים ביחד ומשתפים בסיפורים ובחוויות אחד את השני.

גדלנו כמשפחה גדולה מאוד. אבי עבד בשתי עבודות: בבוקר כקבלן ואחר הצהרים במשק חקלאי שניהלנו ועסקנו בו בגידול עופות תרנגולי הודו וחממות פרחים. בשלב מתקדם יותר הייתה לנו אפילו רפת ופרות חולבות, כמו כן גם גידלנו כבשים. האחים והאחיות היו מאוד מחוברים אחד לשני וכולנו עבדנו ועזרנו. במשק, אמי ניהלה את משק העופות והרפת ואנו כולנו נרתמנו לסייע במאמץ המשפחתי. המחייה בבית קטן והעבודה עם ההורים ליכדה אותנו מאוד. חלק מהאחים הגדולים ממש "גידלו" וחינכו את הקטנים, על מנת לפנות את ההורים לטובת העבודה במשק. הכנו ביחד  שיעורים והאחים הגדולים אפילו טיפלו בנושאי קופת החולים ובית הספר. חיינו בבית קטן עם שני חדרי שינה ומטבח, השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית. ישנו באותן מיטות "ראש לזנב". כאשר הייתי חוזרת הביתה כל שבת שלישית מהפנימיה, הייתי משובצת מיד למטלות הבית. שאר האחים למדו בנתניה ואחד במקווה ישראל.

החיים בצל "השכול" במשפחה – נפילת אחי חיים ז"ל

אנחנו האחים היינו קרובים האחד לשני, אולם עם חיים ז"ל, אשר היה האח השלישי במניין, היה לי קשר מאוד מיוחד. היינו חברי נפש, יוצאים לבלות ביחד לשחק כדורסל, מרבית חברינו היו חברים משותפים. אחד הדברים אליהם אני מתגעגעת  במיוחד אלו השיחות המשותפות שניהלנו. שוחחנו לא מעט על כל דבר, אפילו הנושאים הכי אישיים.

חיים, אחי ז"ל, שירת בחיל הים ויצא לשליחות באנגליה לשנה על מנת ללמוד על צוללת חדשה אותה המדינה הייתה אמורה לקבל. לקראת יציאתו נדרש לשנות את שם משפחתו וכך הפך לחיים טל בזמן השהות באנגליה. אחי נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בחלקה הצבאית בתל מונד. נפילתו של חיים שינתה לכל המשפחה את החיים במיוחד להוריי, שהמשיכו לפרנס את הבית בצל השכול והשבר. אנו האחים לעולם לא נשכח את אחינו היקר, חיים ז"ל.

חיי הבוגרים

אחרי שסיימתי את לימודי התיכון, למדתי הוראה במכללת בית ברל בכפר סבא. בזמן שעבדתי כמורה המשכתי ללמוד ולהתמקצע, למדתי תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, המשכתי ללמוד קורס מנהלי בית ספר, קורסי ריכוז חברתי ועוד התמקצעות ומיומנויות אחרות בתחום ההוראה. פרשתי לגימלאות לפני מספר שנים. בשנת 1980 התחתנתי עם סבא עובדיה ועברתי לגור ביחד אתו במושב בלפוריה שבעמק יזרעאל. אני סבתא של דניאל וסבתא לעוד שישה נכדים נוספים.

סיפורו של חפץ

חפץ מיוחד היקר ללבי שהצגתי במסגרת התכנית הוא שרשרת בשמים מציפורן לכבוד ברית מילה לרך הנולד. אימא שלי ז"ל הכינה את השרשרת לכבוד ברית המילה של אחי הצעיר יואב, שכיום הוא בן 58. לאחר שאמי נפטרה לקחתי את השרשרת למזכרת ואני שומרת אותה במקפיא כדי שתשמר לאורך דורות רבים.

מימין:  השרשרת המקורית עשויה מציפורן, משמאל: דוגמת השרשרת עשויה מבצק, מעשה ידה של אמי ז"ל

הזוית האישית

דניאל הנכד: היה לי מעניין להקשיב לסיפורים של סבתא ולמדתי הרבה על איך חיו פעם בתקופת הילדות שלה.

סבתא יהודית: היה לי מעניין ומרתק לספר את הסיפור לנכד האהוב במיוחד שלי. אני חושבת שחשוב מאוד להעביר את היסטוריית הילדות ושהנכדים יכירו את הסיפורים והשורשים שאליהם הם מחוברים.