מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

אני נח אריה עמדי, נולדתי בירושלים, אבי נולד בכורדיסטן ועלה בגיל 17 לארץ לבדו. כתבתי עליו בסיפור "הכיר כל רחוב וסמטה ובנה את ירושלים כשבעים שנה"  אחיו וסבתי עלו לארץ מאוחר יותר. הם התגוררו ברובע היהודי בעיר העתיקה עד שנת 1948. כאשר התחילו הפרעות, הם עברו לגור בשכונת נחלאות שנקראה שכונת הכורדים – זיכרון יוסף.

גדלתי ברחוב הקישון 3 בנחלאות עד חתונתי, לאחר מכן עברתי לגור בבקעה יחד עם אשתי, עדינה עד שנת 2000. מכיוון שלא זכינו בצאצאים, אשתי דיברה על הנצחה שלנו. החלום החל להתגבש כאשר אני ואשתי דיברנו על בית כנסת על שמנו, שיסמל את ההמשכיות שלנו,זיכרון והנצחה.

בשנות השבעים פנה אלינו הרב אליהו אברג'יל (אב בי"ד בבאר שבע ואח"כ עבר לירושלים) וביקש אם נוכל לפתוח ולחזק בית כנסת קיים שלא היה פעיל בגלל חוסר ציבור מתפללים. בית הכנסת נקרא "בית אל" ברחוב לוי 4, בקעה. בית הכנסת היה במצב מוזנח מאד, היה ריח של טחב חזק מאד וקשה היה לשבת במקום. גם בימות החורף היו חייבים לפתוח חלונות על אף הקור הירושלמי. התקבצנו קבוצה של אנשים והתחלנו לשפץ ולאוורר כדי שיתאפשר לנו להתפלל שם באופן מכובד וראוי לבית כנסת. מי שהיה אחראי על בית הכנסת באותה תקופה היה עמרם בין עמי. היינו בקשרים טובים מאד, הוא כל הזמן הזכיר ואמר שאני אמשיך לנהל את בית הכנסת לאחר שיגיע ל-120. כיום אני מנהל את בית הכנסת כבר כ-40 שנה ומשמש כגבאי בית הכנסת.

כל הזמן הזה, על אף היותי גבאי בית כנסת "בית אל", לא סרה מדעתי המחשבה לתור אחרי מקום מתאים לבניית בית כנסת, כפי שאשתי רצתה. היינו במספר מקומות: בית שמש, ביתר עילית, הר חומה ועוד….. ולא מצאתי מקום שליבי נמשך אליו. באחד הימים התקשר אלי הרב אליהו אברג'יל אב"ד ואמר לי שיש מקום בבקעה שאפשר לבנות בו בית הכנסת, קרוב למקום מגוריי. זהו בית כנסת שהיה בעל קומה אחת שנקרא "אמונה שלמה". היה להם אישור בנייה לעוד שתי קומות, והוא הציע לי לבנות את שתי הקומות הנוספות. הרב אברג'ל אב"ד הכיר לי, את רב בית הכנסת – הרב יהודה בן ישי, בשנת 2015/6 חתמנו על הסכם בניית בית הכנסת, שישא את שמי ואת שם אשתי.

רוב הציבור בבית הכנסת "אמונה שלמה" הם יוצאי צפון אפריקה ממרוקו, תוניסיה, צרפת ועוד. בית הכנסת פעיל, הרבה שנים מתקיימים בו שיעורי תורה לגברים, לנשים, לילדים, פעילויות קהילתיות ואירועים מיוחדים לחגים. חוגגים את ההילולה של הבבא סאלי, ל"ג בעומר, יום העצמאות (עורכים תפילת ערבית חגיגית בכותל) ועוד. הבנייה החלה בשנת 2019 בהילוך איטי, אחרי שנתתי מחצית מן הכסף לתרומת בניית הבניין. היום ב"ה נגמרה הבנייה של המעטפת החיצונית של בית הכנסת. ראו בתמונות. עכשיו עובדים על החלוקה הפנימית שבעזרת ה' מקווים שתגמר לקראת ראש השנה, עם הכל ילך כשורה. מתוכנן לבנות: אולם, חדרי לימוד ובית מדרש.

החלק התחתון יקרא על שם משפחת פוגל השם יקום דמם, שנרצחו בפיגוע בשומרון בישוב איתמר. אחד מאירועי הטרור היותר מחרידים שידעה מדינת ישראל, פיגוע מזעזע בו נרצחו בשנתם חמישה בני משפחה – הורים ושלושת ילדיהם, בליל שבת אחר חצות, ו' באדר ב' ה'תשע"א. תמר פוגל בת ה-12 חוזרת לביתה שבישוב איתמר מפעולת בני עקיבא, ומגלה שדלת הבית נעולה – ואחיה בן השנתיים בוכה בתוך הבית. לאחר שהיא דופקת ולא נענית, היא מעירה את אחד השכנים שעזר לה להעיר את אחיה שישן בסלון ולהיכנס לתוך הבית – שם הם מוצאים את הוריה ושלושת אחיה מתבוססים בדמם, כשאחיה בן השנתיים בוכה לידם. אם המשפחה שנרצחה, רות פוגל ז"ל, היא בתו של הרב יהודה בן ישי, רב בית הכנסת "אמונה שלמה".

היום אני מלווה את הבנייה בין פעמיים לשלוש בשבוע. עברתי לגור בארנונה ברחוב ישראל אלדד. יש לי סיפוק גדול מבניית בית הכנסת. אני רואה כיצד הוא הולך וקורם עור וגידים מדי שבוע. אני מרגיש שניתנה לי זכות גדולה מהקב"ה שסייע לי להגשים את חלומינו. חלומי התגשם אך לצערי אשתי – עדינה, לא זכתה לראות את בניין בית הכנסת. בשנת 2012 בליל שבת קיבלה אירוע מוחי, כחצי שנה הייתה במצב צמח, היא לא שרדה, והלכה לעולם שכולו טוב. בית הכנסת "אמונה שלמה"  נושא את שמה ושמי.

הזוית האישית

אריה: השנה אני מרגיש מחובר לתוכנית יותר ויותר, הנושא השנתי – החלום שלי – נתן לי פתח כדי להנציח את הגשמת החלום של אשתי עדינה ז"ל ושלי. תכנית הקשר הרב דורי פיתחה אצלי אופקים לראות קדימה ולא להישאר מאחור, היא גרמה לי לכתוב על משפחתי ועליי. התלמידים שלמדתי ואני לומד מהם היום, מעשירים אותי. הם גורמים לי לסיפוק ומחברים אותי אל החיים.

הראל התלמיד המתעד: אריה הוא דמות מאד מיוחדת, כל כך ריגש אותי החלום שלו ושל אשתו ז"ל, והדרך שלו להגשים אותו.

אריה נח עמדי תרם סיפור נוסף למאגר המורשת בשנת 2020, לקריאתו לחצו על הקישור: הכיר כל רחוב, סמטה ושכונה, סיפר על ובנה את ירושלים כשבעים שנה