מאגר סיפורי מורשת

שמי בלהה סיטבון, נולדתי ב- 4 לנובמבר 1946, בסנטה מריה די לאוקה, איטליה, מחנה עקורים ליהודים שעברו ושרדו את השואה, לשני הורים ששרדו את השואה.

אמי, נחמה מווילנה שבליטא. לפני מלחמת העולם השנייה היא הייתה נשואה עם שני ילדים ובמהלך השואה נספו ילדיה ובעלה, היא נשארה לבדה בגטו וילנה. אמי עברה תלאות במהלך השואה ואיבדה את משפחתה. אבי, דב, גם הוא מכפר בווילנה. הוא היה נשוי והיו לו ארבעה ילדים. אבי היה אחראי על איסוף התבואות בכפר.

במהלך השואה איבד אבי את כל משפחתו, את אשתו וארבעת ילדיו. גם אבי כמו אמי חווה צער כבד ונשאר לבדו בגטו וילנה. במהלך המלחמה הוריי נדדו במקומות שונים, ובין השאר הוחבאו גם על ידי גויים. אמי ועוד נער יהודי הוחבאו במשך ארבעים יום בארגז עץ על ידי גויים. אבי, שגם הוא היה בתנועה תמידית, נתפס על ידי הנאצים והובא לגטו וילנה. בגטו נודע לו שלאחראי הגטו שם משפחה זהה לשם משפחתו והוא גנס. שותפו לתא של אבי סיפר לו פרטים על האחראי וכך הוא הציג את עצמו כקרוב משפחה שלו. גנס, שידע שזה לא נכון, בכל מקרה העביר את אבי יחד עם שאר האסירים שיצאו לבנות שדה תעופה לנאצים. כשאבא שלי שמע שהולכים להוציא את האסירים להורג, הוא נס על נפשו והצטרף לפרטיזנים.

בלהה במסגרת התכנית 

עם הפרטיזנים אבי עבר תלאות במהלך המלחמה, ועם סיום המלחמה כאשר שוחררו היהודים, הוריי חזרו לווילנה בחיפוש אחר קרובים שאולי שרדו, אך הם לא מצאו איש. הוריי נפגשו, התחתנו והגיעו לאיטליה, שם נולדתי בדרכם לארץ. גרנו באיטליה עד שהייתי בת שלוש.

ילדות

גדלתי בגבעת אולגה. ברחוב שלנו חיו אנשים מכל העדות, הבתים היו פתוחים (ללא נעילה) ואנחנו הילדים גדלנו ושיחקנו ברחובות. אהבתי לשחק חמש אבנים, מחבואים, תופסת, דג מלוח וכדור הארץ. אלו היו משחקי ילדים פופולריים בזמנו. בעודי בת שבע תלמידה בבית ספר יסודי נולדה לי אחות. הוריי התפרנסו מעבודה בקיוסק שלהם.

נעורים

בשנות נעוריי התחנכתי בתיכון החקלאי בפרדס חנה. בכיתה י' למדתי פקידות והנהלת חשבונות ועבדתי כעוזרת למנהל חשבונות בבית האריזה. זו הייתה עבודה זמנית משום שבקיץ בית האריזה היה סגור, לכן ניגשתי ללשכת העבודה, שם חיפשו תלמידות לבית ספר לאחיות. בגיל שש עשרה וחצי ניגשתי למבחני הקבלה, עברתי אותם והתקבלתי ללימודים.

בגיל שבע עשרה התחלתי לימודיי בבית ספר לאחיות מעשיות. למדתי ועבדתי בו זמנית. הלימודים התקיימו במשך שנה וחצי בהן התגוררתי בפנימייה. עם סיום לימודיי, נשלחתי להיות אחות אחראית בשני מושבים, גבעתי ועזריקם, כחלק ממחויבות על כך שלא שילמתי שכר לימוד.

צבא ולימודי מקצוע

התגייסתי לצה"ל, עשיתי טירונות ובסיומה נשלחתי לשרת כאחות בתל השומר. מספר חודשים לאחר מכן, הכרתי את בעלי, שלמה, התחתנו ונולדו לנו שני ילדים. רק אז השלמתי את תעודת הבגרות במסגרת לימודי ערב. המשכתי ללמוד שלש שנים בבית ספר לאחיות מוסמכות, שנה נוספת התמחות בגריאטריה, לימודי בריאות הציבור, ובנוסף לכך למדתי באוניברסיטת חיפה ניהול בתי אבות. בזכות העזרה של הוריי ובעלי היקר יכולתי ללמוד.

עבדתי כאחות אחראית בקופת חולים בכפר יונה, ואחות בית ספר ופנימייה בהדסה נעורים שם התגוררתי עם משפחתי, בעלי וילדיי. לבסוף, עברנו לנתניה, שם עבדתי בגריאטריה ובטיפת חלב. אהבתי מאוד את כל התחומים בהם עסקתי ולבסוף יצאתי לפנסיה.

זוגיות ומשפחה

הכרתי את שלמה בעלי במסגרת חופשה מבית ספר לאחיות, כאשר ישבתי עם חברה בחצר. שלמה הכיר את חברתי וניגש לשוחח עמה. החברה רצתה שאצטרף אליה ואל ידיד שלה, הציעה שנצא לבלות. מאחר ולא רציתי להצטרף לבד לזוג, שאלנו את שלמה אם הוא מעוניין להצטרף אלינו, והשאר היסטוריה. לאחר שנה של היכרות התחתנו ויש לנו שני בנים מקסימים, כלות נהדרות ושישה נכדים מקסימים.

תחביבים

אני מציירת, יוצרת עם עיסת נייר, עושה עבודות גבס ומאוד אוהבת לקרוא וללמוד.

מסר לדור הבא: חשוב שנמשיך להתקיים כאומה דמוקרטית ושנחיה לפי החוקים המופיעים בעשרת הדברות.

הזוית האישית

בלהה ובעלה שלמה לומדים בכיתת הותיקים בבית הספר עגנון. היא השתתפה בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית. בלהה נהנתה מאוד לשתף את התלמידים בסיפור חייה.

גם בעלה של בלהה, שלמה, תרום סיפור למאגר המורשת. לקריאתו לחצו על הקישור: שלמה סיטבון – המעבר מתוניס וההתאקלמות בארץ