מאגר סיפורי מורשת

שלמה סיטבון נולד ב- 14 ליולי 1944, בתוניס בעיר סוסה. סיפורו של שלמה מתחיל בבית הוריו. שמה של אמו אמילי ושמו של אביו אלי. משפחתו, שחיה בתוניס, מנתה תשע נפשות. אביו עבד כאינסטלטור ואמו הייתה עקרת בית. השפה המדוברת בבית הייתה צרפתית וערבית. אתם בטח שואלים את עצמכם – למה דווקא השפה הצרפתית? אז התשובה היא, בגלל שתוניס הייתה תחת שלטון הצרפתי והחינוך בבתי הספר היו בשפה הצרפתית. השפה הערבית שייכת גם לעם היהודי, לכן התקשורת ביניהם הייתה בערבית עוד לפני השלטון הצרפתי.

תקופת הילדות

לשלמה היתה ילדות מאושרת למרות האמצעים הדלים. באותה תקופה היה קשה מאוד לפרנס תשע נפשות, אך למרות הקושי, המשפחה הייתה מאושרת, העריכה כל מה שקיבלה ולא הורגש החוסר.

תקופת ילדותו התאפיינה בשובבות. שלמה וחבריו בילו זמנם בטיפוס על בניינים, היו שוכבים בכור מתחת לרכבת בשביל לבדוק את האומץ אחד של השני, החבורה השובבה הייתה מגיעה לבתים של משפחות ושמה פצצת סירחון ליד הדלת, מגיעים לשוק, גונבים גזרים גדולים ובורחים. היו כמובן עוד מעשי קונדס והשתובבות, אבל את אלו שלמה הכי זוכר. אפשר להבין שילדותו היתה מלאת חוויות עם ה"חבר'ה".

העלייה לארץ

בשנת 1956, השלטון הצרפתי בתוניס היה עדיין קיים. השלטון עבר לראשות התוניסאים, ובראשם עמד חביב בורגיבה. את שלטונו הוא קיבל כפי שנהוג לומר "על מגש של כסף", כלומר – בלי אלימות. בורגיבה למד באוניברסיטה בצרפת ובשל תכונותיו ואופיו הוחלט לתת בידו את השלטון על תוניס. היהודים בכל מקום היו נרדפים, אך בתוניס המצב היה שונה.

המשפחה של שלמה לא סמכה על שינוי המצב בשלטון, ואחותו הבכורה, מונט, הפעילה לחץ על המשפחה שהשתכנעה ועלתה לארץ. לכל קרובי משפחתו היה אישור להיות אזרחי צרפת, אך העלייה הובילה אותם לארץ ישראל, לכפר מעלות תרשיחא, למעברות.

במעברות סבלו בעיקר מחום אך חוץ מזה המשפחה לא הרגישה בחוסר. לאחר כמה חודשים אביו ועוד כמה חברים עלו לכפר וראו שם בתים שנעזבו בעקבות מלחמת לבנון. נערכה ביניהם הגרלה וכל אחד לקח בית שרצה. במקרה, אביו של שלמה בחר בבית מתחת למסגד.

חוויית ההסתגלות לחיים בארץ הייתה קשה בגלל השפה העברית. אחיותיו ואחיו הלכו לבית הספר ששהה באמצע כפר. שלמה "נפל בין הכיסאות", כלומר בגיל שתים עשרה שובץ ללמוד בכיתה ז', סבל מבעיות של קשב וריכוז, שכיום יש להן מענה אך בזמנו לא היה פתרון לבעיה הזו ושלמה סבל מאוד. כשהיה באמצע כיתה ח', אחותו הבכורה התחתנה ועברה לגבעת אולגה, והמשפחה עברה להתגורר לצידה, זה אומר ששלמה למד חצי מהזמן בכפר וחצי מהזמן בגבעת אולגה. זה לא קל לילד שרק עלה לארץ מבחינת השפה, אבל בסביבת הבנות, מבחינה חברתית היה פופולרי. לאחר סיום כיתה ח', שלמה עבר ללמוד "באורט נתניה" במגמת מכניקה. הוא סיים את השנה הראשונה ובשל קשיים שחווה, החליט לעזוב. שלמה התחיל קורס שהיה קשור למתכות. בערך בגיל שבע עשרה וחצי, שלמה התגייס לצה"ל למרות שנחשב צעיר.

שירות צבאי

שלמה התגייס לתותחנים ונשלח לשמחתו הרבה לקורס של  מכונאות ומבנה המטוס. שלמה אהב את המקצוע, ולשמחתו סווג לטייסת קלה. שלמה היה מאושר במהלך שירותו הצבאי. במשך הזמן, המטוסים שודרגו ותפקידו של שלמה כבר היה פחות רלוונטי, לכן לשירות מילואים סופח לגדוד אספקה של שריון, עד גיל חמישים.

הכרות, נישואין ובניית משפחה

שלמה התחתן בגיל עשרים ושתיים. הוא טוען ש"חטף" את "היפה מכל", שזוהי אשתו בלהה בהיותה בת 19. לפני הנישואין הייתה חבורה שמנתה תשעה זוגות, ולהם חיי חברה סוערים ומהנים. מסיבות, ריקודים עם פטיפון ותקליטים. שלמה ובלהה הכירו והלכו להנות מהתזמורת הנמצאת בחוף. שלמה זוכר את התקופה הזו בצעירותם כתקופה מהנה מאוד.

בנם הראשון נולד שנה לאחר שנשאו, שמו אלי. כעבור שנתיים וחצי נולד הבן השני. לכל אחד מהבנים יש שלושה ילדים. שני הבנים עובדים בהייטק. הבן הראשון עובד ב Apple והבן השני עובד ב- Broadcom. ברוך ה' כולם מוצלחים, לדברי שלמה הגאה.

תחביבים

בצעירותו שלמה שיחק כדורגל במשך חמש עשרה שנים. בתחילת דרכו בגבעת אולגה, היה בליגת ב' ועבר לליגת א' במהרה. בשבע השנים האחרונות שיחק כדורגל בנתניה, הקבוצה שיחקה גם מחוץ לארץ והוא נהנה מכל רגע.

שלמה בקבוצת הכדורגל בנעוריו

כיום שלמה עוסק באומנות, זכוכיות, בניית תכשיטים ועוד דברים שאפשר ליצור מחומרים פשוטים וזולים. שלמה יוצר תכשיטים לאשתו בלהה, עגילים ושרשרות. בנוסף לכך, יוצר מנורות מדהימות להפליא מזכוכיות. חשוב לשלמה להראות שניתן ליצור אומנות לא בהכרח מחומרים יקרים, אלא מחומרים פשוטים. לא הערך הכספי הוא החשוב, אלא היצירה וההנאה.

אירוע חשוב בחיים

שלמה מציין את בר המצווה שלו כאירוע חשוב ומשמעותי עבורו. בגיל 12 שלמה עלה לארץ, ובגיל 13 חגג בר מצווה במעלות תרשיחא. כמנהג התוניסאים לבש חליפה שתפרו לו במיוחד בחיפה. שלמה לא ידע כיצד חוגגים בר מצווה, לכן אחד מחברי הקהילה התנדב לעזור וללמד את שלמה את פרשת בר המצווה. המשפחה כמובן אפתה קינוחים ובישלה מאכלים תוניסאים. המשפחה הגרעינית והמצומצמת הגיעו והשכנים החביבים שהיו איתם. כולם זרקו סוכריות כפי שעושים גם כיום.

מתכון העובר מדור לדור

שלמה בחר לשתף במתכון של קוסקוס במיקרו בחמש עשרה דקות.

מצרכים

–         שמן זית

–         סולת מנופה

–         מלח שולחן

לוקחים ארבע כוסות של סולת מנופה, שמים בכלי המיועד למיקרו עם מכסה. בכלי שמים את ארבעת כוסות הסולת עם רבע כוס שמן זית וכפית מלח שולחן. מערבבים את כל המצרכים ומכניסים לשלש דקות למיקרו, מוציאים שמים כוס מים רותחים, מערבבים מעט ושמים בחזרה לשלש דקות נוספות. חוזרים על אותה פעולה פעמיים. מוציאים פעם שלישית ושמים עוד שתי כוסות מים רותחים, מערבבים ומכניסים למשך ארבע דקות למיקרו. מוצאים את הקוסקוס ונותנים לו זמן להתקרר עד שמרגישים שאפשר לגעת בקוסקוס. בקערה אחת שמים מסננת גדולה של קוסקוס. שופכים את הקוסקוס (שנראה כגוש) לקערה גדולה ומעבירים דרך מסננת. מרימים שוב את הקוסקוס ומעבירים אותו דרך המסננת עד שנראה כמו "פתיתים".

הזוית האישית

ניקול התלמידה המתעדת: זו הייתה חוויה לשבת לצד שלמה, להכיר אותו ולתעד את סיפורו.

שלמה ואשתו