מאגר סיפורי מורשת

מרים מסינגר, סבתי, נולדה בשני בפברואר 1947 בעיר בראשוב, ברומניה. השם של סבתא שלי השתנה במהלך העלייה שלה לארץ ובנישואים שלה לסבי משה מסינגר. גם שם אחיה השתנה מניקולאי למושיקו בעלייתו לישראל. ההורים של מרים נולדו גם ברומניה ושמם ארמין ואלבירה. אמה עבדה כקונדיטורית ואבא של מרים (ארמין) נפטר כשהיא הייתה בת 6 בשנת 1953. שמה המקורי הוא מדלן שטורק, אך שינו לה את השם כשהיא עלתה לישראל ממדלן למרים בגלל שרצו שלא יהיה שם לועזי בפנימיה שהגיעה אליה. אולם, השם שלה לא השתנה בתעודת זהות שלה והיה רק "כינוי" בפנימיה, אך אחרי כמה שנים כשהיא התחתנה היא שינתה את השם שלה רשמית גם בתעודת זהות למרים מסינגר.

מרים עלתה לישראל בגיל 15 בשנת 1962. בתחילת שנות ה 60 היו עליות של יהודי רומניה לישראל וגם לארצות אחרות בעיקר בגלל אנטישמיות. האנטישמיות באותו הזמן הייתה על בסיס דתי ואמונות לא נכונות. לדוגמא, הנוצרים באזור שלה האמינו שבפסח היהודים שותים דם של ישו. בנוסף חלק מהרומנים האמינו שהיהודים יקחו להם את המקום ויקימו "ישראל אירופאית".

מרים עלתה עם אחיה ואמא לישראל והנסיעה ארכה תשעה ימים. מרים מאוד התרגשה אך גם חששה בעיקר מהלמידה של השפה והתרבות הזרה. בנוסף, הניתוק ממה שמוכר לה וממשפחתה היה גם לא קל. מיד אחרי שמרים הגיעה לארץ היא נאלצה להיפרד מאימא שלה ואחיה. אחיה הלך לגור בקיבוץ והיא עברה לכפר נוער לעולים חדשים – ניצנים בדרום.

כשמרים הגיעה לכפר הנוער "ניצנים", הקושי הגדול שלה היה להסתגל חברתית. מכיוון שכולם שם ממקומות שונים היו הבדלים תרבותיים גדולים. לדוגמא, היא זוכרת שהיא לא ידעה שמתקלחים ביחד ולכן סגרה את הדלת. נערה הונגריה צעקה עליה ובגלל שמרים מדברת הונגרית היא הבינה שמשהו לא בסדר. עוד קושי שחוותה הוא למידת השפה העברית. אך הצליחה להתגבר עליו מהר מאוד ותוך חודשיים כבר ידעה הרבה. היא נהגה להסתובב עם פנקס וכששמעה מילה שלא הכירה היא כתבה אותה בפנקס עם הפירוש שלה.

אחרי חצי שנה ב"ניצנים", היא עברה לפנימייה בחוות הנוער הציוני בירושלים. הלימודים למרים לא היו קשים יותר אך היו מקצועות שהיא לא הכירה כמו תנ"ך, אנגלית וספרות. מרים אהבה את החיים בפנימייה למרות שלא היה קל. הם היו חייבים לעבוד לפחות שעתיים ביום אחרי הלימודים ומרים אהבה לעבוד בלול או בגן נוי. לא היה לה הרבה כסף וכמעט לא הייתה מבזבזת את מה שיש. הדבר שהיה לה הכי קשה הוא להיות רחוקה מאימא שלה. הן התראו רק פעם בחודש מכיוון שהייתה צריכה לנסוע הרבה שעות כדי להגיעה אליה.

כבר מגיל צעיר, מרים הייתה צריכה ללמוד להסתדר לגמרי לבד ולהיות עצמאית. היא למדה להסתדר עם כסף, בגדים ותכנון זמן. אולם, גם עם כל ההסתגלויות השונות שמרים הייתה צריכה לעבור יש לה זיכרונות טובים מאוד מהתקופה שלה בפנימיה. מרים זוכרת שהם היו רוקדים ריקודים סלוניים. הם היו עולים על גג של בניין ורוקדים. בנוסף, בימי שישי היו עושים קבלת שבת.

התחביב העיקרי של מרים היה ספורט. כבר מגיל קטן היא הייתה משחקת כדורעף במגרש של בית הספר ושיחקה מחבואים עם השכנים שלה. כשהיא הגיעה לארץ התחילה לאהוב טיולים ונופים של הטבע. מרים מאוד אוהבת לשחות ופתוחה לנסות דברים חדשים. כשהילדים שלה היו קטנים היא שיחקה איתם טניס הרבה מאוד. גם עכשיו, היא עדיין שוחה, עושה פילאטיס ואוהבת ללכת. בנוסף היא אוהבת לבשל ולאפות.

מרים מסינגר היום בת 76, היא גרה בחיפה עם בעלה משה מסינגר. יש להם שני ילדים, יהודה ואביב. יש למרים שמונה נכדים. (ארבעה מכל ילד). היא עוסקת כמנהלת חשבונות בפנסיה. מרים אוהבת לטייל ולראות את המשפחה הגדולה. ואנחנו כמובן אוהבים לראות אותה.

הזוית האישית

יובל: בזמן הכנת העבודה והמחקר למדתי כלכך הרבה על סבתי מרים. גיליתי שהיא כבר מגיל קטן מאוד עצמאית, (עד היום היא מסרבת להקשיב להוראות של הווייז ולהגיד שהיא יודעת את הדרך). היא מאוד חכמה, לומדת ומסתגלת לדברים במהרה. אני לוקחת השראה ולקחים מהסיפור שלה כמו על הכוח של להיות עצמאי וכמה זה משפיע על החיים. אני שמחה לפרסם את הסיפור שלה מכיוון שזה סיפור עם כלכך הרבה משמעויות וזו גאווה גדולה בשבילי.

יובל מסינגר כרמלי תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת אודות סבא משה מסינגר, לקריאתו לחצו על הקישור: עבודה קשה משתלמת בסוף