מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר גורפיין. נולדתי בשני לאפריל 1942 בהדסה הר הצופים שבירושלים. הוריי, פרידה ואליהו, עלו לארץ מרומניה. אמי עלתה לישראל בשנת 1939, ואבי עלה לארץ בשנת 1936. אמי עבדה כתופרת ואבי היה נגר. יש לי שני אחים ציפורה ואבי.

הורי: אמי פרידה ז"ל ואבי אליהו ז"ל בצעירותם

גדלתי בעיר רחובות שהייתה אז בזמנו מושבה. הבית שלי היה ממוקם בין פרדס ענקי לשדה חיטה גדול. ליד הבית שלי הסתובבו הרבה תרנגולות שסיפקו לנו ביצים, מאוד אהבנו ללכת לפרדס, לשחק, לקטוף פירות שונים ולאכול אותם. מאז ומתמיד הייתי ילדת טבע. בילדותי אהבתי מאוד לשחק בגינה מחבואים עם חבריי. בשנות נעורי הייתי ילדה מאוד חברותית, מאוד אהבתי לקרוא והייתי המצחיקה של החבורה שלי.

 בילדותי

לאחר שאבי נהרג, אמי החליטה שאנחנו עוברים דירה לעיר חדשה, התחלתי ללמוד בבית ספר חדש בלי חברים התחלתי הכל מ"אפס". למרות שהייתי ילדה חברותית, בהתחלה היה לי מאוד קשה לייצר קשרים חברתיים חדשים, אבל בסוף, למרות כל הקשיים הרבים שהתמודדתי איתם, הצלחתי לרכוש חברים טובים חדשים.

 בילדותי בחצר ביתנו

לאחר שהתבגרתי, למדתי בבית הספר לפקידות בתל אביב. בסיום הלימודים מצאתי עבודה כפקידה בבנק הפועלים. במשך 35 שנה עבדתי בבנק ובמהלך השנים התקדמתי לתפקיד סגנית ניהול מחלקה. אבל תמיד חלומי היה להיות גננת או אחות.

בונה משפחה עם בנימין

בת דודתי הכירה לי בחור ששמו בנימין והתאהבנו, נישאנו ובמהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: לאה, יהודית ושמוליק שאותם אני אוהבת מאוד. לפני ששמוליק נולד, נסענו, כל המשפחה, לשליחות לקנדה וארצות הברית, שם בעלי עסק בהוראה בבית ספר יהודי. באותה תקופה יצא לי לטייל הרבה עם הבנות שלי, יהודית שהייתה אז בת שנתיים וחצי ולאה שכבר הייתה בכיתה א'. היה לנו מאוד כיף בתקופת השליחות. כשחזרנו לארץ עברנו להתגורר בפתח תקווה, שם נולד שמוליק.

הגשמת חלומות – התנדבות בקהילה

אני מאוד אוהבת לצייר, אני מציירת בדיור המוגן, במגדלי הים התיכון, שם אני מתגוררת היום. אני ממש אוהבת לטייל בארץ ישראל ובעולם. אהבה מיוחדת יש לי לקריאת ספרים – תמיד אהבתי לקרוא, הייתי סוג של "תולעת ספרים". אני נוהגת ללכת לבריכה ולשחות הרבה, ולאחרונה התחלתי להתעסק קצת בתכשיטנות.

מאז שעזבתי את מקום עבודתי בבנק, הרגשתי שאני רוצה להגשים את חלומי הישן – עבודה עם ילדים. בשנים הראשונות התנדבתי בביה"ס ועזרתי לתלמידים בכיתה א', אחר כך התנדבתי בבית רבקה, והכי הרבה שנים התנדבתי בבית החולים בלינסון, שנקרא היום מרכז רפואי רבין, שם עזרתי בחדר התאוששות.

בארבע שנים האחרונות, אני מתנדבת במרכז שלהבת בגני תקווה במרכז שיקומי לנכי צה"ל פגועי ראש ונפש. בנוסף התנדבתי בעמותה "המועצה לישראל יפה", שזו עמותה ציבורית הפועלת לקידום החיים בישראל באמצעות חינוך סביבתי. בזמני החופשי, אני אוהבת לשבת על שפת הים בנמל תל אביב ולראות את השקיעה היפה.

"קייטנת סבתא אסתר"

כיום שיש לי נכדים, בכל חופש גדול, אני מארגנת להם קייטנה שקוראים לה "קייטנת סבתא", קייטנה חוויתית מאוד בה כל יום מוקדש לנושא אחר.

לדוגמא, פעם אחת ארגנתי להם יום "שורשים ומעשים טובים" – לקחתי אותם למקום הולדתי ולמקומות הולדת הוריהם, ביקרנו במקומות שהתנדבתי בהם ועוד… ביום "המעשים הטובים" חיפשנו אנשים שאפשר לעזור להם, לדוגמא אם היינו רואים מהמכונית שמישהו הולך עם סלים, אז היינו עוצרים ועוזרים לו ועוד  סיפורי עזרה לזולת… היה לנו גם יום פעילות בנושא: "איכות הסביבה", שבו לקחתי אותם למכון השפד"ן שזה מכון לטיהור מים וגם להר הזבל – חיריה, שהיום נקרא פארק אריאל שרון.

ב"קייטנת סבתא" בנוסף לימי הפעילות לפי נושאים יש פעילויות חוויתיות רבות ומרגשות כמו לעוף בכדור פורח, ביקור במוזיאונים, ביקרנו במוזיאון הפלמ"ח, בבית התפוצות, שהיום נקרא מוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי, בו גם אני אבקר בקרוב עם חברי ממגדלי הים התיכון ותלמידי חט"ב ראשונים איתם אנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

אסתר: תודה לכן אלה ולילך על ההזדמנות לספר לכן על עלייתו של אבי לארץ ועל ילדותי מתוך הסיפורים שלמדתן על החיים בארץ לפני ואחרי קום המדינה שלא היו קלים אך בזכרוני ילדותי הייתה מאושרת למרות הקשיים כל הכבוד על הסבלנות וההקשבה ממש עשינו קשר רב דורי ותודה למוזיאון אנו ולתמי שקישרה בינינו כעת הפכתם לחלק מחיי אוהבת אתכן והצלחה לכן בכל מעשי ידיכן.

אלה ולילך (המתעדות): היתה לנו חוויה מדהימה, פגשנו אישה מעניינת במיוחד, בעלת כישרון מיוחד לספר את סיפורה בצורה מעניינת מלאת חוש הומור. מאוד נהנינו לשמוע את זכרונות הילדות שלה, והחוויות שעברה במהלך חייה. מתוך הסיפורים שלה למדנו הרבה על תקופת קום המדינה. למדנו על הקשיים שעברה וההתמודדות שלה איתם., גילינו כמה הלב שלה רחב, ההתנדבויות שלה למען ילדים ולמען הקהילה.

לסיכום – אסתר היקרה, מאוד נהנו להכיר אותך, לא ציפינו לפגוש אישה מעניינת כל כך, עם המון חוש הומור,יש לך יכולת מדהימה לספר סיפורים. את ממש מקסימה ואנחנו מאחלות לך הרבה בריאות שתמשיכי להיות פעילה להתנדב ולעזור, שתמשיכי תמיד לחייך ולשמור על אופטימיות. נשמח לשמור איתך על קשר גם בסיומה של התכנית וכמובן שנצא יחד בחודש הבא לסיור במוזיאון אנו.

קישור לתיעוד סיפורה של אסתר גורפין לזיכרו של אביה, שמואל אליהו קסנר ז"ל.

אסתר מראה לתלמידות את אלבום סיפורו של אביה אליהו קסנר ז"ל – במפגש במגדלי הים התיכון