מאגר סיפורי מורשת

שמי עדן, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אעלה אל מאגר המורשת סיפור תיעוד אודות סבתא מרים.

סבתא שלי, מרים, נולדה בהמבורג שבגרמניה בשנת 1932. למרים היו שני אחים, יונה – אחיה הגדול, ורות- אחותה הקטנה. כשהייתה בת 4, בשנת 1936, עלתה לארץ ישראל. מרים ומשפחתה עלו לארץ לפני השואה.

כשהגיעו לישראל, משפחתה של מרים גרה בחיפה. מרים דיברה יידיש כשפת אם אך מהר מאוד קלטה עברית והמעבר לישראל בגיל צעיר הקל עליה בקליטת המציאות החדשה ובמעבר הגדול. בסביבות גיל 12 התגרשו הוריה של מרים, דבר שהקשה עליה אך עם הזמן התגברה.

כשהגיע זמנה של מרים ללכת לצבא, רצתה מרים להיות בתפקיד שכולל את הדברים שהיא אוהבת – הוראה, חינוך ועזרה לאחרים, לכן שירתה בתפקיד שהיה אז סוג של מש"קית חינוך, בתפקיד זה עזרה לאנשים, לחיילים.

כשהייתה בצבא פגשה סבתי מרים את סבא, אברהם, ששירת כמנהל מחלקת תובלה. לאחר שהכירו החלו לצאת לדייטים עם עוד זוג חברים שלהם מהצבא.

לאחר שסיימו את שירותם בצבא, החליטו מרים ואברהם להתחתן ולעבור לגור יחד בחיפה. בשלב זה סבא החליט שהוא רוצה לעבוד כנהג אגד (בתקופה זו העבודה כנהג באגד נחשבה למקובלת ואנשים רבים רצו אותה, העבודה נחשבה כמקור כבוד למשפחה), וסבתא רצתה להיות גננת והלכה ללמוד חינוך בגדרה, לשם נסעה הרבה. בשנת 1957 הביאו מרים ואברהם את בנם הראשון, שי, ולאחר שלוש שנים הביאו את בנם השני, עופר. בתקופה זו מרים עזבה את הלימודים כדי לטפל בילדיה ולדאוג להם. בשנת 1968, כשמונה שנים לאחר לידת הבן השני, נולד בנם השלישי של מרים ואברהם.

עד שנת 1974 מרים בחרה להישאר בבית עם ילדיה, לגדל אותם וללמד אותם. בשנת 1974 החליטה לחזור ללימודיה ולעבודתה במוסד החינוכי לנוער שוליים, שם התפתחה והתקדמה בתפקיד ולאחר מכן הפכה לאם בית במקום. באותה תקופה סבא התקדם גם הוא בעבודתו ונהיה מנהל מרכז תיירות. מרים עבדה הרבה ועזרה לנערים רבים בעבודתה איתם, אך תמיד מצאה זמן להיות בבית עם משפחתה.

כשהזדקנו מרים ואברהם, החליטו לעבור ל"בית בכפר", בית אבות גדול ויפה. שם, בבית האבות, היו מרים ואברהם למקובלים ביותר מבין כל המבוגרים, הם רכשו חברים רבים ותמיד היו במרכז העניינים, בין אם זה במפגשים חברתיים, טיולים או אפילו במשחקים ששיחקו כולם ביחד.

מרים הייתה אישה פעילה, היא אהבה ללמוד, לעשות ולהתפתח. אחדים מהדברים שאהבה לעשות הם: סריגה (היא לימדה אותי לסרוג), ללכת לבתי קפה, מפגשים עם חברות, ילדים, חינוך, למידה, בישול, טיולים, משחקים ועוד ועוד.. כשהייתה מבוגרת החלה מרים ללמוד לשחק ברידג' (משחק מסובך שלוקח הרבה זמן ללמוד אותו) ונהפכה לטובה בו מאוד.

מרים הייתה אישה חברותית, אנשים אהבו להיות בחברתה, תמיד הייתה מוקפת באנשים והצליחה להתחבר לאנשים מכל הגילאים בכל המקומות בהם הייתה.

כשהייתי קטנה אני ומשפחתי היינו נוהגים לבקר את סבתא וסבא הרבה, סבתא תמיד אהבה לצאת איתנו לסיבובים מסביב ל"בית בכפר" ולקנות לנו ממתקים במכולת, סבתא אהבה לספר לנו סיפורים, לפנק אותנו ולסרוג לנו בגדים, סבתא אהבה לשחק איתנו רמיקוב והייתה הכי טובה מכולם, סבתא הייתה מצחצחת לנו שיניים, מסרקת את השיער, סבתא הייתה שומרת עלינו תמיד.

חשוב להוסיף ולומר שסבתא מרים הייתה טובת לב, היו לה חלומות ואותם היא הגשימה, שום דבר לא עצר בעדה מלהיות מי שהיא רוצה להיות ולעשות מה שהיא רוצה לעשות.

מרים נפטרה בשנת 2016, כשאני הייתי בת 11.

הזוית האישית

עדן: בתחילת הדרך לא ידעתי את סיפור חייה של סבתא מרים. ידעתי מה היא אוהבת, ידעתי מי היא ומה התכונות שלה, אך לא ידעתי את הסיפור שלה, את העובדות שמרכיבות את מי שהיא. הלוואי שהייתה ניתנת לי הזכות לתשאל את מרים עצמה, אך מרים נפטרה לפני כמה שנים. כדי לשמוע את הסיפור שלה תשאלתי את דודי, האח הבכור של מרים, שהיה בקיא בסיפור חייה. החוויה כולה, של שמיעת הסיפור מפי דודי העלתה רגשות עזים אצל כולנו, אבי, דודי, ואצלי. כולנו התרגשנו להעלות את הסיפור שלה ולדבר על מי הייתה ומה השאירה מאחוריה. לסיכום, שמיעת סיפורה של סבתי עוררה בי געגוע שלא הורגש הרבה זמן ומחשבות על העבר והעתיד והחיים, שמחתי על ההזדמנות להכיר את סבתי טוב יותר ואת הסיפור שלה ואת מי היא הייתה.

עדן עובד תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: היעד – ישראל, אליסיה מוגרבי