מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל זיו, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרתו אני מתעדת את סיפורי. הסיפור שלי מתחיל בקיבוץ גבת. נולדתי בבית חולים "העמק" בעפולה, בתאריך 18.4.1956. הישר מבית החולים, הגעתי לבית התינוקות בקיבוץ. כל התינוקות גדלו בקיבוץ, ביחד, בבית התינוקות ואימא שלי כל כמה שעות באה להניק אותי. גדלנו בחינוך משותף. אחר הצהרים ההורים היו באים לקחת אותנו לחדר, ובשמונה בערב היו מחזירים אותנו לבית התינוקות. אחר כך עברתי עם שאר הילדים לגנון (פעוטון). אחרי הגנון עברנו לגן אשכול, וכמובן שגם שם החינוך היה משותף. הייתה שומרת בלילה, ששמרה על כל הילדים. אחרי גן אשכול, עברתי עם הקבוצה שבגילי לגן אתרוג (א' גנית). משם עברנו לכיתה ב'. לקבוצה שלנו קראו קבוצת "גפן". הכיתה הייתה צמודה לבית הילדים, שם היינו אוכלים, ישנים וגם לומדים עד כיתה ו'. בכיתה ז' התקבלנו לחברת הילדים. וכמובן הייתה לנו הרבה הליכה ברגל. בית הילדים כבר היה נפרד מהכיתה. עד כיתה ח' למדנו בגבת. בכיתה ט' התחלנו ללמוד בבית הספר "העמק המערבי" ביפעת.

מלחמת יום כיפור פורצת

כאשר הייתי בכיתה י"ב, פרצה מלחמת יום הכיפורים. כולם גוייסו, והשכבה שלי החזיקה את הקיבוץ: את כל ענפי החקלאות ואת תפעול חדר האוכל. מילאנו את המקומות החסרים של כל החברים שהתגייסו למלחמה, כמובן שכל זאת התקיים בעזרת כל חברת הילדים הבוגרת. לאור אירועי המלחמה לא למדנו כמה חודשים. בסוף אותה שנה, התנדבתי לשנה שלישית בקיבוץ איילות (שנת שירות). היה מקובל שקיבוצים ותיקים עוזרים לקיבוצים צעירים. הייתי שם במשך שנה. לאחר מכן, התגייסתי לצבא. שירתי בקרייה בתל-אביב, בחיל המודיעין. השירות היה מעניין ביותר, נהניתי מכל רגע, וחתמתי קבע לשנה. בזמן שירותי הצבאי, הכרתי את שמעון זיו מכפר דניאל. התחתנו ועברנו לכפר דניאל, המושב ששמעון, סבא של טליה, גדל בו.

מעברים

בכפר דניאל נולד בננו הראשון תמיר. בכפר דניאל גרנו ארבע שנים. כשתמיר היה בן שלוש עברנו לגבת. בגבת נולדה בתנו מוריה, אימא של טליה, בבית חולים "העמק" בעפולה, באותו בית חולים שטליה נולדה וגם אני, סבתא יעל. לאחר שנה בגבת, החלטנו לעזוב את הקיבוץ, ועברנו להתגורר בגוש ויתקין.

בגוש ויתקין נולד בננו אייל. גרנו הרבה שנים בגוש ויתקין. גוש ויתקין כולל את היישובים חופית, בית חירות וכפר ויתקין. גרנו בכל יישובי הגוש. עם זאת ברוב הזמן גרנו במושב כפר ויתקין. בזמן שנותינו הראשונות, לאחר עזיבת הקיבוץ, גרנו בחופית. תמיר ומוריה היו קטנים ואני עבדתי שלוש שנים בחקלאות, קטפתי גיבסניות בחממות של הכפר. זה היה לפני ארבעים שנה.

לאחר מכן למדתי ועבדתי כקוסמטיקאית מספר שנים. כעבור מספר שנים בתחום הקוסמטיקה התחלתי לעבוד ב"אייס" קנה ובנה. זה היה בתקופה ש"אייס" הקימה את רוב הסניפים שלה ואני הייתי פרויקטורית (בניתי והקמתי את המחלקות בסניפים), עברתי בין כל הסניפים החדשים. לאחר שסיימתי לעבוד ברשת "אייס". הבן שלי, תמיר, ואני הקמנו עמדות של משתלה בכל סניפי "אייס". ייבאנו מסין דקורציה לגינה (גמדים, פטריות, כלבים, צפרדעים). יש אותם עד היום בגינה של טליה ברמת דוד.

אחרי שתמיר סיים את לימודיו באוניברסיטה, העברנו את העסק למישהו אחר. בתום תקופת עבודתי "באייס" עסקתי במכירות בירידים של טקסטיל  לבית (מצעים למיטה בעיקר). עסקתי בזה עד שעברנו מכפר ויתקין לרמת גן שבה אני גרה עד היום. ברמת גן עבדתי ברשת גולף אנד קו עד למלחמה.

הזוית האישית

סבתא יעל: זו הייתה משימה ראשונה מסוגה! נהניתי מכל רגע. התרשמתי מאוד ממחנך הכיתה יאן, ומקבלת הפנים שארגן בית הספר. התרגשתי מאוד מהסיור שערכנו יחד ומהקשר הפתוח שיש ביני לבין טליה. תודה לבית הספר על החוויה המדהימה. כן ירבו מפגשים כאלה.

טליה נכדתי המקסימה, אני מספרת לך את סיפור חיי. דעי לך שבחיים יש עליות ומורדות, עצבות ושמחות, ועלינו להישיר מבט ולצעוד קדימה. גאה בך אין סוף. סבתא יעל.

הנכדה טליה: סבתא, היה לי ממש כיף שבאת למפגשים. עניין אותי לשמוע את הסיפורים שלך. במיוחד הסיפור על קיבוץ גבת. נהניתי לעבוד איתך ולהראות לך את בית הספר. אני מרגישה כיום שאני מכירה אותך יותר טוב וקשורה אלייך מאוד.