מאגר סיפורי מורשת

שמי אדולפו, נולדתי בשנת 1953 בעיר רסיסטנסיה שבארגנטינה. העיר רסיסטנסיה מנתה כ- 200 אלף תושבים, בה חיה קהילה יהודית מפוארת ותוססת שכללה בתי כנסת, בתי ספר ותנועת נוער יהודית. הקהילה היהודית בעיר ברובה הייתה מבוססת על מהגרים שהגיעו מאוקראינה ופולין, ביניהם היו גם הוריי שהגיעו לארגנטינה בשנת 1936 מפולין. רוב היהודים כמו גם משפחתי היו דתיים ושומרי מסורת. אחי, אחותי ואני למדנו בבית ספר יהודי והתחנכנו על אהבת התורה והיהדות.

בצעירותי השתתפתי בקבוצת נוער היהודית בעיר שבה גדלתי. לקבוצה קראו "חצרים". קבוצה זו הייתה מאוד פעילה בחוגים הקשורים ליהדות ולישראל. זיקתם למדינת ישראל הייתה מאוד חזקה. בכל סוף שבוע התקיים מפגש לפעילויות חברתיות הקשורות למדינת ישראל ויהדותנו. המפגשים התקיימו במספר קבוצות וגילאים. המפגשים תמיד התחילו במגרש הספורט של מועדון הקהילה היהודית, נהגו לעמוד מסביב לתורן הדגל עליו התנוסס דגל ישראל ולשיר את "התקווה", רק אז התחלנו את המפגשים. הזיקה ליהדות ולישראל הייתה, כאמור, מאוד חזקה. הפעילויות המשותפות בצעירותנו, הקירבה והרוח היהודית המשותפת יצרו חיבור עמוק וחזק בין חברי הקבוצה, והם נשמרים עד עצם היום הזה, כשרובנו נמצאים בארץ. חברי הקבוצה מנהלים קשר רציף דרך מפגשים ודרך הרשתות החברתיות.

העלייה לארץ

למדתי אדריכלות בארגנטינה ובשנת 1982, בהיותי בן 28, עליתי לבד לישראל ושיכנו אותי בנוף הגליל (נצרת עלית). מכיוון שלמדתי עברית בארגנטינה ויכולתי לדבר בעברית, תקופת התאקלמותי הראשונה בארץ הייתה קלה יותר ואיפשרה לי להסתדר בארץ כעולה חדש. ידיעת העברית והמקצוע שלי סייעו לי למצוא עבודה כאדריכל ולהתבסס בארץ. בעבודתי האחרונה שימשתי כאדריכל העיר נוף הגליל.

כשנה מעלייתי לארץ, פגשתי את אישתי מוניקה והתחתנו בשנת 1983. ביחד הקמנו משפחה לתפארת, נולדו לנו שלושה ילדים ואחת מהן, יעל, היא אימא של נכדתי בר המשתתפת עמי בתכנית הקשר הרב דורי. כיום, לאחר 34 שנים במהלכן התגוררתי בנוף הגליל, עברתי להתגורר בעפולה.

הזוית האישית

סבא אדולפו: היה לי נעים ומרגש לספר לנכדתי על החיים שלי בארגנטינה שעד כה לא הייתה לי הזדמנות לספר עליהם.

הנכדה בר: זכיתי לשמוע על החיים של סבא שלי ולהכיר מקרוב את הסיפור שלו. היה מאוד כיף ומעניין לשמוע את סיפור החיים שלו.