מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חווית ילדות מהרצח בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד

סבתא רישה
סבתא רישה בצעירותה
בכל פעם שעברתי ליד "בית הספר למלאכה", ששוכן בכניסה לכפר, נזכרתי באותו לילה קשה ומפחיד

שלום, שמי רישא ולנקין ואני סבתא של מאשי דברוסקין. הוריי הנם ברוך שיחי' וגנעשא ע"ה גופין.

נולדתי בשנת 1953 בכפר חב"ד, גדלתי בכפר חב"ד, נישאתי בכפר חב"ד ועד היום אני מתגוררת בכפר חב"ד.

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קשה מימי ילדותי הצעירים. משפחתי אז, עדיין התגוררה בבתים הערבים שהיו ממוקמים סביב בית כנסת "בית מנחם". כל המתיישבים החלוצים שייסדו את הכפר התגוררו באותו אזור. הייתי  אז בת חמש וחצי שנים, עדיין בגן חובה, זכורה לי תקופה קשה מאוד של בקורי מסתננים- "פדאיונים" בכפר שלנו. המסתננים היו ערבים שהגיעו משטח מצרים כדי לפגוע ביהודים שגרים בארץ ישראל. הם שוטטו בלילות באזור וגנבו מהחצרות. אני זוכרת שקמנו בבקרים לבחון אם גנבו לנו את הכביסה מהחבל או את הצעצועים שבחצר. ולא פעם התוודענו לראות בבקר סימנים ברורים שהוכיחו שאכן ביקרו מסתננים בחצרנו וגם בחצרות אחרות כמובן.

לילה אחד התעוררתי בבית הערבי שלנו ואני רואה שתי מיטות מתקפלות וילדים לא מוכרים נמים עליהן. זכור לי שהחלל היה חשוך ולא היה את מי לשאול. בבוקר נודע שהילדים הנם תלמידי "בית הספר למלאכה", שפוזרו בין כל בתי הכפר. כיוון שבאותו לילה, בשעה שהתלמידים והצוות החינוכי התפללו תפילת ערבית שהתקיימה בביה"ס, פרצו המסתננים לבית הכנסת של המוסד, והרגו בירי מדריך וחמישה תלמידים. זה היה אירוע קשה ומסעיר ביותר, הילדים הניצולים המשיכו לישון בביתנו כמה לילות נוספים. זכור לי, שבכל פעם שעברתי ליד "בית הספר למלאכה", ששוכן בכניסה לכפר, נזכרתי באותו לילה קשה ומפחיד.

זמן קצר אחרי האירוע פרצה מלחמת סיני. הצבא שלנו ביקש למגר את תופעת המסתננים שהגיעו ממצרים ולתקוף את צבא מצרים. ב"ה צה"ל ניצח במלחמה הזו ויותר לא חדרו מסתננים לכפר ולאזור כולו. לאחר מכן עברנו כמה וכמה מלחמות שבכולן ה' לחם עבורנו.

ב"ה מאז כפר חב"ד גדל והתפתח מאוד ויש לנו לילות שקטים וימים רגועים. אני מתפללת שבכל מקום בישראל ובעולם שלא יפגעו יהודים.

הזוית האישית

רישא ולנקין תרמה סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי. לקריאתו לחצו כאן

מילון

פדאיון
הוא כינוי משותף לקבוצות טרור שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב והסתננו לישראל למטרות פיגועי טרור החל מאמצע שנות ה-50 ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות ה-60. הפדאיון החלו לפעול יחד עם תופעת ההסתננות לתחומי מדינת ישראל של פלסטינים שנטשו את הארץ במלחמת העצמאות. מטרות ההסתננות היו בתחילתה, בין היתר, ניסיונות לחזור לבתים שננטשו או על מנת להציל רכוש או יבול שנותר. הפעולות התמימות הראשונות החריפו במהלך המחצית הראשונה של 1950 וכללו גניבות[1] ואף רצח של תושבים יהודים ישראלים באזורי הספר. אנשי יחידות הפדאיון ביצעו סידרה של חדירות לישראל בין השנים 1955–1956. חלקם הופעלו מתחום ירדן. רבים מפעילי היחידות נהרגו במהלך מבצע קדש, שהביא להפסקת פעולתן.

בית ספר למלאכה
היה מוסד חינוכי גדול לגילאי תיכון שהיה שייך לחסידי חב"ד ומיועד לילדי עולים, הוא שילב לימודים תורניים ולימודי מלאכה חקלאיים ופעל ביישוב כפר חב"ד בשנים ה'תשט"ו (1955) - ה'תשנ"ו (1996). לבית הספר קיים סניף נוסף בקריית מלאכי הפועל מאז ה'תשל"א (1971). המוסד התפרסם במיוחד בפיגוע הירי שהתרחש בבית הכנסת של המוסד באמצע תפילת ערבית בא' באייר ה'תשט"ז (1956), "הטבח בבית הספר למלאכה", בו נרצחו המדריך שמחה זילברשטרום וחמישה תלמידים. במוסד היו חמש מחלקות: נגריה, מחלקת אלקטרוניקה, מחלקת מכניקה, מחלקת פלסטיקה ומחלקת מכונאות רכב. לאחר הפיגוע הוקמה מחלקה שישית: בית דפוס, והיא נקראה דפוס "יד החמישה" על שם הרוגי הפיגוע.

ציטוטים

”אני מתפללת שבכל מקום, בישראל ובעולם שלא יפגעו יהודים“