מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הישרדותי ברומניה

רחל ואדיר
רחל עם הוריה ועם אחיותה
השואה ברומניה

שמי רחל על שם רבנית השכונה שמאוד כיבדה את משפחתי. אמי נתנה לי את שמי. הייתי טובת לב ותמיד נרתמתי לעזרת האחר. שם משפחתי קיביץ, שם משפחה לא מוכר בישראל, שם מוכר בסרביה. שם משפחתי הקודם הוא  צובוטרו משמעות השם עושה נעליים (סנדלר).

נולדתי ב-29/1/1940 ברומניה בעיר יאסי. אחרי שעליתי לישראל הרגשתי "שנולדתי מחדש". אחותי הבכורה אידה הייתה ילדה יפה עם עיניים כחולות ודי גבוהה. אחותי הצעירה טובה כיום בת 76. הייתה שמנמנה עם עיניים כחולות שמחה ושרה כל היום. אחותי האמצעית הרגישה מקופחת, תמיד האחות הגדולה יצאה למסיבות והקטנה גם, אבל גם אני הייתי אהובה (רחל), לא היה יחס שונה בין האחים היה יחס שווה.

גדלתי ברומניה עד גיל 20 ובגיל 20 עליתי לישראל. כשהייתי קטנה הייתה מלחמה אז הגרמנים ירו לי ברגל שהייתי בגיל שנתיים, אני ומשפחתי גם סבלו מהנאצים ומהרומנים. סבתא שלי ושלוש דודותי ברחו לרוסיה, ובדרך הגרמנים תפסו אותם והכניסו אותם ליער ושם נרצחו. דודה אחת, דורה (שמה). אחות של אמא ברחה עם תינוקת והגיעה לפרטיזנים ואיתם הם ברחו עמוק לרוסיה עד תום המלחמה. בעלה גייסו אותו לצבע האדום (ללא רצונו), אחרי המלחמה עקבותיו לא נמצאו אחרי כ-50 שנה.

דרך מקרה, הדודה מצאה שבעלה חי בקנדה בעיר וונקובר, (עיר יפייפיה!!) הוא התחתן וברוך השם יש לו בן. הדודה דורה הגיעה לניו יורק שם היא חייה ודרך קשרי עבודה מצאה את בעלה. המשפחה של דודה דורה ובעלה בקשר ממש טוב והילדים שהם בעצם אחים בקשרים "הדוקים", ושמחים שמצאו את המשפחה. חשוב להזכיר שדורה זיכרונה לברכה חיה עד בערך לפני חודש ונפטרה בגיל 97. סבא שלי מצד אבא הגרמנים רצחו אותו שהיה בדרכו הביתה.

בתי היה נראה כך: 3 חדרים גדולים עם מטבח גדול וחצר ענקית ובצד הייתה נגרייה שאבי היה עובד. הרבה בתי כנסת, היה מכולת, בית מרקחת, חנויות יפות עד היום יש בית ספר לרפואה, גן בותני. חפצי האהובים הם: בובות מעץ שולחנות מעץ והכל אבי הנגר הכין בעבודתו. התחביב שלי הוא  לסרוג. עבודות בחרוזים, יצירה בקיצור לקרוא ספרים.

היום אני חיה בישראל במקום שלי! בשמחה, ובביטחון.

נכדתי במשלחת לפולין

עוד משהו קטן על נכדתי: נכדתי הייתה במשלחת בפולין, ואני שמחה שאני אוכל להעביר לה את הגאווה שלי בעם שלי ובדגל שלי.

הזוית האישית

אדיר: אני הרגשתי בזמן כתיבת הסיפור: התרגשות, גאווה, והייתי מרותק לכיסא בזמן שרחל סיפרה לי על העבר שלה.

רחלי קיביץ השתתפה בתכנית בשנת תשע"ט בבית ספר נוסף. הנה קישור לסיפור הנוסף שלה: ההישרדות שלי.

מילון

מקופחת
עצובה, לא שייכת

ציטוטים

”אחותי האמצעית הרגישה מקופחת, תמיד האחות הגדולה יצאה למסיבות והקטנה גם.“