מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בשנת הקמת מדינת ישראל, שנת 1948.

בבית הספר התיכון שבו למדתי היו מגמות לימוד ואני בחרתי את המגמה הספרותית. היינו צריכים לבחור גם שפה זרה שנייה נוספת לאנגלית שהיתה חובה על כולנו. אני בחרתי בשפה הערבית, כי חשבתי אז (וגם כיום), כי מי שחי בישראל חייב ללמוד את השפה והתרבות של שכניו. המורה שלי היה מיכאל דנה ה"מיתולוגי", שכתב גם ספרים בשפה זו. בשנת 1966, המליץ עליי, דנה ז"ל, ללכת למודיעין. אני עשיתי קורס של חמישה חודשים כשוחרת בבגדים אזרחיים ואחר כך התגייסתי. שרתתי ליד הרצליה ביחידה 515, בצפת ובחיפה. תפקידי העיקרי היה לפענח צופנים שנשלחו והושגו בדרכים שונות.

צוללת חייל הים אח"י דקר שופצה בנמל פורסמות' שבאנגליה ויצאה לדרכה האחרונה בתאריך ה- 9 לינואר 1968. היא היתה בדרכה לחיפה לבסיס האם שלה. סימלה של הצוללת היה דג חרב על רקע עוגן וגלי הים. על אח"י דקר היו 69 אנשי צוות.

דיווח על המקום האחרון התקבל מהצוללת ב- 24 בינואר 1968, בשעה 06:00 בבוקר, מדרום לקצה המזרחי של כרתים והשדר האחרון ממנה נקלט 18 שעות מאוחר יותר, כלומר בשעה 12 בלילה, כשהתאריך הוא ה- 25 לינואר.

אני הייתי בתורנות באותו לילה גורלי. חיפשנו בקדחתנות איזשהו סימן מהצוללת אך דבר לא התגלה. ככל שהשעות נקפו הדאגה עלתה. איש לא ידע מה קרה. חיפושים נרחבים נערכו על ידי אניות, צוללות וכלי טייס. שום דבר לא נמצא. הצוללת הוכרזה כאבודה והפרשה נתקבעה כתעלומה וטראומה לאומית.

כשנה לאחר טביעתה, התגלה אחד ממצופי החירום של הצוללת, בחוף חאן יונס שברצועת עזה. ב- 28 במאי 1999, למעלה מ- 31 שנים לאחר העלמותה, נמצאו וזוהו שרידיה של "דקר" על קרקעית הים בעומק של כשלושה ק"מ, על נתיב השייט המתוכנן לחיפה, במרחק של 485 ק"מ מחיפה.

אני בחרתי לספר את הסיפור הזה, כי הוא מדגיש עד כמה שברירית יכולת האדם בזמנים מסוימים. יש הרבה תחומים שאנו עוסקים בהם בחיים האזרחיים ובצבא, אבל אנחנו רחוקים משליטה אבסולוטית.

חשוב ללמוד, להתמקצע ולהשתדל לעשות את המיטב והמירב אך גם זה לא תמיד מספיק. אומרים שצה"ל הוא גוף עוצמתי ומודרני, אך גם לו ובו יש מגבלות. אני וחבריי ליחידה עשינו באותו הלילה את כל מה שידענו אך לא הצלחנו לגלות ולהציל.

חמישים שנה עברו מאז ואני עדיין תוהה מה קרה.

לבי עם אנשי הצוות, המשפחות וחייל הים.

הזוית האישית

שנמשיך להיות ביחד גם מחוץ לתכנית. נהנינו מהביחד במשך כל שבוע ולמדנו יותר דברים אחד על השני.

עירי גראור תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הסיפור: ספינות שרבורג וסבא אילן ז"ל