מאגר סיפורי מורשת

שמי עירית. נולדתי בשנת 1948 ואני בדיוק באותו גיל של המדינה. נולדתי בחיפה ואני עדיין גרה בה. בגיל 18 הצטרפתי לקורס בחיל המודיעין – שוחרת במשך חמישה חודשים (הייתי בלי מדים אבל הייתי כבר בצבא). שירתי במודיעין עד שהתחתנתי בשנת 1968. סיימתי לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטת חיפה והמשכתי לתואר שלישי (דוקטורט). עבדתי כמורה מחנכת, מורה מקצועית ויועצת. שנים רבות, עד שיצאתי לפנסיה, הייתי מנהלת בית ספר לבני נוער עם קשיים התנהגותיים, רגשים או נפשיים.

אילן גראור ז״ל היה בעלי. הוא נפטר באופן פתאומי ממש כשהיה בן 54 בלבד. הוא סיים בית ספר תיכון בקריית מוצקין ואז התקבל לטכניון כעתודאי בפקולטה להנדסת חשמל, שלימים נקראה הפקולטה לאלקטרוניקה. הוא שירת בחיל הים בחופשות והשלים במסגרת זו טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים. בטכניון סיים בהצטיינות תואר ראשון וגם תואר שני וחיל הים איפשר לו לעשות זאת במסגרת שירות החובה שלו. לאחר שירותו הצבאי הצטרף לאלביט מערכות צבאיות ותמיד עסק בפרויקטים סודיים שרק מעט נודע עליהם. מילואים בחיל הים עשה המון ותמיד לקח חלק בנושאים מיוחדים.

בשנת 1969- לפני 53 שנה, אילן השתתף במבצע חילוץ " ספינות שרבורג". זה כינוי לחמש ספינות שנבנו בצרפת בעבור חיל הים הישראלי, אך סמוך מאוד להשלמתן הטילה ממשלת צרפת אמברגו על מכירת נשק לישראל ואסרה על יצוא נשק צרפתי לישראל וכך, למרות שמחצית מהעלות של הספינות כבר שולמה, האוניות עוכבו בצרפת.

הסיפור החל בשנת 1965, כאשר החלה בניית סידרה של 12 סטי"לים (ספינות טילים) במספנה צרפתית בשרבורג. שבע ספינות סופקו כסדרן. בעקבות מלחמת ששת הימים, שינתה צרפת את מדיניותה והטילה אמברגו (חרם, הסגר, בידוד) על אספקת מטוסי מיראג' וספינות הטילים לישראל. חמש הספינות האחרונות "נתקעו" בנמל שרבורג שבצרפת.

מערכת הביטחון הישראלית, שכללה כל מיני ארגונים שעסקו בהגנה על ביטחון מדינת ישראל, הצליחה למלט את חמש הספינות הנותרות; בתאריך ה-25 לחודש דצמבר בשנת 1969 יצאו חמש הספינות לים ועברו דרך של יותר מ- 5000 ק"מ, בים סוער, כשהן מתודלקות בדרכן על ידי אוניות סוחר ישראליות. הן הגיעו לחיפה ב- 31 לדצמבר 1969. הספינות מולטו במבצע חשאי והגיעו לחיפה ללא הסתייעות בנמלים זרים בדרך.

המפקדים על המבצע היו אל"מ הדר קמחי וסא"ל עזרא קדם. בעלי אילן השתתף במבצע התכנון וההברחה של הספינות.

היה ברור אז, כי את חמש הספינות שנותרו על אדמת צרפת ניתן יהיה לחלץ רק בדרך מבצעית. הספינות "הוברחו" בלילה שבין ה- 24 – 25  לחודש דצמבר שנת 1969. העיתוי נבחר לזמן שבו אזרחי צרפת ואירופה כולה היו בעיצומן של חגיגות חג המולד. אני  לא יודעת את הפרטים עד לעצם היום הזה. אני רק זוכרת שאילן היה בשרבורג באותם התאריכים. גם בטקס האזכרה, שנערך לו באלביט מערכות, שבה היה אחד מהמובילים והמוערכים, הזכירו את תרומתו למבצע. גם אנשים רבים מחיל הים שנכחו באזכרה שיבחו והיללו את יכולת התכנון שלו, את תושייתו, העזתו ואמונתו בדרך.

הזוית האישית

סבתא עירית: אני חושבת שבתקופה ההיא כלומר, לפני כ-50 שנה, היה מאוד מקובל לשמור על סודות צבאיים ולא לשאול שאלות מיותרות. היום אני חושבת ששואלים הרבה יותר ואז גם יודעים הרבה יותר. הצבא בהחלט העז לעשות כל מיני דברים שהם גם מסוכנים. בהחלט יש על מה להתגאות ולהתפאר. לא סתם אומרים שהצבא שלנו מאוד מיוחד, אני באמת מסכימה. נעים וטוב לי להרגיש שאילן בעלי השתתף בכזה מבצע מיוחד במינו.

עידן הנכד: אני חושב שזה כבוד רב לקרוא את הסיפור המרתק על סבא שלי שהיה במבצע כה חשוב. אף פעם לא יצא לי לראות אותו במציאות. פתאום כשאני קורא את הסיפור אני ממש מופתע ומתרשם איזה איש חשוב וחכם הוא היה. אני גם תמיד שומע שהוא היה יוצא דופן במלא תחומים ועכשיו אני מבין איזה כבוד רב יש לי שאני נכד לסבא כזה. מאוד הייתי רוצה שסבא יספר לי מה הייתה הרגשתו להיות בתפקיד כה חשוב בצבא ועל הרפתקאותיו בעולם.

עירית גראור תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הסיפור: תעלומת הצוללת