מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, יוסף חיים עזרא הסופר נולד בשנת 1928 בקזבלנקה שבמרוקו. לאביו (סבא רבא שלי) קראו מנשה עזרא הסופר, הוא נולד בעירק כנראה בבגדד. לאימו קראו מזל טוב ולאבא שלו כנראה דוד. סבא רבא שלי נולד למשפחה מיוחסת ועמידה, הייתה להם אזרחות בריטית והוא שלט ב 17 שפות, אפילו שפת הזוזלו.

הוא היה נשוי לרבקה שלא ילדה לו ילדים. הצער הזה הביא אותו למצב שהוא היה מסתובב בעולם עם קופסת פלא על גבו שהיה מצלם איתה את העולם. כשהיה בשנות החמישים שלו הוא הגיע לטנגי'ר שהייתה בשליטת ספרד באותם ימים. בשל היותו אישיות מאוד מכובדת, משפחת כנפו נתנה לו את בתם שמחה לאישה שהייתה אז רק בת 15.

מהעיר טנגי'ר הוא עבר לעיר פס שבמרוקו ומשם ירד לקזבלנקה. שמחה ילדה לו 4 בנים ובת. קראו להם: דוד, יוסף חיים, אברהם, שלום ומזל טוב. כשהתחילו להיוולד לו הילדים ובשל גילה הצעיר מאוד של שמחה, רבקה, אשתו הראשונה, שלא התגרש ממנה לעולם ומרים (אחותה של אשתו הראשונה) באו ועזרו לאישה השנייה, שמחה, לגדל את הילדים. מנשה התחנן בפני שמחה אשתו הצעירה לעקור לעירק כדי שיהיו לה חיי מותרות וחיים קלים יותר, היא סירבה למעבר כוון שלא  שלטה בשפה הערבית.

כשחלפו השנים מרים אחותה של אשתו הראשונה חטפה טיפוס ושמו אותה בהסגר, רבקה שלא ויתרה על אחותה הייתה מבקרת אותה על אף האיסור ובסופו של דבר שתיהן נפטרו מטיפוס. לסבי ואחיו החיים הפכו קשים ללא רבקה ומרים ולפני מות אביהם מנשה נולדה בתו,  מזל טוב והיא לא זכתה להכירו. שמחה התאלמנה לפני היותה בת 30. למרות כל הסיוע שקבלה, לא היה לה קל בגידול הילדים. במהלך הזמן היו לה מחזרים רבים אך היא סרבה בכל תוקף להכניס אף אחד לביתה תחתיו, וזאת בשל האהבה הגדולה שהייתה לה כלפיו.

דוד עלה לארץ עם עליית הנוער או הסוכנות היהודית, סבא שלי זייף את גילו ואמר שנולד בשנת 1920 והתגייס לליגיון הצרפתי, אברהם עלה לארץ עם משפחתו עם הסוכנות היהודית וכאשר שלום עלה לארץ מזל טוב ושמחה נשארו בודדות ובשלב מאוחר יותר לקראת סוף שנות השישים עשו גם הן עלייה לארץ וגרו במקווה ישראל. לאחר מכן עברו לגור בחולון.

על משפחה זו קיימים עוד הרבה סיפורים אך הקשר עמם אבד וזה כל מה שידוע לנו עליה.

סבא שלי יוסף חיים, שכל ימיו קראו לו ז'וזף שירת בלגיון הצרפתי והיה רובעי בחיל הים.

באמצע השירות שלו הוא חטף שחפת ושלחו אותו לטיפולים בבית חולים בקזבלנקה. סבתא שלי סימי שהתאלמנה מבעלה וביתה חלתה מאוד הייתה עם ביתה בבית חולים באותה תקופה שסבא שלי שהחלים ממחלתו היה שם והם נפגשו בבית חולים לראשונה. ככה התפתחה מערכת היחסים שלהם והם נישאו. סבא שלי הוכר כנכה ע"י ממשלת צרפת עד יומו האחרון ושלט בשפות עברית, אנגלית, ספרדית, צרפתית, ערבית ומוגרבית.

בשנות השישים לאחר שבנתה את משפחתה עם סבי, בתקופה זו ממשלת מרוקו לא איפשרה ליהודים לעלות לא"י ולכן המשפחה פוצלה. סבי נסע עם שלושה מילדיו למרסי שבצרפת בסיוע הסוכנות היהודית. סבתי עזבה את הדירה בפחד שלא תיתפס ולאחר כמה שבועות גם היא הגיעה למרסי בעזרת הסוכנות היהודית. במרסיי התאחדה המשפחה ובשנת 1961 הם הגיעו לארץ ישראל לעיר צפת.

קישור לאלבום תמונות

הזוית האישית

ויסזלץ איריס: החלום של אמא שלי, הוא למצוא את המשפחה שנשארה בבגדד.