מאגר סיפורי מורשת

את ירח הדבש שלנו בילינו אשתי הראשונה ואני בטיול לאורך חופי סיני, מטאבה דרך דהב ועד שארם א-שייך. השנה אלף תשע מאות שבעים ושבע ובמלון בו התאכסנו העמידו לרשותנו אוהל צבעוני אזרחי שהזכיר לי את אוהלי הסיירים הצבאיים מהסדרות בפלוגה. אלא שהפעם לא ישן לצדי חייל מיוזע ומשומן בשמן רובים ממחלקה שלוש, אלא אשתי הראשונה, צעירה ויפה, וזה היה קצת יותר נעים. בעצם הרבה יותר נעים!

אני כהרגלי קם עם זריחת החמה, יוצא מהאוהל הניצב מטרים ספורים מקו המים של דהב, מתמתח קלות וניגש להוציא מהאוטו את הגזייה בשביל הקפה ואת סליל חוט הדייג מניילון עם המשקולת שבקצהו קשור קרס, בשביל הדג שעוד לא יודע מה מחכה לו. אני מתיישב בכיף על החוף, פניי מזרחה אל השמש העולה, הקרס שבקצה החוט טובל במי הים אורב לדג ביש מזל שינגוס ואני מחכה שהאוהל יתחמם ואשתי תתעורר. מבלי ששמתי לב בעוד אני מרחף באיטיות בין מחשבות הבוקר, מתקרבת אלי בחורה יפה בבגד ים מינימלי. עוד קודם נדרתי לעצמי שכאן, בחופי סיני הקסומים, אני מוותר על הבחורות. מה לא עושים למען שלום בית? אבל הבחורה לא שמעה כנראה את הנדר שלי. היא מתיישבת סמוך אלי וכמנהגי המקום בחוף דהב מתחילה אתי בלי הרבה גינונים. למען הקורא שמכיר אותי דהיום, אזכיר שמראי אז שונה היה מאיך שאני נראה היום. הייתה לי רעמת שיער ומעליה התנוססה בלורית ג'ינג'ית, והייתי בנוי כהלכה, בחור גבוה ורזה.

למרות שרעפי הבוקר שמציפים את ראשי, אני קולט פתאום את המצב מנקודת מבט צופה מהצד. אני שרוע על קו המים ולצדי בחורה בבגד ים שמפלרטטת אתי. בערך ששה מטרים מאיתנו, באוהל סיירים צבעוני מבד דק ישנה עדיין אשתי הטרייה, שזה עתה נישאתי לה. התעשתי במהירות ובטרם יתחולל אסון פניתי לבחורה בקול נמוך ככל שיכולתי: "באוהל שמאחורינו ישנה זוגתי ובמקרה אנחנו פה בירח הדבש שלנו, אז אנא עשי לי ולעצמך טובה ותחפשי מקום אחר לדוג בו….". הבחורה קמה ממקומה ומבלי להוציא מילה התרחקה לאורך החוף. אשתי מזה יומיים טרם התעוררה לשמחתי. היה זה לפני ארבעים ואחת שנים ועד היום כשאני נזכר במקרה כאילו אירע אתמול, אני תוהה האם הייתה זו פייה או סתם שליחה של איזה "מלאך טוב" שבאה לבחון אותי.

המשפחה

אודי בננו הבכור נולד בשנת 1977 כשגרנו בערד. הוא גמר תיכון בבית ירח, התגייס לחיל האוויר לקורס טייס עד היום הוא בחיל האוויר, מטיס מהקרקע. בינתיים גמר שני תארים חשמל ואלקטרוניקה ותעשייה וניהול. נשוי לשלי, להם בן ובת איתן ונילי כמובן הכי הכי. גבע האמצעית נולדה בשנת 1979 כשגרנו ברמת צבי. היא סיימה תיכון בשער הנגב. שירתה בחיל האוויר ביב"א במיצפה. עבדה במפעל שלנו ונסעה לדרום אמריקה, שם הכירה את בן זוגה ניר .עם חזרתה למדה הנדסת מכונות בבן גוריון. כיום היא אם לשתי בנות מקסימות ובכנות הכי מדהימות בעולם. גרה בשער הגולן ועובדת בדגניה סיליקון. שהם הקטנה נולדה בשנת 1988 בקיבוץ אשדות יעקב. בגיל 4 עברנו לדרום, למדה ביסודי ובתיכון בשער הנגב. בצבא שירתה כתצפיתנית מצטיינת באיזור כרם שלום. זכתה בציון לשבח על מסירותה וגילוייה. עם השחרור נסעה לאוסטרליה ולארה“ב לכשנתיים, חזרה ארצה וחזרה בתשובה. כיום מורה לאמנות נשואה לישראל וגרה בכפר תפוח.

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 2: התפוח לא נופל רחוק מהצנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

יחיאל אלוש תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת:

כך הגעתי לעולם

ה'רזרבי' של עלוש 

איור של אריה טופור