מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים, נולדתי לאבא לאון יליד פולין 1903, ולאמא רחל ילידת ארגנטינה 1918 במושבה שהברון הירש הקים ממהגרים מפולין. בת שנייה במשפחה ואחותי לוסי, שלוש שנים גדולה ממני נולדתי בטקומאן.

 ובגיל חמש עברנו מטוקומן לבואנוס איירס שם התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי בשעות אחר הצהריים ובבוקר בבית ספר ממשלתי. למדנו משעה 8:00 בבוקר עד לשעה 12:30, בבית ספר ממשלתי. שם למדנו חשבון, הנדסה, גאוגרפיה, היסטוריה, ספרות, לשון, התעמלות ודת. משעורי דת היינו משוחררים כל הבנות היהודיות מכיוון שלמדו שם נצרות. משעה 14:30 עד 17:30 היינו לומדים בבית ספר יהודי שם למדנו תנ"ך, תלמוד היסטוריה של העם היהודי, עברית, גאוגרפיה של ארץ ישראל, מוסיקה והרבה הרבה ציונות. מכיוון שהיה מבנה אחד בבית הספר התיכון היו הלימודים מתקיימים בין השעות: 17:30 עד 21:00, כל יום חוץ משישי, שבת וראשון. לבית הספר היהודי קראו "ביאליק" הוא תיפקד גם כמרכז חברתי כל החברים והחברות שלי היו יהודים לא הייתה לי אף חברה נוצרייה.

בילדותי

יש לי זיכרונות נהדרים מבית הספר וגם מהמורים וחלק מהם אנחנו חברים כיום כמו אחים. בבית דיברנו ספרדית וההורים דיברו יידיש אבל בבית הספר היהודי דיברנו עברית בלבד. בית הספר היהודי היה בשבילנו המרכז החברתי.

ילדות

הייתה לי ילדות מאושרת ומפנקת, אני הקטנה במשפחה פינקו אותי מאוד ואפשר לראות בתמונות שכל הזמן אני על הידיים של אבא מתנשקת עם כולם. לא היה חסר לי וללוסי שום דבר ההורים היו מוכנים לחסוך משלהם כדי לתת לנו כל מה שביקשנו אמא הייתה תופרת לבד את הבגדים שלנו כדי לחסוך ותמיד אנשים היו מתפלאים איך היינו לבשות לא היינו משפחה עשירה אבל לא ענייה אבל בשבלינו לא היה שום מחסום.

בחורף היינו נוסעים לחופשה להרים כי הייתה אמונה שהאביב בהרים מרפא את כל המחלות וכך קרה שאימא הייתה לוקחת בנות דודה שלי שהיו בגילינו גם לחופשה ואבא היה מצטרף  בסוף שבוע.

פעם בשנה היינו נוסעים לבקר את סבא וסבתא שגרו בטוקומן נסיעה של 24 שעות, אני מאוד אהבתי לנסוע ברכבת כי היה לנו תא עם 2 מיטות קומותיים ואחת ישנו לוסי ואני ובשנייה ההורים אכלנו וגם שיחקנו, היה כיף אחרי כמה ימים בטוקומן היינו נוסעים לעיירת נופש שהיו מעיינות של מים חמים לריפויו, מכיוון שהיה מאוד קרוב לטוקומאן האחים הצעירים של אמא (הדודים שלי) היו באים איתנו לחופשה.

הייתי ילדה די מופרעת, בחופשה הזאת הייתי רוכבת על סוס עם הדודים במהירות שיא ואני בת 7-8 וצמות השיער שהיו על ראשי מקפצות בקצב הסוס. הייתי שולטת בסוס כמו גדולה, כל זה עד שלב בית הספר התיכון שם התחילו חיי חברה טיולים, חברים, ועוד…..

מעשי קונדס שלי

הזכרון הראשון שלי, כשאני בת 4 עוד בטוקומאן וההורים הכינו מנגל לעשות על האש, בובה גדולה מאוד שההורים לא ראו הושבתי את הבובה על האש פרצה שרפה גדולה ואני זוכרת את כולם רצים עם דליי מים לכבות את השרפה, כעסו עלי אבל בעיקר הסבירו לי את המעשה.

הייתה לי חברה שגרה באותו בניין בקומה הראשונה ואנחנו בקומה השנייה מכיוון שלא אירשו לנו לשחק ברחוב ולא הייתה לנו טלויזיה היינו מטילות על הגגות של הבתים הסמוכים עוברו בקפיצה מגג לגג או ממרפסת למרפסת מציצות לתוך הבתים עד שהתגלינו ובזה נגמרה ההרפתקה.

אני זוכרת מעשי קונדס בבית הספר היהודי: היה לנו מורה לתנ"ך מבוגר, הכיתות היו בקומה הראשונה ובכל כיתה היו בין 10 ל-12 ילדים. הרבה פעמים היינו מתחבאים מאחורי המדרגות וכשהוא עלה היינו יוצאים ומבהילים אותו וכך היה פעם אחר פעם. היינו שמים מסטיק בכיסא של המורה ועוד כל מיני שטויות. היום היו קוראים לזה אלימות, אבל מה יעשו לנו יענישו את כל הכיתה? לא, כי בית הספר היהודי היה צריך את התלמידים וההורים, יותר מכל דבר, כי המטרה שלהם הייתה לאסוף את הילדים היהודים תחת גג אחת.

בבית הספר הייתה קייטנת קיץ ממוקמת כ-5 שעות נסיעה מבואונוס איירס. לשם היו שולחים את הילדים לתקופה של 3 שבועות היו 3 מחזורים כל מחזור 3 שבועות היה כמו מחנה הפעילות הייתה של מחנאות היו חדרים ומיטות וחדר אוכל ואנחנו הילדים הבוגרים של בית ספר היינו המדריכים ועיקר החינוך היה לעצמאות וציונות. מגיל 15 נסענו לחודשיים כדי להדריך "בביאליקיה" [גם סבא עבר אותו מסלול של לימודים רק שבית ספר הממשלתי היה נפרד בנות ובנים להבדיל מבית ספר היהודי שהוא היה מעורב].

הייתה תוכנית של הקהילה שהיו שולחים את בוגרי בית הספר לשנה למכון למורים בירושלים כדי להכין אותם להוראה ולחזור לארגנטינה ללמד בבתי הספר היהודים וכך כרה שסבא נסע לשנה [אנחנו היינו כבר יחד זוג אני הייתי בת 15 וסבא היה בן 16] וכשהוא חזר, הוא היה כבר בן 19 החלטנו שעולים לארץ לקיבוץ.

יום הולדת

כמו לכל ילד חגגו לנו ימי הולדת עם חברים עם בני דודה, אמא הייתה אופה עוגה גדולה ושמה נרות והייתה לה עוגה מיוחדת רק לימי הולדת עם תפוחים ובננות. בגיל 15 היו עושים נשף לבנות מכיון שבנות לא חגגו אז בת מצווה היו מלבישים אותנו בשמלות מפוארות ומזמינים את כל החברים סימן ליציאה לבגרות.

עם כל השמחה והילדות המפוארת תמיד הרגשנו מיעוט בתור ילדה כינו אותי בשכנותי הלא יהודיות שהיו מקבלים מתנות מסנטה קלאוס, שהיו מתחפשות בקרנבל ויוצאות לשחק במים, שבקריסמס היו יוצאות למסיבות גדולות הלבושות בפאר.

בגיל 10 היו מלבישות אותן בשמלת כלה ומקיימים טקס בכנסייה [קומוניון] מי לא רוצה להיות יום אחד כלה ולכן מכל הסיבות האלה סבא ואני רצינו להקים משפחה וללדת  ילדים שיהיו שייכים למולדתם, שיהיו ילדים כמו כל ילד במדינה של יהודים שיחגגו את החגים בלב פתוח ולא בסתר שהיו מאושרים במה שהמדינה יכולה לתת להם ויעבירו את המסר לדורות הבאים.

קייטנה

ביאליקיה הייתה מוקמת בעיירה שאחרי מלחמת העולם השנייה ברחו עליה גרמנים נאצים שפחדו ממשפט והקימו בעצמם עיירה מפוארת עם חוות סוסים וקרה פעם שיוסף המדריך השני ואני החלטנו לצאת לטיול עם הילדים לכיוון העיירה. תוך שאנו שרים והולכים התנפלו עלינו 4 צעירים נאצים רכובים בסוסים הקיפו אותנו בפראות ואנחנו אספנו את הילדים עלינו והתחלנו לרוץ חזרה לתוך הקייטנה. אין לי מילים לתאר את רמת הפחד שהיה לנו באותם רגעים. מאותו יום אסור היה עלינו לצאת עם הילדים מגדרות המחנה.

הצעירים הנאצים לא הסתפקו בכך ובלילה היו עוברים את גדר המחנה והורסים את כל המבנים שבנינו ביום וכך שילמנו את המחיר של פשעי הדור הקודם. כתוב בספר בראשית שה' מצווה על אדם: "לך לך מארצך ומבית אביך…" אנחנו סבא ואני לא מסכימים וחושבים שמשפחה לא עוזבים זה הדבר הכי יקר שיש. בכל זאת סבא ואני הפרנו את הסכם אמונתנו ועזבנו הורים משפחה וחברים וזה לא היה קל ובכל זאת אנחנו לא מצטערים  כי מישהו היה צריך לחתוך את השרשרת וזה נפל עלינו.

הקמנו משפחה לתפארת עם הרבה נכדים ואנחנו מוכנים לתת את נפשנו למענם. המסר שלנו עליכם שמשפחה לא עוזבים תמורת שום הון שבעולם.

העלייה

מגיל 15 סבא ואני היינו יחד ואת ההחלטות קיבלנו יחד לאחר שסבא חזר משנה בארץ במכון למורים החלטנו שאנחנו עולים לישראל ההורים משני הצדדים יתנו את העלייה.

קישור למצגת תמונות של סבתא מרים

מצגת התמונות של סבתא מרים

הזוית האישית

סבתא מרים: אני מודה להזדמנות שנתתם לי לספר לעומר בצורה כל כך אינטימית על תקופת ילדותי. אנחנו הגדולים יודעים שבלי עבר אין עתיד ולכן יש לזה חשיבות גדולה. לא זכיתי לרגע כזה עם הורי ולכן כמו שהנכדה שלי אומרת: "סבתא, את צריכה רק במה והכל יוצא החוצה".

בזכות המפגשים נותרה אינטימיות עם קבוצה של אנשים שלכולם אותה מטרה וזה היה נחמד מאוד. לעומר שלי , אם במעט שסיפרתי לך בקרבה של אחד על אחד הצלחתי להעביר משהו על ילדות מאושרת, כמו לכל הילדים, על חיים בקרב משפחה אוהבת, על עשייה ציונית והגשמת "דיינו". כל אחד בונה את חייו וכל זאת אני מקווה שזאת תהיה אחת מאבני היסוד שיעזרו לך לבחור את הדרך הנכונה.

באהבה ענקית סבתא מרים