מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיי מתחיל, בקליניקה 'Magenta' שבטוניס עיר הבירה של ארץ 'תוניסיה'.

אבי היה אלמן מאשתו הקודמת, שנפטרה בלידה, לכן אבא דאג לבית חולים פרטי לאמא, כדי שיטפלו היטב בה ובתינוק.

אמא זכרונה לברכה, סבלה בחייה מ-9 הפלות.

היא הייתה אישה יפה בעלת חוכמת חיים. היא טיפלה בהוריה עד גיל מבוגר.

בעיר הבירה שבה נולדנו, גרנו ליד המפעל של אמא. משפחתה הייתה משפחת 'MOATY'  המפורסמת במפעל החמוצים, ביצי דג 'בורי', ואריסה עשויה מפלפלים אדומים חריפים ביותר.

אני זוכרת שעמדתי עם הבן דוד שלי 'SYDNEY', על גבעת ירקות בגובה של כ- שמונה מטר. עמדנו כמו השחקנים ב-'טיטניק', ואנו היינו מאוד שמחים שלא התגלגלנו לרצפה.

מי שהיה מחזיק הכי הרבה היה מקבל מסבא שלי, יהושוע, חצי פיתה חמה עם חתיכת דג מטוגן או מלוח.

אביה של אמי, קיבל אירוע מוחי, ונפל למשכב. במשך כמה חודשים. זוכרת אני שהייתי מבקרת אצלו יום יום, בחדר קטן והייתי נהנית להאכיל אותו כמו בובה. הכי הוא אהב, דייסת סולת עם סוכר חום, וגם חלב חם בקערה עם פירורי בגט שהתייבשו בתנור. זה הסבא היחיד שהיה לי, בשבילי הוא סימל חום ואהבה במשפחה.

כל יום אחרי הגן טיפסתי לקומה הרביעית, בבניין שהיה שייך למשפחת אימי 'Mathilda'. סבא היה קורא לי ומחייך לי רק בעינים. במותו הכל השתנה, הילדים רבו על הירושה, נפרדו וכל אחד הלך לדרכו. חלק עלה ארצה וחלק הגיע לצרפת. את אבא של אבא לא הכרתי מעולם, הוא נפטר בגיל צעיר, סבתות לא הכרתי כלל.

באותה תקופה השתתפתי בגן ילדים באותה כיתה עם אחותי האהובה-רינה. היינו עושות הכל יחד. אהבנו לשבת במשאית של הדוד. בתוכה היה ריח חריף מאוד של מלח ודגים.

הדוד ויקטור והדוד פליקס, היו נוסעים לאי בשם סיציליה או מלטה. משם מביאים ביצי דגים מכל מיני סוגים וגדלים. שני אנשים היו פותחים את דלת הזזה הענקית של המשאית.

רעש אדיר של ברזל וריח של ים, דגים וביצי דגים מתגלים לעינינו. בלי להבין כלום הרגשנו שהכל בסדר, שהמפעל עובד והכיף נמשך.

שכונה ענייה – ילדים יהודים וערבים שורצים ברחובות, שיער מקורזל – גירודים בראש, אמא יושבת על כיסא ותור של ילדים מחכים לניקוי ראש לאור השמש המזרח התיכונית, גן ילדים ביחד עם ילדים ערבים ונוצרים. מילים ראשונות בשפה הערבית בעל פה.

אמא שקמה מוקדם להכין את בני הבית ואת הבית ליום פעילות, לאבא מכינה ארוחה מלאה TO GO, ובה: דג, לחם וסלט פירות.

לנו לילדים, היא הייתה מכינה: לחם עם שכבת חמאה דקה ומעט ריבה, ולגן הייתה מכינה: 2 פרוסות ושני ריבועי שוקולד.

אבא עבד כמנהל חשבונות בנמל של טוניס והכין משכורות לפועלים. אמא עבדה בבית ודאגה כל היום לצורכי המשפחה. אבל הפרנסה הייתה קשה ולא תמיד הפרוטה מצויה.

כשההורים החליטו שהגיע הזמן לעלות ארצה, בורגיבה, נשיא תוניסיה אז, החליט שכל התושבים חייבים ללמוד בבתי הספר הממשלתיים, ולבטל את את תנועות הנוער היהודיות.

במשך הזמן הוא גם בנה פארק על בית הקברות של תוניס.

לאוולין סיפורים נוספים במאגר: אהבות

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף להכיר את אוולין היא אישה מאוד מעניינת וגם מאוד יפה. יש לה סיפורים מרתקים והם הכי טובים. והייתי רוצה לאחל לה את כל הבריאות שבעולם גם לה וגם למשפחתה וכמובן שתיזהר מהקורונה .