שירות בגרעין נח"ל כחוויה משנת חיים
ההחלטה להתגייס לגרעין נח"ל הייתה בתיכון. הגיעו נציגים לבית הספר וסיפרו שרוצים להקים גרעין נחל בקיבוץ מרום גולן. אספו ילדים שרצו להיות בגרעין נחל וכל מי שרצה יכל להצטרף. התחלנו להכיר אחד את השני ועשינו בפעילויות כמו בתנועות נוער. עבדנו במשק והתגייסנו ביחד לצבא. הבנות עשו טירונות של 3 חודשים והבנים חצי שנה. היינו כמו אחים ומאוד נהנינו.
לפני שהתגייסתי לצבא עבדתי במכבסה בקיבוץ, אחר כך הלכתי לטירונות 3 חודשים ואחר כך נסענו לבקעה, למחנה יוסף, ושם הייתי קשרית בקשר, והבנים בלילה היו במארבים לתפוס מסתננים מירדן. אחרי חצי שנה במחנה יוסף נסענו לקיבוץ מלכיה, והבנים עשו פעילויות של צנחנים. אחרי חצי שנה במלכיה, הבנות חזרו למרום גולן והבנים המשיכו בשירות צבאי רגיל עד הסוף.
חברי גרעין הנח"ל טל
לאחר השירות הצבאי, רוב החברים עזבו את הקיבוץ, אבל יש אחת שנשארה. מבחינת הצבא מדובר בכישלון כי כולם עזבו את הקיבוץ. מצד שני, כל הקבוצה נשארה בקשר טוב עד היום. יש לנו קבוצה בווטסאפ שמתכתבת כל היום.
החברים שלי עזבו את הקיבוץ כי הם הלכו ללמוד באוניברסיטה, ואז גם אני עזבתי. הקבוצה התפרקה וכל אחד פנה לדרכו. החוויה הכי משמעותית היא החברים שלי מהגרעין. להיות שנתיים עם אותם חברים, הרבה טיולים ושיחות. יש לי עד היום חברה טובה שקוראים לה רותי והיא כמו אחותי ואנחנו בקשר טוב עד היום.
חווית הקיבוץ גרמה לי לרצות לגור בקהילה, ולא לחיות בעיר. לא רציתי לגור בשיתוף כמו בקיבוץ, אבל רציתי לחיות חיי קהילה. נסעתי עם סבא לחיות בצרפת ללימודים שלו, ואחר כך חזרנו לגור במקום קטן כמו קורנית. ועד היום אני גרה בקורנית עם הנכדים והמשפחה.
הזוית האישית
אני וסבתא מיקי
מילון
היאחזות נח"ליישוב, שהוקם על ידי חיילים המשרתים בחיל הנח"ל.. ההיאחזות היא שילוב של יחידה צבאית ויישוב אזרחי שבעבר המתפרנס בעיקר מחקלאות וכיום קיימות התישבויות נח"ל שמתפרנסות גם מפעילות חברתית ותעשיה. הקומונה מנהלת חיי קהילה כבסיס ליישוב עתידי. על פי עיקרון זה, החיילים והחיילות עובדים בהיאחזות ושומרים עליה עד שמחליטה המדינה על הקמת יישוב במקומה.