מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1952 בעיר בריסל שבבלגיה. הוריי עבדו בבלגיה למשך שנתיים, וכשהגעתי לגיל שנה חזרנו לצרפת, מולדתם של הוריי, מכיוון שאבא שלי עבד בקהילה היהודית.

בית ספר

בגיל שלוש הלכתי לגן שלום ובגן זה היו שרים שירי חגים בעברית. בגיל שש עליתי לכיתה א' ולמדתי בבית הספר עקיבא שזה בית ספר יהודי שלומדים בו מכיתה א' עד כיתה י"ב. בבית הספר היינו לומדים 5 ימים בשבוע, מיום שני עד שישי. בכל יום מהשעה 8 עד השעה 12 למדנו לימודים כלליים כמו בכל בתי הספר (אנגלית, מתמטיקה…), בשעה 12 היינו חוזרים הביתה לאכול ארוחת צהרים עם כל המשפחה, וב14:00 היינו חוזרים לבית הספר עד השעה 16:00 כדי ללמוד מקצועות קודש.

מסיבת חנוכה בגן

למדינת ישראל היה חלק מרכזי בבית ובבית הספר. במהלך השנים בבית ספר באו לבקר אותנו כל מיני אנשים: הרב שלמה גורן- שהיה בזמנו הרב הראשי לצה"ל, משה שרת שכיהן כראש ממשלת ישראל, וש"י עגנון – הסופר הישראלי הראשון שקיבל פרס נובל (בעת חזרתו מקבלת הפרס).

משה שרת, שר החוץ, מבקר בבית ספר עקיבא

ש"י עגנון

בית הספר שלנו נחשב לבית ספר מאוד טוב ואחוזי ההצלחה בבגרות היו הכי גבוהים בכל צרפת. בכל בוקר היינו קמים להתפלל במניין בבית הספר; זה היה רשות, כי לא כל התלמידים באו ממשפחות דתיות.

במלחמת ששת הימים היהודים בתפוצות נורא פחדו. הם פחדו שמדינת ישראל בסכנה ושיהיה כמו שהיה בשואה. בזמן השואה ההורים שלי הסתתרו מפני הגרמנים ואבא שלי הציל הרבה ילדים יהודים ולחם בפרטיזנים היהודים נגד הנאצים (הגרמנים). בבית הספר בזמן המלחמה הילדים הביאו מכשירי רדיו קטנים לשמוע מה מצב המלחמה, ושמענו בשידור ישיר ברדיו את תקיעות השופר בכותל ביום השישי של המלחמה! היתה אז הקלה עצומה.

לסיפור המלא של מיכאל לזר

הזוית האישית

ענבר לוין: היה מעניין ונעים לשמוע את הסיפורים ולעבוד עליהם עם סבא.