מאגר סיפורי מורשת

אנוכי, מזל דיין (יוסף לשעבר), סבתא של אלמוג לוי, סיפרתי לנכדתי על עברי. אלמוג מעורה בסיפור מאז הולדתה. הקשר הרב דורי יצר את הצורך להעלות זאת בכתב.

בת תימן אנוכי, הוריי גרו בכפר שנקרא כייריה. ב- 1949, בעלייה "מרבד הקסמים", עלינו לארץ ואנוכי בת שלוש שנים, החיים בתימן לא זכורים לי כלל, רק מסיפורי הוריי ידעתי שהיה להם טוב, אך נכספו לעלות לארץ הקודש.

העלייה ב"מרבד הקסמים" הייתה להוריי מהולה בשמחה ובאושר, מצד אחד הם ציפו להגיע לארץ הקודש, ומאידך העלייה היתה מהולה בכאב ובעצב, על כך שחליתי ולאמי היה קשה לראות זאת. בזמן שהוריי היו במטוס, הוצעה לאמי ז"ל "עזרה" על ידי אחיות מטעם בתי החולים בארץ, לקחת אותי לטיפול, אך אמי כלביאה אמתית לא ויתרה ולא מסרה אותי לידיהן.

ההצעה ל"עזרה" עלתה שנית שהיינו באוהלים בארץ ובשלישית בצריפים, בשליחות האחיות שנקראו בעיני אמי "מלאכיות", אך ללא הועיל אמי ענתה: "אם בתי תמות שתמות בזרועותיי"!

לדעתי זו הייתה הצלחתה, משום שלימים החלו לשוחח על חטיפת ילדיי תימן "ילדיי תימן האבודים", והאמת יצאה לאור ובדיעבד הבינו שנעשה כאן ניסיון בכוונה תחילה לחטיפה.

אם אמי הייתה מתייאשת ומוותרת, אנוכי לא הייתי כאן ואת זה ירשתי מאמי!

הוריי ואני הגענו לעין שמר, גרנו באוהלים, לאחר תקופה גרנו בצריפים במעברה וב -1950 התיישבנו  במושב תנובות שבשרון, וכל ילדותי ובגרותי חוויתי שם-  ילדות יפה של פעם.

הזוית האישית

מזל: נכדתי אלמוג, המשיכי להיות מקסימה, נבונה, בעלת דרך ארץ. ואז ייתגשמו כל משאלות ליבך, ואנוכי אהיה לצידך. המשיכי להעריך את כל מה שאת מקבלת ממני, מסבך ומהורייך, אוהבת סבתא מזולה.

אלמוג: הקשר הרב דורי חיבר אותי עם סבתא בדרכים של חשיבה, יצירה, כתיבה ומפגשים. הכרתי את סיפורייה של סבתי גם לפני התוכנית, אולם המפגשים חיזקו את הקשר בינינו. אני אוהבת את סבתי מאוד ומאחלת לה אריכות ימים, בריאות ושתמיד תשאר מלאת אנרגיות, פעילה, שתמשיך לרקוד, לשיר וללכת לצעדות בים. אוהבת אלמוג