מאגר סיפורי מורשת

יעקב, דוד סבתי, היה תלמיד מצטיין בישיבה, והיה שוקד על לימוד התורה יומם ולילה. יעקב היה מיועד להיות רב גדול.

כשהגרמנים פשטו על חוסט הוא נשלח לגטו, משם ברח לבודפשט. מבודפשט עבר לקבוצת מילוט לרומניה, בבית קסטנר. באחת הפעמים בהן שהה בביתו, פשטו הגרמנים על הבית, ועצרו את יעקב, הוא נשלח למחנות ולאחר כמה גלגולים הגיע לאושוויץ. יעקב החזיק מעמד כמעט עד השחרור, אבל חלה ונפטר בחג הפסח 1945, כשהוא בן 29.

עוד כששהה בחוסט שלח לחברו בארץ ישראל גלויה. לאחר השואה, אותו החבר הביא לסבתא רבתא שלי, צילום של הגלויה כמזכרת מאחיה, אבל היא לא פתחה אותה מפני שלא חשבה שיש בה עניין. לאחר שמונה שנים הגיע צילום הגלויה לידיו של בנה של סבתי, והוא התחיל לחקור את סיפורה.

במהלך חקירתו התגלה לו שהתוכן של הגלויה בכלל לא קשור ללימוד התורה, אלה לארכיאולוגיה בארץ ישראל.  הוא כותב שהתגלו גלויים ארכיאולוגים באזור לכיש.

תוכן הגילוי הפתיע את סבתי ואת המשפחה כולה, שגדלה על הסיפורים על הדוד, תלמיד החכמים, שמעולם לא עסק בלימודי חול. דבר זה הוביל אותם ליזום מפגש עם אותו חבר שאליו נשלחה הגלויה שחי באותם שנים בבלגיה. מהמפגש התגלתה דמותו המורכבת של יעקב רוזנפלד, עילוי בלימוד התורה אך גם מתעניין בארכיאולוגיה, לומד בספריות ציבוריות וכל זאת בלי שאיש ממשפחתו או מרבניו ידע.

יואל פיקסלר, דוד של אבא שלי, שהוא גם בנה של עדינה פיקסלר, אחותו של יעקב, בחר להוציא לאור את סיפור הגלויה בחוברת שהעניק לכל בני המשפחה. עבורי היה זה גילוי מרתק. גם ללמוד על התרבות של חסידות ויז'ניץ ממנה הגיעה סבתא רבתא שלי, וגם על הדוד שנספה בשואה.

הזוית האישית

בארי: במהלך חקר דורותיי גיליתי דברים חדשים. שמחתי להעמיק בשורשי משפחתי, וזכיתי לשמוע ולהיות חלק מהסיפור, בכך שישמר לעד!