מאגר סיפורי מורשת

שמי סהר אליאב, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי נגה שפירא. סבתא שלי סיפרה לי סיפור עם מוסר השכל, הסיפור מספר על היות סבתי בגיל תשעה, כשהייתה בכיתה ד'.

לסבתי היו שכנים נחמדים ולהם שלושה ילדים, 2 בנות ובן, אחת מהבנות למדה בכיתה שלה. שבת אחת החליטו השכנים, ללכת אל חוף הים, והם הזמינו את סבתי להצטרף אליהם. השעה הייתה שעת אחר הצהריים והמציל כבר לא היה בחוף.

כולם ידעו לשחות חוץ מאח של חברתה שלא ידע לשחות. מי הים היו שקטים, ונראו כמו ראי, אף אדם לא היה מעלה בדעתו, שהמים השקטים והנעימים יהפכו לכמעט מלכודת מוות. כולם נכנסו לים, ונהנו ממים חמימים, שלפתע, בלי כל סימן מראש, הם נכנסו למערבולת שסובבה אותם, בלי יכולת להתנגד למים שסחפו וסובבו אותם.

מאחר והבן הצעיר היה קרוב לסבתי, והיא ידעה שהוא לא יודע לשחות, היא תפסה אותו בזרועו, והרימה אותו כדי שלא ישתה מים, סבתי הספיקה לראות שבחוף על הגבעה, ישב איש והתבונן במתרחש.

סבתי הספיקה לראות שכל אחד מההורים ומהילדות נזרק לצד אחר, לפתע, קרה נס, בא גל גדול, וסחף את כל המשפחה וסבתי אל החוף. האיש שהתבונן מהגבעה הזמין אמבולנס, כדי לטפל בהם.

באותו לילה סבתי ביקשה רשות מהוריה לישון איתם, מפני שפחדה. מה שזכור לה יותר מכל, זה המראה בחדר של ההורים שלה שבאותו לילה היא הסתכלה דרכה, וראתה גלים ענקיים. מיותר לציין שהיא בקושי ישנה.

למחרת, התייצבו השכנים בבית הוריה עם סלסלת שוקולדים וביקשו מאימה ומאביה שירשו לה להצטרף אליהם לחזור אל אותו החוף שהם היו בו יום קודם ולשכשך קצת במים. כמובן שהוריה הרימו גבה וחששו מעט שסבתי תיכנס לטראומה, אך השכנים הסבירו להם שכדאי ורצוי לחזור לאותו החוף כדי שסבתי לא תיכנס לפחדים… הוריה נעתרו לבקשה, סבתי הסכימה ללכת, אך חששה להיכנס למים.

מנהל בית הספר של סבתי, שמע על הסיפור ושיבח את ההורים של סבתי על ההסכמה לחזור לחוף, יום למחרת. סבתי נתבקשה, על ידי מנהל בית הספר, לספר את סיפורה בפני כל תלמידי כיתות ד' כדי שילמדו מספר דברים:

1.   אין ללכת לחוף הים ללא מציל.

2.   כדי להתגבר על פחד, רצוי לחזור לאותו מקום ולהתמודד אתו.

3.  רצוי להישמר ולהיזהר מפני סכנות.

סבתא נגה – תמונה מהשרות הצבאי

הזוית האישית

סבתא נגה שפירא בתכנית הקשר הרב דורי עם סהר אליאב.